|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > מדעי החברה > פסיכולוגיה > פסיכולוגיה של האישיות |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
על-פי הגישה ההומניסטית פנומנולוגית ועל-פי התפיסה שלו, האמין רוגר'ס שהמימוש העצמי הוא המניע המרכזי לצמיחה אישית ולפיתוח הכשרים האישיים בצורה הטובה ביותר. הנטייה למימוש עצמי היא הכוח המרכזי אשר מניע אותנו. במילים אחרות: המימוש העצמי אחראי לפיתוח כל האפשרויות הטמונות ביחיד. ההגדרה של מימוש עצמי היא: בעוד שהקיום הפיזי משותף לכל בני האדם, הצמיחה האישית היא ייחודית לכל פרט, בהתאם לשאיפת ההתקדמות שלו. שאיפה זאת היא שמובילה להישגים. על-פי רוג'רס, האדם שופט כל אירוע או חוויה בהתאם למידה שהם מקרבים אותו אל המימוש העצמי שלו. אם האירוע או החוויה מקרבים למימוש עצמי - הפרט חש סיפוק. לעומת זאת, אירוע או חוויה, אשר מרחיקים את המימוש העצמי, גורמים לתחושת אכזבה. המדד להצלחה הוא ההשוואה שהאדם עושה ביחס לעצמו וביחס לפוטנציאל האישי שלו. רוג'רס מניח שהאדם מסוגל להעריך את יכולותיו ולהעריך מה טוב עבורו ולתכנן כיצד לבחור את בחירותיו באופן שיאפשר לו לממש את יכולותיו ואת כישוריו. אם כך, על-פי תפיסתו של רוג'רס, האדם מכוון כלפי העתיד. מסקנה נוספת הנובעת מתפיסה זאת, היא שלהבדיל מפרויד, על-פי רוג'רס, האישיות אינה מעוניינת בשיווי משקל אלא פועלת באופן קבוע להצבת יעדים נוספים ולהגשמתם. על כן, לעולם לא נגיע למימוש עצמי מלא.
המושג המרכזי של רוג'רס הוא עצמי. כאשר מדובר בעצמי או במימוש העצמי או במהות העצמי - הכוונה היא לארגון של הפרט את התפיסות שלו. ארגון זה של הפרט כולל את המרכיבים הבאים:
כל המרכיבים האלה ודרך הארגון שלהם משפיעים על התנהגות האדם. תפיסות עכשוויות ושאיפות ולעתיד - עצמי ריאלי ועצמי אידיאלי רוג'רס מבחין בין תפיסות עכשוויות לבין תפיסות, אשר מבטאות את השאיפות ואת העתיד הרצוי. הראשונות מבטאות את העצמי הריאלי, ואילו האחרונות - את העצמי האידיאלי. גם האני הריאלי וגם האני האידיאלי משפיעים על התנהגות האדם ואף מושפעים ממנה. מובן, ששני סוגים אלה של האני יכולים להיות שונים זה מזה. אם כך, מה קורה לנו, כאשר יש פער ביניהם? ומה קורה לנו, כאשר אין פער ביניהם? דוגמה: האני הריאלי והאני האידיאלי - מהי משמעות הפער ביניהם? הפער בין האני האידיאלי לבין האני הריאלי הוא בעצם פער בין תפיסת האדם את עצמו לבין מה שהוא היה רוצה להיות. פער זה יכול להיות גדול או קטן, וייתכן גם שאין כלל פער. אם כן, מה קורה לאישיות בכל אחד מהמצבים האלה?
התרשים הבא מסביר בצורה נוספת את הנטייה למימוש עצמי:
על-פי רוג'רס, התפתחות הדימוי העצמי של האדם (בין שהוא דימוי עצמי חיובי ובין שהוא דימוי עצמי שלילי), היא תוצאה של ההשפעה של הערכות האחרים (שניתנות לאדם בעיקר בילדותו). העצמי של האדם מעוצב דרך ההידוד (האינטראקציה) עם האחרים, שהם משמעותיים לו, ועם התגובות שלהם. כיצד הסביבה מגיבה? - הסביבה יכולה להגיב בשני סוגי הערכה:
לכל אדם, ולילדים במיוחד, יש צורך בהערכה חיובית, באהבה ובקבלה. השאלה היא: האם ההערכה, האהבה והקבלה ניתנות לילד או לילדה ללא תנאי, או שהן ניתנות רק בתנאי שהעצמי שלהם מתאים את עצמו לציפיות של הסביבה? מה קורה לאישיות בכל אחד מהמצבים האלה? הערכה חיובית מותנית ילדים, הזוכים להערכות חיוביות, לחיזוקים, לתשבחות ולאהבה, רק כאשר הם ממלאים את ציפיות ההורים - מתרחקים מן העצמי האמתי שלהם, משום שהוא מתאים את עצמו לציפיות הסביבה. סוג זה של הערכה נקרא: הערכה חיובית מותנית. מכיוון שהילדים עסוקים במילוי הציפיות, הם אינם פנויים לבחור את בחירותיהם ולממש את כישוריהם. הערכה חיובית בלתי מותנית לעומת זאת, התנאים להתפתחות תקינה ולצמיחה של העצמי מתקיימים אצל ילדים הגדלים בסביבה המעניקה להם הערכה חיובית בלתי מותנית, דהיינו: הערכה חיובית, תשבחות, חיזוקים ואהבה, הניתנים ללא כל תנאי. תנאים אלה מאפשרים לפרט למצות את הכישורים שלו כפי שהוא באמת, ובכך להגיע להגשמה עצמית. כזכור, על-פי רוג'רס, יש חשיבות לחוויה הסוביקטיבית שהאדם חווה, ועל כן תפיסתו של הילד את המצב חשובה. הילדים התופסים את החוויה כחופש לבחור את בחירותיהם, יוכלו לשאוף לפיתוח העצמי שלהם, ולהפך.
קראו עוד:
אישיות : רוג'רס - גישה הומניסטית פנומנולוגית
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
