התרשים מראה את התבנית הבסיסית של ההתניה הקלאסית. שימו לב שהגירוי המותנה היה ניטרלי (למשל, צעדים), עד שנעשתה ההתניה (הקישור למזון). לגירוי ניטרלי אין תגובה מסוימת, אלא אנחנו לימדנו את היצור להגיב אל הגירוי הניטרלי בתגובה מסוימת (רגיעה). התגובה המותנית שהתקבלה היא התגובה הרפלקסיבית, שהייתה במקורה תגובה לגירוי הבלתי מותנה (מזון).

את ההתניה הקלאסית גילה באופן אקראי פאבלוב, חוקר רוסי שעסק בחקר מערכת העיכול של כלבים.

מדוע נבחר השם התניה קלאסית?
התניה - זה המונח שטבע פאבלוב.
קלאסית - עבודתו של פאבלוב היא ציון דרך חשוב במחקר הלמידה.

הכחדה (דעיכה) / החלמה ספונטנית / הכללה / הבחנה

אנו יודעים כי ההתניה הקלאסית מבוססת על קשר אסוציאטיבי שנלמד. האם הקשר האסוציאטיבי, שנלמד בהתניה הקלאסית, נשמר לעולם או שמא עם הזמן הוא נחלש או נעלם?

- פאבלוב בדק זאת ומצא כי ניתן להכחיד את הקשר האסוציאטיבי הזה. אך המושג הכחדה אינו מדויק במקרה זה, שכן מה שמתרחש הוא תהליך, שהפסיכולוגיה מכנה החלמה ספונטנית, ולכן במקום הכחדה עדיף להשתמש במושג דעיכה.

מה גורם לדעיכה של הקשר האסוציאטיבי?
דעיכה מתרחשת כאשר הגירוי המותנה אינו מעורר עוד את התגובה המותנית, לאחר שהקשר בין הגירוי המותנה לבין הגירוי הבלתי מותנה נשבר. הקשר הזה נשבר כאשר הגירוי המותנה מוצג לבדו לאורך זמן. ואיך זה מתרחש אצל תינוקנו החמוד? - אם לאורך זמן הוא ישמע את צעדי אמו או אביו אך לא יקבל אוכל, הוא ימשיך לבכות עד שיקבל מזון (לא רק הצבא צועד על קיבתו...).

החלמה ספונטנית
האם הקשר בין הגירוי המותנה לבין הגירוי הבלתי מותנה יכול להיווצר שוב לאחר הדעיכה? - פאבלוב גילה כי לאחר תקופת מנוחה חזרה התגובה המותנית, אם כי עוצמתה הייתה נמוכה בהשוואה לתקופה שקדמה לדעיכה (הכחדה). התחדשות התגובה המותנית ללא הצגת הגירוי הבלתי מותנה נקראת החלמה ספונטנית. אם כך, אנו למדים כי הקשר בין הגירוי המותנה לבין הגירוי הבלתי מותנה לא נמחק כליל בעקבות הדעיכה.

אז מה היה לנו? - עד עכשיו בחנו רק מצבי למידה, שהגירוי המותנה אינו משתנה בהם. אבל בחיי היומיום רק מעט מאוד גירויים חוזרים על עצמם במדויק: לא תמיד האם או האב מביאים את המזון לתינוק כשהוא בוכה, וגם צלצול הפעמון משתנה.

הכללה
מתברר, כי התגובה המותנית מופיעה גם כאשר הגירוי דומה (לא זהה) לגירוי, שניתן בעת רכישת ההתנהגות. תופעה זאת מכונה הכללה. הכושר שלנו להכליל מסייע לנו מאוד בהסתגלות לסביבה ולהישרדות. אילו היה עלינו ללמוד כל גירוי וגירוי, לא היינו מצליחים להתקדם.

הבחנה
תהליך הפוך להכללה הוא הבחנה. גם תהליך זה חשוב לנו מאוד. למשל: ביום הכיפורים ילדים רבים רוכבים על אופניים גם בכבישים שהם בדרך כלל סואנים. ילד או ילדה שיעשו הכללה מיום כיפור לשאר ימי השנה, יעשו טעות חמורה! ההבחנה מאפשרת להם לא לעשות זאת.

למידת פחדים והתניית נגד

אחד היישומים המרכזיים של ההתניה הקלאסית הוא עיצוב הרגשות שלנו, או, ליתר דיוק, להתניה הקלאסית תפקיד מרכזי בעיצוב הפחדים שלנו. כיוון שתהליך הלמידה בעזרת התניה קלאסית כבר ידוע לנו, נסביר, בעזרת התרשים ובעזרת המושגים, כיצד למידת פחדים מתבצעת, ומהי התניית נגד.

למידת פחדים
למידת פחדים נרכשת כמו כל התניה: גירוי לא מותנה מפחיד מוצמד מספר פעמים אל גירוי מותנה ניטרלי. לאחר שההצמדה חוזרת ונשנית, כאשר הגירוי הניטרלי מופיע עצמאית (ללא ההצמדה), התגובה לגירוי הזה תהיה זהה לתגובה לגירוי הבלתי מותנה המפחיד. ובמילים אחרות: התגובה היא תגובת פחד.

דוגמה:
חלוק בצבע לבן אינו גורם לתגובה שונה מזו של חלוק בכל צבע אחר (גירוי ניטרלי). אולם לאחר שהאחות בקופת חולים דקרה במזרק - לזריקות ולבדיקות דם - כשהיא לבושה בחלוק לבן, ברור שילדים קטנים מפחדים, כשהם רואים אחות בחלוק לבן.

נראה זאת בתרשים:

גירוי ניטרלי		אין תגובה
גירוי ניטרלי + גירוי מפחיד		תגובת פחד
גירוי ניטרלי		תגובת פחד

התניית נגד
ועכשיו, כאשר ידידנו הקטנים מפוחדים ובוכים בקופת חולים, איך נרגיע אותם? ובמילים אחרות: איך נתיר את התניית הפחדים שלהם כלפי האחות בחלוק הלבן? - התרופה היא התניית נגד: לגירוי המפחיד נצמיד גירוי נעים, שמוביל לתגובה נעימה. לאחר מספר הצמדות כאלה תשתנה התגובה של הילדים לגירוי המפחיד, ותהיה לתגובה שיש בה תחושה נעימה.

אם כך, מה נמליץ להנהלת קופת חולים?
נמליץ לבקש מהאחיות להיות חייכניות ומאירות פנים, ואם אפשר, רצוי גם לתת לילדים ליטוף, סוכרייה או מדבקה של אני גיבור!.

תרשים של התניית נגד:

גירוי מפחיד		מעורר פחד
גירוי נעים + גירוי מפחיד		תחושה נעימה
גירוי מפחיד		תחושה נעימה