 |
תרשים המושאים |

משלימי הפועל נחלקים לתיאורים ולמושאים.
משלימי הפועל שאינם תיאורים הם מושאים.
המושאים נחלקים לפי מילות היחס למושא ישיר ולמושא עקיף.
 |
מושאים |
כל מה שמשלים פועל ואינו תיאור הוא מושא. לכן, אם למשלים הפועל אין אחת המשמעויות של התיאורים, יש להניח שהוא מושא.
המושא מתקשר אל הנשוא על-ידי מילת יחס. מילת היחס בראש המושא היא מוצרכת: הפועל "צריך" אותה, היא חלק מילוני של הפועל.
לדוגמה: הבחין ב..., ראה את ..., האמין ל..., השלים עם ..., שם את ... ב..., העביר את ... ל...
מושא, המתקשר לפועל בעזרת מילת היחס "את" או ללא כל מילת יחס, הוא מושא ישיר (אכלתי את הגלידה, ראיתי פרדסים).
מושא, המתקשר לפועל באמצעות מילות יחס מוצרכות אחרות, הוא מושא עקיף (הבחנתי בפרדסים. נהניתי מהגלידה.)
הבחנה בין תיאורים לבין מושאים

טיפים
- כל מה שמתקשר לפועל או לצורת המקור (שם הפועל) הוא מושא או תיאור. משלימי הפועל שאינם תיאורים הם מושאים, לכן יש לבדוק קודם את התיאורים. אם למשלים הפועל אין משמעות של תיאור כלשהו, סימן שהוא מושא.
- הבחנה בין מושאים לבין תיאורים: במושא מילת היחס מוצרכת, כלומר לא ניתן להחליפה במילת יחס אחרת.
דוגמה: הילדה בטחה באמה. / הנער רדף אחרי הכדור. לעומת זאת, בתיאורים מילת היחס אינה מוצרכת, כלומר ניתן להחליפה במילת יחס אחרת. למשל: יעל ישבה על (ליד/לפני/מול/מאחורי) הספסל.
- צורת המקור בתפקיד מושא
1. אם אפשר להפוך את צורת המקור לפועל בעתיד ולהוסיף לפניו שֶׁ - לפנינו מושא: השופט דרש מהנאשם לקום. לקום = מושא השופט דרש מהנאשם שֶׁיקום. 2. המשפט הוא מעין דרמה, ובדרמה יש שחקנים. אם מדובר בשחקן אחד המבצע את הפעולה לפנינו נשוא מורחב. הילד מרבה לנגן בכינור = הילד מרבה, הילד מנגן - יש כאן שחקן אחד, ולכן צורת המקור היא חלק מנשוא מורחב. אם יש שני שחקנים העושים את הפעולה צורת המקור משמשת כמושא.
 יש כאן שני שחקנים, ולכן צורת המקור היא מושא.
|