הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > בעלי חוליות > עופותעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > בעלי חיים > בעלי חוליות > עופות
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית




תקציר
מידע כללי על הביולוגיה והאקולוגיה של השלו.



שלו
מחבר: ד"ר נח רוטרי


השלו הוא עוף הקרקע הקטן ביותר בסדרת התרנגולאים שממשפחת הפסיוניים. זהו עוף המגיע לאורך של 18 עד 21 ס"מ ומשקלו כ –100 גרם. הוא שוכן בשדות וניזון בעיקר מזרעים, מעשב ומחרקים.
בישראל דוגרים פרטים לא רבים, עיקר השלווים חולפים בארץ במהלך הנדידה שלהם בסתיו מאירופה לאפריקה ובאביב בכיוון ההפוך. בסתיו חוצים השלוים בנדידתם את הים התיכון, במעוף לילי הנמשך כ- 10 שעות בו עברו מרחק של 700 קילומטר בערך. הם נוחתים בחופי צפון סיני ומזרח מצריים תשושים וחסרי כוח. עם נחיתתם, הם מחפשים מסתור תחת צמחים מדבריים. אז ניתן לצוד אותם בקלות. שיטת הצייד המקובלת ביותר בסיני היא פריסת רשתות בגובה של 3 מטר. השלווים התשושים שמגיעים מהים עם אור ראשון, במעוף נמוך נתקלים הרשתות ונלכדים בהן. במקרא מסופר שבני-ישראל אספו את השלו לשם מאכל בעת נדידתם במדבר.

לקראת עונת הרבייה, קורא הזכר קריאות שמיועדות למשוך את נקבה. מרגע שזו מצטרפת אליו, הוא פוסק. הזכר תוחם את נחלתו ונלחם עליה בנקירות מקור ובשריטות טפרים.
בעונת הקינון, חופרת הנקבה גומה קטנה בקרקע, בסבך הצומח, ומרפדת אותה בעשבים וקש. בגומה היא מטילה ביצה חלקה ומבריקה מדי יום.
רק לאחר שנשלמת מכסת הביצים מתחילה הנקבה בלבד לדגור. הזכר נשאר קרוב לקן ומשתתף בהגנתו. הדגירה נמשכת בין 17-19 יום. האפרוחים בוקעים יחדיו. הנקבה שומרת עליהם ומחממת אותם בלילות בימיהם הראשונים. בהיותם בני 12-14 יום, מתחילים האפרוחים לעוף ומגיעים לכושר מעוף מלא כמה ימים לאחר מכן, אבל הם נשארים עם האם עד שהם בני 30-50 יום.
גם בגרותם המינית של השלווים הצעירים מוקדמת, והם מסוגלים, כנראה, להתרבות עוד בשנת חייהם הראשונה.
השלו פעיל ביום ובלילה הוא ישן על הקרקע. האפרוחים בוקעים בתוך קן קטן, על הקרקע, ועל-כן מרובים בטבע אויביהם.
היום מגדלים בשבי את השלו גם לנוי וגם למאכל.
ריסוס מסיבי בשדות חקלאיים גרם לפגיעה קשה באוכלוסיית השלווים ומאז נחקקו חוקים להגן עליהם מפני ציד.

לקראת עונת הרבייה, קורא הזכר קריאות שמיועדות למשוך את נקבה. מרגע שזו מצטרפת אליו, הוא פוסק. הזכר תוחם את נחלתו ונלחם עליה בנקירות מקור ובשריטות טפרים.
בעונת הקינון, חופרת הנקבה גומה קטנה בקרקע, בסבך הצומח, ומרפדת אותה בעשבים וקש. בגומה היא מטילה ביצה חלקה ומבריקה מדי יום.
רק לאחר שנשלמת מכסת הביצים מתחילה הנקבה בלבד לדגור. הזכר נשאר קרוב לקן ומשתתף בהגנתו. הדגירה נמשכת בין 17-19 יום. האפרוחים בוקעים יחדיו. הנקבה שומרת עליהם ומחממת אותם בלילות בימיהם הראשונים. בהיותם בני 12-14 יום, מתחילים האפרוחים לעוף ומגיעים לכושר מעוף מלא כמה ימים לאחר מכן, אבל הם נשארים עם האם עד שהם בני 30-50 יום.
גם בגרותם המינית של השלווים הצעירים מוקדמת, והם מסוגלים, כנראה, להתרבות עוד בשנת חייהם הראשונה.
השלו פעיל ביום ובלילה הוא ישן על הקרקע. האפרוחים בוקעים בתוך קן קטן, על הקרקע, ועל-כן מרובים בטבע אויביהם.
היום מגדלים בשבי את השלו גם לנוי וגם למאכל.
ריסוס מסיבי בשדות חקלאיים גרם לפגיעה קשה באוכלוסיית השלווים ומאז נחקקו חוקים להגן עליהם מפני ציד.

ביבליוגרפיה:
כותר: שלו
שם  התקליטור: האנציקלופדיה של עולם החי
מחבר: רוטרי, נח (ד"ר)
תאריך: 2000
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית