יצירתו הפרשנית של הרשב"ם מעוגנת היטב במציאות ההיסטורית של זמנו, היינו ברניסאנס שפקד במאה הי"ב את מערב-אירופה.1 מקובל על המחקר, כי הקו המאפיין את גילוייו השונים של רניסאנס זה היא ההתלבטות בקביעת יחס נאות בין סמכות המסורת לבין סמכות התבונה האנושית. בשני תחומים בולטת תרומת הרניסאנס – בהתקדמות מדעי הטבע ובהתעוררות המודעות ההיסטורית. בפרשנות המקרא, היהודית והנוצרית כאחת, מתבטא הרניסאנס בחיפוש יחס נכון בין פשט לדרש ובביאור הכתובים לפי כללי הלשון וכללי הטבע וכן בהבלטת היסטוריותם של המאורעות המסופרים בכתוב.
המגמות הרוחניות החדשות השפיעו גם על אופיו של הוויכוח הדתי שבין נוצרים ליהודים. הנוצרים השתדלו להעביר את הפולמוס למישור הפרשנות הפשטית, ובשל כך נרתמו רבותינו הצרפתים לעיסוק אינטנסיבי בפשט. פירושו של הרשב"ם לתורה הוא דוגמא מובהקת של תגובת העם היהודי לבעיות הדור ונשתלבו בפירוש זה פשט ופולמוס אנטי-נוצרי. הרשב"ם עצמו הגדיר את דרכו הפרשנית במונח 'דרך ארץ', מונח המופיע שלוש-עשרה פעם בפירושו של הרשב"ם לתורה, ושמשמעותו בלשונו אינה רק נימוסים טובים ומנהגיהם של בני-אדם, אלא גם חוקי הטבע (ונראה שיש כאן הקבלה למונח הלאטיני secundum physicam, אשר חודש באותה תקופה על-ידי טיירי משרטר). סיכומו של דבר: הרשב"ם פירש את התורה 'לפי דרך ארץ ולתשובת המינים'.2 כיצד באה לביטוי דרכו זו של הרשב"ם בפירושו לסיפורי משה – לבירורה של סוגיה זו מוקדש מאמרנו זה.
בירור זה מתבקש גם בשל העובדה שהרשב"ם, הנוקט בפירושו לתורה לשון קצר וענייני,3 חורג ממנהגו זה בכמה מקומות בפירושו לסיפורי משה. כאן הוא נוטה להאריך4 ולהעיר הערות אישיות5 המרמזות על מגמתיות.
דיוננו יתחלק לשני חלקים: תחילה נסקור את הדעות הנוצריות בנושא דידן ולאחר מכן נתאר את תגובתו של הרשב"ם לאותו נושא עצמו.
לחלקים נוספים של המאמר:
פשט ואפולוגטיקה בפירוש הרשב"ם לסיפורי משה שבתורה (פריט זה)
משה באמונה הנוצרית ובפולמוס האנטי-יהודי
פשט ופולמוס אנטי-נוצרי בפירוש הרשב"ם
הערות שוליים:
- לביסוסם של הדברים האמורים בפיסקאות הראשונות של המאמר ראה: 'שיטתו הפרשנית של רשב"ם על רקע המציאות ההיסטורית של זמנו', ספר מלמד, אוניברסיטת בר-אילן (בדפוס).
- הרשב"ם עצמו מצהיר כך בשלושה מקומות בפירושו לתורה: וי' יא, לד; שם יט, יט; דב' כב, ו.
- השווה: 'בפירושו לתורה מקצר רשב"ם בלשונו וסגנונו מלוטש. כל מלה ומלה שקולה ומדודה' (ע"צ מלמד, מפרשי המקרא, א, ירושלים תשל"ה, עמ' 453).
- ראה, למשל, פירושו לדב' ז, ז ד"ה לא מרבכם מכל העמים וגו': 'אנשי לבב יבינו ויתמהו, וכי משה רבנו היה סבור וכו'...', ופירושו לדב' ט, כה ד"ה ואתנפל לפני ה' וגו': 'מי האיש החכם יתן לב ויבן וכו'...'. כאן, ובכל המאמר, אנו מצטטים את דברי הרשב"ם על-פי מהדורתו של ד' רוזין, ברסלאו תרמ"ב.
- כך, למשל, בפירושו לבמ' כ, י: 'ולפי שידעתי אני המפרש... לפיכך אני זקוק לפרש וכו'...'. וכן בפירושו לשמ' ב, ב ולבמ' יא, כא: 'צריך לפרש...'.
