בקעת הלבנון, ה"בַּקְעָה", היא החלק הגבוה ביותר של השבר הסורי-אפריקני באזור הלבנט (מזרח הים התיכון - סוריה, לבנון, ישראל) והמשכו הצפוני של עמק הירדן הישראלי.
אף-על-פי שהגובה המרבי של האזור הוא 1,120 מטרים מעל פני הים (סמוך לעיירה בעלבק), צורת הנוף היא של בקעה השקועה כ-1,000 מטרים ויותר בין ההרים, הסוגרים עליה במדרונות תלולים.
אורכה של הבקעה כ-120 ק"מ, ורוחבה 5–20 ק"מ. חלק משטחה של הבקעה הוא מישור, אך רוב השטח גבנוני.
סמוך לעיירה בעלבק עובר קו פרשת המים הראשי של בקעת הלבנון, שממנו מתחילים לזרום הנהרות עסי (אורונטס) וליטאני.
הנהר ליטאני זורם דרומה לאורך השבר, פונה מערבה סמוך לגבול עם ישראל, ונשפך לים התיכון. נהר העסי זורם צפונה לתוך סוריה, עובר סמוך לערים חומס וחמה, ומתנקז אל הים התיכון בתוך שטחה של תורכיה.
למרות שבקעת הלבנון מצויה בצל הגשם, היא איננה בעלת אופי מדברי, הודות לגובהה. הפשרת השלגים היורדים בהרי הלבנון ובהרי מול הלבנון מזינה את הנהרות ליטאני ועסי.
אזור הבקעה הוא אסם התבואות של לבנון, ומגדלים בה גם גפנים ועצי פרי ואפילו פרגים המשמשים לייצור אופיום.
