|
![]() |
![]() ![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() |
הסדרי נגישות
![]() |
![]() |
עמוד הבית > מדעי הרוח > דתות > איסלאם |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הנישואין הם התקשרות חוזית בין שני בני אדם, שמטרתה בניית חיים משותפים והקמת משפחה. שלוש הדתות מכירות בהתקשרות הזאת בין גבר לאישה ורואות קשר זה בחיוב. שלושתן קבעו דינים הנוגעים לנישואין ועיצבו את טקסי הנישואין. ג. באִסלאם: "כי הן כמלבוש לכם ואתם כמלבוש להן" לפי תפיסת האִסלאם הנישואין הם חסד מאלוהים, וניתן למצוא בקֻרְאַן פסוקים המעודדים את בני האדם ומאיצים בהם להינשא ולהקים משפחה. כך למשל מתואר בקֻרְאַן היחס לאישה ולנישואין:
מן הפסוק הראשון ניתן ללמוד שהאישה נבראה מגופו של אדם עצמו, כלומר, האישה והגבר נבראו מאותו חומר. האישה נבראה כדי להיות בת זוגו של הגבר וכדי שיחיו יחדיו באהבה ובחמלה. בפסוק השני מתוארים בני הזוג כשני בני אדם שיש ביניהם קירבה גדולה. עוד נאמר בקֻראן:
בפסוק זה מודגשת ההדדיות ביחסים בין המינים. ובמקום אחֵר הקֻרְאַן מצוֶוה:
החַדִית' מבהיר את ערך הנישואין כך:
האִסלאם שולל חיי נזירוּת ומעודד את המאמינים להקים משפחה. זאת מתוך פרשנותם של מלומדים מוסלמים לאמרות שונות של הנביא מֻחַמַד.
באופן מסורתי, בקרב המוסלמים היוזמה לנישואין באה מצד הגבר. עליו לברר שהנערה שהוא מעוניין בה רווקה, ולפנות אל משפחתה באמצעות הוריו או בני משפחה מבוגרים אחרים. בביקור בבית האישה משתתפים, בנוסף לגבר ולבני משפחתו, גם האִמַאם המקומי או בני משפחה מבוגרים נוספים. משפחתה של הנערה מקבלת את פני המבקרים ויכולה להשיב לבקשה בכמה אופנים: בהסכמה מיידית, בדחייה מיידית, או בבקשה לדחות את מתן התשובה לזמן מה. בחברה המוסלמית קיימות דרכי היכרות שונות - באמצעות שידוך, במקום העבודה, במוסדות להשכלה ועוד. כיום מוסלמים רבים נוהגים להכיר בני זוג ובנות זוג במפגשים חברתיים, ואחר כך מתקיים הטקס המסורתי של בקשת ידה של הכלה. בקרב חוגים מסורתיים נמנעים ממפגשים לפני האירוסין, וההיכרות בין בני הזוג מצומצמת יותר. עם הסכמת הנערה ומשפחתה קובעים את מועד טקס האירוסין. עיקר הטקס הוא החתימה על העַקְד - חוזה הנישואין, שאותו עורך איש דת הנקרא מַאְד'וּן, כלומר רַשָם נישואין. בעַקְד מופיע גובה המוֹהַר - סכום הכסף שעל החתן להעניק לכלה עם הנישואין. המוֹהַר נחלק לשניים. את החלק הראשון, ה"מֻעַגַ'ל", מעבירים לידי הארוסה עד ליום החתונה; חלק זה יכול להינתן בכסף מזומן, בתכשיטי זהב ו/או ברהיטים. החלק השני, הנקרא מֻאַ'גַ'ל, נועד לתשלום לאישה אם יתגרשו בני הזוג. (במקרה של בקשה לגט - מי שיוזם את הבקשה לגט חייב לשלם את הסכום הדחוי שנקבע במוהר לבן הזוג שהוא רוצה להיפרד ממנו.) על העַקְד חותמים בני הזוג המתארסים והאפוטרופוס שהאישה מְמַנָה לעצמה, בדרך כלל אביה. כן חותמים עליו שני עדים. על המַאְד'וּן להביא את העַקְד לבית הדין השַׁרְעִי (ההלכתי) בהקדם, לשם אישור. מלבד חתימת העַקְד כולל טקס האירוסין מוזיקה, ריקודים וכיבוד. בטקס זה הארוס עונד טבעת על אצבע בידה הימנית של ארוסתו ומעניק לה מתנה - שרשרת או צמיד עשויים זהב. אורכה של תקופת האירוסין יכול לנוע מכמה חודשים עד כמה שנים, והוא נקבע על ידי המשפחות. השיקולים הכרוכים בקביעתה קשורים בעיסוקיהם של בני הזוג (למשל, בלימודיהם), וכן בשיקולים כלכליים. בתום תקופת האירוסין נערך טקס הנישואין. משמעותו הדתית של הטקס היא בהכרזה הפומבית על הזוג כנשוי. לקראת הנישואין רוכשים החתן והכלה ציוד לביתם ובגדים חגיגיים לטקס. יש הנוהגים לערוך טקסים מקדימים לנישואין - למשל, טקס החִינָה. בחברות מוסלמיות מסוימות נוהגים לקיים כמה ערבי שמחה הכוללים שירים וריקודים לפני החתונה, בחוג המשפחה הקרובה. בחוגים דתיים מאוד, אין נוהגים לשלֵב בטקסים ריקודים וכלי נגינה אלא מסתפקים במקהלת גברים ששרה שירי דת.
האִסלאם מתיר את הפּוֹלִיגַמְיָה, אך מסתייג ממנה. לגבר מותר לשאת ארבע נשים במקביל, אך האִסלאם מַתְנֶה את ריבוי הנשים בכך שהגבר ינהג בנשותיו בצדק ובכך שיוכל לפרנס את כולן. כתוב בקֻרְאַן:
בפסוק אחר בולטת עוד יותר ההסתייגות מפוליגַמיה:
המֻפְתִי מֻחַמַד עַבְּדֻה, מחשובי הוגי הדעות המוסלמים במאה ה- 19 התייחס לריבוי הנשים בהסתייגות. עבּדה טען שכוונת הקֻראַן היא להטיל הגבלות קשות על ריבוי נשים ולהתיר זאת רק במקרים מיוחדים, כמו במקרה של עקרוּת האישה. לטענתו, קשה מאוד לגבר לנהוג בצדק עם נשותיו ולהימנע מלקפח אחת מהן, ולכן הוא הזהיר מפני האיבה והקנאה העלולות להתפתח בין הנשים ובין ילדיהן. עַבְּדֻה אף טען כי יחסים עכורים אלה בתוך המשפחה משפיעים לרעה על החברה כולה (על פי: תַפְסִיר אלקֻרְאַן אלחַכִּים, רִדא מֻחַמַד רַשִיד, כרך 4, עמ' 349).
באִסלאם הגירושין מותרים, אך הם נתפסים כדבר שראוי לנסות להימנע ממנו. בספרות החַדִית' נאמר:
שני הצדדים יכולים ליזום גירושין, אך רק הבעל יכול לבצע את מעשה הגירושין, וזאת באמצעות האמירה: "הרי את מגורשת." השַׁרִיעַה מצאה דרכים לנסות למנוע את הגירושין על ידי מתן אפשרות להתחרט - אם הגבר אומר לאשתו "הרי את מגורשת" רק פעם אחת, בני הזוג יכולים לחזור בהם לאחר תקופה של 4 חודשים ו- 10 ימים, כדי לוודא שאינה בהיריון. אם מתברר שהיא בהיריון, אסור לבעלה לגרשה עד ללידה. בקֻראַן נאמר:
אם אין בני הזוג חוזרים לחיות יחד, תיחשב האישה בתום התקופה לגרושה. לעומת זאת, אם הגבר חוזר על הנוסח "הרי את מגורשת" שלוש פעמים בבת אחת - אין ביכולתם של בני הזוג לחזור ולחיות יחד. לחלקים נוספים מתוך הפרק: ביהדות: "והיו לבשר אחד" אל האסופה לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : מעגלי הזמן בשלוש הדתות3
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
![]() |
|
123 |