עיירת מחוז בדרום לבנון. העיירה מונה היום כ- 30,000 תושבים, מוסלמים סונים, שיעים ונוצרים.
מיקום גיאוגרפי:
בנת אל-ג'ביל ממוקמת על צומת דרכים בין דרום לבנון לצפונה, דבר שהפך את העיירה למרכז כלכלי, תרבותי ומנהלי עבור כפרי דרום לבנון.
העיירה שוכנת באזור הררי חשוף בגובה של 750 מטר מעל לפני הים, כ-4 קילומטרים בלבד מהיישוב הישראלי אביבים. אולם העיירה מוסתרת מתצפיות ישראליות מאחר והיא נמצאת למרגלות רכס הגבוה ממנה בכ- 200 מטרים ועליו שוכן הכפר מרון אל-ראס. מאחר והעיירה מוסתרת מהתצפית הישראלית היא הפכה למרכז אסטרטגי חשוב עבור לוחמי חזבאללה בדרום לבנון.
בינת ג'ביל ( 1972 – 2006 )
ישראל כבשה לראשונה את העיירה ב-1972 במסגרת מבצע להרחקת אש"ף מהגבול. ב-1978 כבשה ישראל שוב את העיירה במסגרת מבצע ליטני. ומאז ועד מאי 2000 הייתה העיירה בשליטת צבא דרום לבנון (צד"ל), ובה שכנו מפקדות החטיבות המערביות של צד"ל ושל יחידת הקישור ללבנון (יק"ל) של צה"ל. במהלך תקופה זאת עבדו רבים מתושבי העיירה בישראל במסגרת תוכנית "הגדר הטובה".
ב- 23 במאי 2000 נסוג צה"ל מהעיירה. לאחר יציאת צה"ל נכנסו אנשי חזבאללה לעיירה, וחסן נצראללה מזכ"ל הארגון נשא שם נאום ניצחון שנודע כנאום "קורי העכביש" שבו הצביע על חולשתה של החברה הישראלית. לאחר יציאת צה"ל החלה שיבה של תושבים מוסלמים שיעים לעיירה. ארגון החזבאללה שבינתיים נעשה לכוח הדומיננטי באזור סייע לשבים באמצעות כספים שקיבל בעיקר מאיראן. הארגון ביסס את אחיזתו בכפר והקים מוסדות סעד ורווחה לאוכלוסייה המקומית וגם מפקדות, חדרי האזנה לרשת הקשר של צה"ל ומחסני נשק ותחמושת.
הממשלה הלבנונית הקימה בעיירה בית חולים ממשלתי והשקיעה בפיתוח החינוך בעיירה.
במלחמת לבנון השניה ( יולי 2006 ) כוחות גולני וחטיבת הצנחנים נכנסו אל בנת אל-ג'ביל. שם התנהלו קרבות קשים והיו נפגעים. במהלך המלחמה נהרסו רוב הבתים והתשתיות של החיזבאללה בכפר.
