רפיק אל-חרירי היה ראש ממשלת לבנון בשנים 1992 עד 1998. הוא היה איל תקשורת (איש עסקים בענף התקשורת), מאנשי העסקים הגדולים ביותר בלבנון, ובבעלותו היו כמה עיתונים וערוצי טלוויזיה, כולל תחנת הטלוויזיה הפופולארית בלבנון, אל-מוסתקבל. עם כניסתו לתפקיד ראש ממשלת לבנון, הוא יזם מפעלי שיקום ענקיים בלבנון ההרוסה ממלחמת האזרחים.
רפיק אל-חרירי נחשב למשקם הגדול של לבנון המתחדשת, והיו כאלה שדיברו עליו במונחים של "אבי האומה הלבנונית החדשה". בעזרת כספו, אל-חרירי הצליח לגייס את סעודיה ומדינות ערביות נוספות לסייע לשיקומה של לבנון. יוקרתו הפוליטית פתחה בפניו גם את דלתותיהן של מדינות מערביות, ובראשן צרפת, שנתנו לו את חסותן.
רפיק אל-חרירי נבחר לכהונה נוספת כראש ממשלת לבנון בשנת 2004, אך הוא התפטר לאחר זמן קצר בשל חילוקי דעות עם השלטון הסורי, על רקע דרישתו שסוריה תוציא את כוחותיה מלבנון. בשל פעילותו האנטי-סורית התקיפה, רפיק אל-חרירי נרצח באמצעות מכונית תופת ב-14 בפברואר 2005. הרצח גרם לזעזוע עמוק בלבנון וברחבי-העולם, וזירז את הוצאת הצבא הסורי מלבנון חודשים אחדים לאחר מכן. את האחריות לפעולה קיבל על עצמו ארגון לא ידוע בשם "אל-נצר ואל-ג'יהאד פי בלאד אל-שאם" (=הניצחון והג'יהאד בסוריה), אבל רוב הציבור הלבנוני, הצוות הבינלאומי שהוקם לחקירת הרצח והתקשורת הבינלאומית סבורים שמי שעומד מאחורי ההתנקשות באל-חרירי הוא סוריה עצמה.
בעקבות הרצח נערכו בבירות הפגנות המוניות של מתנגדי הנוכחות הסורית בלבנון, שגרמו לנפילתה של ממשלת לבנון שבועיים לאחר הרצח, ב-28 בפברואר. זאת הייתה הפעם הראשונה בעולם הערבי שבה נפלה ממשלה בעקבות הפגנה בלתי אלימה. ההתנקשות בחייו של אל-חרירי הגבירה את החשד למעורבות סורית בהתנקשויות באישים לבנונים אחרים שהיו ידועים כבעלי עמדה אנטי-סורית. ייתכן כי בעתיד נראה כי הייתה זו נקודת מפנה לגבי עתידה של לבנון ולגבי עתידו של האזור.
