משך הסיור: כארבע שעות ברכב וברגל
דרגת קושי: הליכה קלה (עליה לתל)
עונה מומלצת: כל השנה
ציוד נדרש: מים

במסלול טיולנו הפעם נלך ונסע לאורכו של שביל מסומן ומשולט המספר את סיפורו של שמשון. המסלול הוכן על ידי החברה הממשלתית לתיירות והקרן הקיימת לישראל והוא הראשון בסדרת מסלולים מתוכננים שייקראו "שבילי התנ"ך". לאורך המסלול תחנות ובהן פינות ישיבה מוצלות ושלטים ועליהם הפסוקים המספרים בסיפור שמשון. בכניסה למסלול יש תיבה ובה דפדפות סיור ומפה (הדומות במידה רבה לתיאור המסלול כאן).

כיצד להגיע?

ההגעה למסלול שמשון דרך הכניסה הראשית ליער צרעה (יער הנשיא) מכביש 44, כ- 2 ק"מ צפונית מערבית לצומת שמשון.

נפנה שמאלה על פי השילוט אל היער, בדךר היער הראשית הקרויה "דרך הפסלים". על גבי עמודוני השילוט נמצא גם סימון לשבילי ה "תנ"ך".

נסע בדרך הפסלים עד למגרש החניה הסמוך למצפה צרעה. כאן נחנה את הרכב ונצא רגלית לחלקו הראשון של המסלול, בהתאם לשילוט המכוון.

יער צרעה

יער צרעה, שניטע בידי קרן קימת לישראל, משתרע על פני גבעות שפלת יהודה. בלב היער, ששטחו כ- 10,000 דונם, מתנשא רכס צרעה. חלק ממנו נקרא יער הנשיא, לזיכרו של חיים ויצמן, הנשיא הראשון של מדינת ישראל. חינו המיוחד של היער נובע מן השילוב שבין צמחייה טבעית, אתרים ארכיאולוגיים, פסלים סביבתיים, דרכי נוף, תצפיות וחניונים לנופש.

בלב היער הותווה מסלול שמשון, המתאר את הסיפור המקראי המרתק, באזור בו התרחש.

מי היה שמשון?

• מדוע זכה להיכלל ברשימת השופטים מושיעי ישראל?
• איזה מין גיבור הוא היה?
• מדוע ציירים, משוררים וסופרים רבים ייחדו לו מיצירותיהם?

רקע היסטורי

המקום: האזור שבין גבעות השפלה – ובו הערים צרעה ואשתאול, לבין מישור החוף – ובו אחדות מערי הפלשתים: תִמְנָה, אשקלון ועזה.

הזמן: תקופת המקרא – ימי ההתנחלות של שבטי ישראל בארץ כנען, בין השנים 1200 – 1000 לפנה"ס לערך.

סיפורי שמשון קשורים למאבק בין שבטי ישראל שהתנחלו באיזור ההר לפלִשתים. בשלב הראשון של המאבק, שהדיו עולים מסיפורי שמשון, הייתה ידם של הפלשתים על העליונה, אך לימים יביס אותם המלך דוד.

הפלשתים היו עם ממוצא לא-שמי שהתיישב בדרום מישור החוף באמצע המאה ה- 12 לפנה"ס. מתעודות מצריות עולה שהשתייכו לקבוצת העמים המכונה "גויי הים".
גויי הים, שנדדו לאורך חופי הים התיכון, פשטו על כל האגן המזרחי של הים התיכון. במהלך כיבושיהם זרעו חורבן והרס עד שהובסו על ידי פרעה רעמסס השלישי בקרב ימי ובקרב יבשתי בשנת 1175 לפנה"ס לערך. לאחר תבוסתם התיישבו הפלשתים במישור החוף של ארץ כנען, שהייתה אז חלק מן הממלכה המצרית.

תרבותם החומרית של הפלשתים היתה מפותחת מאד. כלי החרס שלהם היו מעוטרים בדגמי ציפורים ובדגמים גיאומטריים בצבעי אדום ושחור והצטיינו ביופים.

מסלול הסיור

המסלול, חלקו רגלי וחלקו ברכב, כולל תחנות משולטות , ובהן ציטוטים מסיפורי שמשון (שופטים יג-טז).
תחילתו של המסלול ב "בוסתן". נסייר בשביל המוביל אותנו בינות לעצים אל תחנות ההסבר. למוגבלי תנועה ניתן להגיע ממגרש החניה עד לפינת הישיבה בצל עץ החרוב שבתחילת המסלול.

לתשומת לבכם: מספרי התחנות תואמים את אלה שבמפות בשטח.

תחנה 1 : "כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן..." (שופטים יג:5)

הולדת שמשון
עץ חרוב גדול בכניסה לבוסתן

אשת מנוח מתבשרת על ידי מלאך ה' שלמרות היותה עקרה – תלד בן, והוא יחל להושיע את ישראל. על הילד שיוולד יחולו כמה איסורים: אכילה ושתיה מפרי הגפן; גזיזת שער ראשו, ואכילת מאכלים טמאים. הילד נולד ב"מחנה דן", בין צרעה לאשתאול, ונקרא "שמשון".

כדאי לציין ש...

• סיפור לידתו של שמשון דומה לסיפורי "הולדת גיבורים" המופיעים במקרא, למשל סיפור לידת יצחק ולידת שמואל. גם בתרבויות עתיקות אחרות נפוצים סיפורים כאלה, למשל סיפור הולדת הרקולס, הגיבור המיתולוגי היווני שהצטיין בכוחו הפיזי יוצא הדופן ובמעלליו הרבים (המזכירים במידת מה את מעלליו של שמשון). גם סיפור הבשורה למריה על לידתו הצפויה של ישו מזכיר את סיפור התגלות המלאך לאם שמשון.
• תיאור המפגש עם המלאך מעיד על המתח ששרר במשפחת מנוח. חז"ל מסבירים את ההדגשה "ואשתו עקרה לא ילדה" בכך שהיתה מחלוקת בין מנוח לאשתו – הוא אומר לה את עקרה ולכך אינך יולדת, והיא אומרת לו אתה עקר ולכך לא ילדתי. לא היה מנוח עקר... אך האשה (ששמה אינו נזכר) היתה צדקת, כי מלאך אלוהים נגלה אליה. (במדבר רבה, פרשה ב')
• מנוח מצטייר כחשדן המדבר בגסות אל מלאך ה', חשדנותו מודגשת על ידי השימוש המתוחכם של הסופר המקראי במילה המנחה, הדו- משמעית "בא" המופיעה בסיפור כשבע פעמים הן המשמעות "לבוא, לבקר" והן מלשון "ביאה" – קיום יחסי מין.
• דיני הנזירות במקרא מפורטים בספר במדבר פרק ו " איש או אישה כי יפליא לידור נדר נזיר להזיר לה'. מיין ושכר יזיר .... כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו ... כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבוא...."

תחנה 2 : "וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים." (שם יד:1)

האריה והדבש
בסוכת הגפנים


גוסטב דורה: שמשון והאריה

שמשון יורד לתמנה, עיר פלישתית, על גדות נחל שורק, כ-5 ק"מ ממערב לתל צרעה, ורואה שם אישה שמוצאת חן בעיניו ומבקש מהוריו לשאתה לאשה. הוריו אינם מרוצים שבחר אישה מבני עמם, אך מלווים אותו לתמנה לפגוש את משפחתה.

בדרכו "צוֹלַחַת עליו רוח ה'" והוא משסע אריה שפוגש בדרך, בקלות יחסית – "כְּשַׁסַּע הַגְּדִי".

כדאי לציין ש...

• המקרא מדגיש שהתעניינותו של שמשון באישה נוכרייה משמשת תואנה כדי להצדיק את הנקמה בפלשתים.

תחנה 3 : "...וַיַּעַשׂ שָׁם שִׁמְשׁוֹן מִשְׁתֶּה כִּי כֵּן יַעֲשֹוּ הַבַּחוּרִים." (שם, יד:10)

המשתה
בכרם הזיתים

משתה החתונה נמשך שבעה ימים ובמהלכו המשתתפים חדים חידות ומתערבים על פרס נכבד לפותר נכונה.

במהלך המשתה שמשון חד לקרוּאים חידה שפתרונה ידוע רק לו. חבריו הפלשתים מאיימים על כלתו, וזו מציקה לו כדי שיגלה לה את פתרון החידה. שמשון נכנע ועל פתרון החידה הוא עונה בחידוד נוסף. כנקמה הוא יורד לאשקלון, מכה 30 פלשתים, ומביא את חליפותיהם כתשלום על פתרון החידה. הוא עוזב את אשתו בכעס וחוזר לצרעה, לבית הוריו.

כדאי לציין ש...

• בתיאור המשתה בולטים מנהגים שרווחו באותה תקופה בקרב הפלשתים וניכר מתח – על רקע לאומי – בין שמשון למארחיו הפלשתים.
• חולשתו של שמשון מול אשתו המציקה לו בדבריה בולטת לעומת תיאור גבורתו כשהוא רודה דבש בידיו או כשהוא מביא חליפות פלשתים כשלל.

תחנה 4 : "וַיַּבְעֶר-אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים..." (שם טו:5)

נוקמים נקמות
בחלקת העצים השרופים

שמשון מנסה לחזור אל אשתו התמנית ונוכח שאביה נתן אותה לחברו. הוא כועס וזועם ומחליט לנקום בפלשתים: הוא תופס 300 שועלים, קושר לזנבותיהם לפידים, משחרר אותם ומבעיר אש כשדות הפלישתים.

הפלשתים נוקמים ומעלים את האשה ואת אביה באש שמשון שוב מכה לתחום שבט יהודה.

שועלי שמשון בימינו

במלחמת השחרור יחידת לוחמי ג'יפים מפורסמת אימצה לעצמה את השם "שועלי שמשון". בעקבות זאת חובר אורי אבנרי את "שיר השועלים"

אַרְבָּעָה – אַרְבָּעָה עַל הַגִּ'יפּ הַדּוֹהֵר
וּבוֹקֵעַ הַשִּׁיר מִן הַלֵּב.
וְהַשְּׁבִיל בְּדַרְכָּם מְרַקֵּד וּמְזַמֵּר
זֶה הַשְּׁבִיל הַמּוֹבִיל אֶל אוֹיֵב.

שוּעָלָיו שֶׁל-שִׁמְשׁוֹן שׁוּב פָּשְׁטוּ בַּמֶּרְחָב
וְנוֹשְׂאִים הַשַּׁלְהֶבֶת בַּלֵּיל.
מֵעַזָּה וְעַד גַּת שׁוּב נָטוּשׁ זֶה הַקְּרָב,
לְחֵרוּת יִשְׂרָאֵל.

הַאֲזִינוּ, מִצְרַיִם לְשִׁירוֹ שֶׁל שִׁמְשׁוֹן!
הוּא בִּשֵּׂר אֶת הַקֵּץ לַפְּלִשְׁתִּים.
הַאֲזִינוּ הֵיטֵב לַמִּקְלָע, לַרִמּוֹן
שִׁיר הַמָּוֶת לְחֵיל הַפּוֹלְשִׁים.

אַרְבָּעָה – אַרְבָּעָה אֶל הַקְּרָב הַגּוֹעֵשׁ.
מְזַמְזֶמֶת בַּלָּאט הַמְּכוֹנָה.
חָדָשׁ הַמִּקְלָע הַיּוֹרֵק אֶת הָאֵשׁ,
אַךְ הָאֵשׁ יְשָׁנָה נוֹשָׁנָה.

מתוך: דוד פישלוב, מחלפות שמשון, 2000, עמ' 57.
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן, מוציאים לאור.
© כל הזכויות שמורות למחבר.

נמשיך בהליכה דרך הבוסתן התחתון, נק' (5 ), נחצה את דרך העפר (דרך הפסלים), ומכאן נטפס בשביל העליה לתל צרעה (6) אל נקודת התצפית. לאורך השביל שלטים המספרים את סיפור העימות עם שבט יהודה.

תל צרעה

תחנה 6 : "...וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֶאֱסָרְךָ יָרַדְנוּ..."

שמשון מתחבא במקום הנקרא "סעיף סלע עֵיטָם" שבמורדות הרי יהודה. אנשי יהודה מסגירים אותו לפלשתים השולטים בהם, משום שמעלליו מסכנים אותם. שמשון מצליח להכות בפלשתים בעזרת לחי של חמור והורג 1,000 איש.

כדאי לציין ש…

• סיפור זה מעורר שאלה בנוגע לתפקידו של שמשון: האמנם אפשר לראות בו שופט ומנהיג לאומי בעוד בני עמו רואים בו מטרד מסוכן ומסגירים אותו לידי הפלשתים?

תחנה 7 : "בין צרעה לאשתאול"

תל צרעה, תצפית מראש התל
תצפית לכיוון מערב, מישור החוף

תצפית לכיוון בית שמש

מנקודת התצפית נצפה צפונה לכיוון אשתאול (בתי המושב שעל תל אשתאול העתיקה, נראים מעבר ליער צרעה) זה האזור שבו פעל שמשון ומזרחה למורדות הרי יהודה – לשם נמלט שמשון מן הפלשתים.

כדאי לציין ש...

• אזור השפלה מאופיין בגבעות נמוכות, מעוגלות, ואילו בהרי יהודה הגבוהים יותר הנוף מצוקי ותלול.
• אזור השפלה הוא ארץ המעבר שבה התרחש מפגש התרבויות בין בני ישראל, פלשתים וכנענים.
• תל צרעה לא נחפר בחפירה ארכיאולוגית מסודרת. נמצאו בו חרסים המעידים על התיישבות מן התקופה הכנענית ועד התקופה הביזנטית. במעלה התל ובראשו אפשר לראות בורות מים חצובים ומטויחים ומִתקנים חקלאיים – גת חצובה ועליה שרידי רצפת פסיפס ובית בד. השרידים מעידים על פעילות חקלאית ענֵפה בתקופה הביזנטית (המאה 4 – 7 לספירה).
• לאחרונה נבנו על התל "קברים" המיוחסים לשמשון ומנוח אביו, שעל פי הנאמר בספר שופטים נקברו "בין צרעה לאשתאול" (שם טז:31). אין להניח שעל התל עצמו, בתחום העיר, נבנו קברים בעת העתיקה. הקבורה המקובלת באותה עת היתה במערות קבורה משפחתיות חצובות בסלע, מחוץ למקומות הישוב.

"קבר" שמשון ומנוח אביו בתל צרעה

נרד בשביל מהתל (8) חזרה לכיוון מגרש החניה, מכאן נמשיך בנסיעה ברכב. ממגרש החניה נצא לכיוון הפסל המרושת בקונוס צהוב (סמוך למגרש). רכב פרטי יפנה ימינה בדרך המסומנת בירוק "דרך הפסלים" ובסימון מסלול התנ"ך. אוטובוסים ימשיכו ישר, בדרך המסומנת באדום (משמאל לפסל), הקרויה "דרך נוף צרעה". בפניה הראשונה ימינה יתחברו שוב "לדרך הפסלים", בצומת ובו פסל "העין הכחולה". לכאן יגיעו גם המטיילים ברכב הפרטי. בסמוך נבחין בחצר קבורה ובה פתחי מערות.

מהצומת נמשיך ברכב בדרך הפסלים, המשולטת בירוק, לשתי התחנות הבאות במסלול שמשון. לאחר כ- 1 – ק"מ נגיע לצומת ובו מוצב פסל "חלון אל הטבע". כאן נפנה שמאלה, בהמשך דרך הפסלים, עד שנגיע לחניון על שם דני רביב.

כאן נרד מהרכב וניגש לתצפית מרהיבה על עמק השורק.

בחניון זה שתי נקודות תצפית. התחתונה (10) מותאמת למוגבלי תנועה.

בתצפית העליונה, אליה נגיע דרך המדרגות, מוצבת מערכת קולית (11). לחצו על הכפתור המתאים והאזינו לסיפור שמשון ודלילה בעברית או באנגלית.

לפנינו נפרש נופו של נחל שורק הזורם מהרי יהודה, מסביבות ירושלים, עד שהוא נשפך לים בחוף פלמחים. בעמק נראה את קיבוץ צרעה ומעֵבר לנחל – את המושב יִשְׁעִי. ממול נוכל להבחין בתל בית שמש העתיק (לשם הגיע ארון הברית לאחר שהייתו אצל הפלישתים) ובעיר בית שמש המודרנית. לאורך הנחל נראה את פסי מסילת הברזל העולה לירושלים.

תחנה 11 : "וַיְהִי אַחֲרֵי-כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק..." (שם יז:4)

תצפית נחל שורק - חניון ע"ש דני רביב
סיפור שמשון ודלילה

תצפית על נחל שורק

האירוע הבא המספר על מעללי שמשון מתרחש בעזה. שמשון מבקר אצל זונה בעזה. הפלשתים זוממים לתפוס אותו ואילו הוא שוב מתעתע בהם, יוצא באמצע הלילה ושערי העיר הכבדים על גבו, והולך עמם הישר לחברון.

כדאי לציין ש...

• גם סיפור זה מדגיש את הדרך בה נוהג שמשון בפלשתים – מתגרה, לועג ומפגין מעשי גבורה וכוח רבי רושם.

לאחר הניסיון המאכזב עם האישה מִתִמְנָה והמפגש עם הזונה בעזה, שמשון מתאהב בדלילה מנחל שׂורק. הפלשתים מציעים לה כסף רב אם תפתה אותו כדי לגלות את סוד כוחו.

ארבע פעמים מנסה דלילה לחשוף את סודו של שמשון, ושלוש פעמים הוא מהַתל בה. לאחר הצקות חוזרות ונשנות היא מאלצת אותו לגלות לה מהו סוד כוחו. היא גוזזת את שְׂעַר ראשו של שמשון וכוחו סר מעליו והוא נאסר על ידי הפלשתים. הם מנקרים את עיניו ומביאים אותו לבית הכלא בעזה.

כדאי לציין ש...

• רוח ה' סרה מעליו, והוא מאבד לא רק את כוחו אלא אף את מאור עיניו. חז"ל ראו בעונשו של שמשון משום "מידה כנגד מידה": הוא חטא בעזה ועל כן נענש בעזה, ואף יותר מכך: "במדה שאדם מודד – כך מודדין לו; שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך ניקרו פלשתים את עיניו." (משנה סוטה פרק א': ז-ח).
• מדוע בגדה דלילה בשמשון ומדוע הסגירה אותו לידי אויביו? האם מתאוות בצע? או ממניע לאומי? ובכלל – האם דלילה הייתה פלשתית? המספר המקראי אינו אומר זאת במפורש. על פי שמה יכלה דלילה להיות ישראלית או כנענית ולא בהכרח פלשתית. ואולי המניע לבגידתה היה קנאה – משום ששמשון לא היה מסוגל להיות נאמן לה בלבד? ואולי כי פשוט לא אהבה אותו?
• ושאלה נוספת: מדוע שמשון מתפתה ומגלה לה את סודו?

על כך כתבה המשוררת לאה גולדברג במחזור השירים "אהבת שמשון":

דלילה / לאה גולדברג

[...]

הֵן יָדֹעַ יָדַע שֶׁבָּגְדָה
וְנִכְנַע לְחֶלְקַת הַלָּשׁוֹן,
הוּא יָדַע שֶׁיָּמוּת מִיָּדָהּ –
פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן.

[...]

רַק בְּבוֹא הָעֵדָה הַפְּרוּעָה,
עֵת טָפְחָה אַהֲבָה עַל פָּנָיו,
הוּא פָּקַח אֶת עֵינָיו וְרָאָה,
וְרֵעֶיהָ נִקְּרוּ אֶת עֵינָיו.

מתוך : לאה גולדברג, ברק בבקר- שירים, תש"ז, עמ 119.
© כל הזכויות שמורות לספרית פועלים.

מהתצפית נמשיך בתוואי המסומן, נרד מעברה השני של הגבעה אל הדרך הראשית, מכאן נחזור לרכב.
ניסע בהמשך דרך הפסלים ולאחר כ- 300 מטרים נחנה את הרכב ונצא לתצפית אחרונה לכיוון מערב ודרום. לכו בעקבות השלטים עד שתגיעו לתצפית.
קטע זה עד לתצפית מונגש לנכים, חלקו אספלט וחלקו ברמת נגישות בינונית.

תחנה 12 : "וַיֹאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמֹת נַפְשִׁי עִם-פְּלִשְׁתִּים..."

אחרית דבר
תצפית מעץ האורן הגדול

תמונה גוסטב דורה: מות שמשון

ממקום התצפית נסתכל מערבה ונראה את המבנים של מנזר דֵיר רָפָתּ, ואת השדות והכרמים שלאורך עמק נחל שורק. ביום יפה נראה את הארובות של תחנת הכוח שבאשקלון ובמעט מאמץ אפשר לדמיין אפילו את עזה...

בעזה מגיעות לקִצן עלילות שמשון. הפלשתים משפילים אותו, כבול בשלשלאות הוא משמש טוחן בבית האסורים... כשהפלשתים חוגגים את ניצחונם במקדש דגון שבעזה, הוא פונה לה' בבקשה אחרונה – לנקום בפלשתים את נקמת אחת משתי עיניו. הוא ממוטט את המקדש במו ידיו וברגע מותו גורם למותם של אלפי פלשתים.

האדם שרצה לחיות עם פלשתים (ופלשתיות...) סופו שמת עמהם!

ושאלות אחרונות:

• האמנם במותו שמשון נעשה מושיע לאומי?
• האם העימות האחרון בינו לבין הפלשתים, מצדיק את כינויו "שופט"?

נחזור לרכב, נמשיך במורד דרך הפסלים ההופכת לדרך סלולה. ניסע בינות לעצי היער והחורש עד להגעתנו לכביש המוביל לקיבוץ צרעה ולכביש 38.

תל צרעה – בית בד חצוב בסלע

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok