זכויות האדם

זכויות האדם – מה הן?

זכויות האדם הן זכויות שיש לכולנו, בני האדם. זכויות אלה מאפשרות לנו לחיות חיים של חירות ושל חופש. הן נועדו להבטיח שנוכל לקבל יחס הוגן מאחרים, שנוכל לחשוב את מחשבותינו, לבטא את דעותינו, לרצות את רצונותינו ולקבל הזדמנות להגשים את מטרותינו.

זכויות האדם – רק בחברה

זכויות האדם הן זכויותיו של אדם שחי בחברה. מי שחי לבדו על אי בודד, אינו זקוק להגנה של זכויות האדם. למשל, אחת מזכויות האדם היא הזכות לחופש הביטוי. אדם שחי לבדו על אי בודד, יכול לדבר כרצונו, ואין מי שימנע זאת ממנו. דוגמה אחרת לכך שהזכויות קשורות לחברה, היא הזכות לפרטיות. אדם שחי לבדו על אי בודד – אין מי שעלול לפגוע בפרטיות שלו.

אם כך, יש לנו זכויות בחברה, אך מצד אחר – עלינו לכבד ככל האפשר את הרצונות ואת הצרכים של כל בני החברה.

הכרזה על זכויות האדם: הגנה מפני בעלי הכוח

זכויות האדם נועדו בעיקר להגן עלינו מפני בעלי הכוח בחברה. בדרך כלל, בעלי הכוח הם הקבוצות המשתתפות בשלטון.

לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה (בשנת 1945), ראו מדינות העולם את הזוועות שעוללו בני אדם לבני אדם אחרים. המלחמה לימדה שאין לסמוך על מי שיש לו כוח לשלוט, כי בעלי הכוח עלולים לנצל את הכוח שלהם לרעה ולפגוע באחרים.

הכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם

כדי למנוע תופעות כאלה בעתיד, הוחלט לכתוב הכרזה על זכויות האדם, והיא נקראה: הכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם. במסמך זה יש שלושים סעיפים, המפרטים עשרות זכויות.

קראו את ההכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם .

ארגון האומות המאוחדות (האו"ם), אשר כל המדינות בעולם חברות בו, קיבל את ההכרזה בתאריך 10 בדצמבר, שנת 1948. אך, למרות זאת, עד היום מדינות רבות בעולם אינן מאפשרות לאזרחיהן לקבל את זכויות האדם.

זכויות האדם הן חלק חשוב של הדמוקרטיה

במדינה דמוקרטית השלטון הוא בידי האזרחים. לכן, ללא זכויות האדם לא ניתן לקיים שלטון דמוקרטי (שלטון העם).

כדי שהאזרחים יוכלו לממש את שלטונם, הכרחי שיהיו להם זכויות האדם, למשל: זכות בחירה, חופש ביטוי, חופש הדעה, חופש ההפגנה וחירויות נוספות. רק כך האזרחים יכולים להשפיע על השלטון – על-פי רצון הרוב.
זכויות האדם מְגִנוֹת על המיעוט. אמנם במדינה דמוקרטית הרוב הוא הקובע, אך גם הרוב אינו יכול לקבל החלטה הפוגעת במיעוט.

אילו זכויות אדם מוזכרות בהכרזה?

ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם מזכירה זכויות אדם רבות, ובהן:

1. זכות לחיים

2. זכות לחירות

3. זכות לשוויון

4. זכות לכבוד

5. זכות לביטחון אישי

6. זכות לאזרחות

7. זכות להליך הוגן

8. זכות לחופש הביטוי

9. זכות לחופש התנועה

10. זכות לחופש הקניין

11. זכות לחופש המחשבה

12. זכויות כלכליות

13. זכויות תרבותיות

14. זכות לחופש ההפגנה

15. זכות לבחור ולהיבחר

16. זכות לחופש מצפון ודת

17. זכות לפרטיות

18. זכות לשם טוב

את הזכויות האלה אפשר למיין לשלושה סוגים:

א. זכויות אדם

זכויות האדם הן זכויות שכל אדם בעולם זכאי להן – בכל מקום ובכל מדינה.
בין הזכויות האלה: הזכות לחיים, הזכות לכבוד, הזכות לחירות, הזכות לשוויון, הזכות לקניין (רכוש) והזכות להליך הוגן.

ב. זכויות אזרח

זכויות האזרח הן זכויות שכל אזרח ואזרחית במדינה זכאים להן. הן מאפשרות לאזרחים לפעול ולהשפיע על החברה ועל המדינה, ולמנוע מן השלטון לפגוע בהם. בין הזכויות האלה: הזכות לבחור ולהיבחר, החופש להפגין, החופש להתארגן בקבוצה, הזכות לאזרחות.

ג. זכויות חברתיות

הזכויות החברתיות קובעות שלכל אדם בחברה יש זכות לחיות בכבוד. הרעיון הוא שלמדינה יש אחריות כלפי בני האדם החיים בה. לכן על המדינה לספק לכל אדם החי בה, תנאים של חיים בכבוד – גם אם הוא אינו מסוגלים לדאוג לעצמו. הזכויות החברתיות גורמות למדינה לפעול לטובת אזרחיה (כגון: לדאוג למקום מגורים או למקום עבודה). בין הזכויות האלה: הזכות למזון, הזכות למקום מגורים, הזכות לחינוך, הזכות לבריאות, הזכות לעבודה.

זכויות האדם הן יַחֲסִיוֹת (לא מוּחְלָטוֹת)

מדוע זכויות האדם הן יחסיות בלבד?

מכיוון שאנחנו, בני האדם, חיים בחברה – כל זכויות האדם הן יחסיות ולא מוחלטות. הסיבה לכך היא שזכות אחת עלולה להתנגש בזכות אחרת. ובמילים אחרות: הזכות של אדם א לעשות את מה שהוא רוצה, עלולה להתנגש בזכותו של אדם ב לעשות את מה שהוא רוצה.

דוגמאות:

הזכות לתנועה (כלומר: זכותי לנוע בכל מקום שאני רוצה), מתנגשת בזכות של חברתי לבית פרטי משלה, כי בביתה היא קובעת מי נכנס ומי יוצא. כך חופש התנועה שלי נעצר בפתח הבית הפרטי של אחרים. אם כך, הזכות לחופש התנועה יכולה להתקיים רק באופו יחסי – כל עוד היא אינה פוגעת בזכויות של אחרים.
הזכות לפרטיות אוסרת על אחרים לפתוח לנו את התיקים ולראות מה יש בתוכם. אך הצורך החברתי בביטחון (מפני פיגועים) מחייב שיבדקו לנו את התיקים בכניסה למקומות ציבוריים (כדי לבדוק שאין בתיק נשק). כך הזכות לפרטיות מתנגשת, במקרה זה, עם הצורך הכללי בביטחון.

אם כן, דווקא הצורך שלנו לחיות בחברה הוא שנותן לחברה את הכוח להגביל את החופש של הפרט. אך כאשר זכויות מתנגשות זו בזו או בצורך חברתי, משתדלים תמיד שהפגיעה בזכויות האדם תהיה קטנה ככל שאפשר. למשל, יש לנו זכויות לחופש פעולה (כגון: חופש הביטוי או חופש התנועה), ועל האחרים להימנע מלפגוע בזכויות האלה.

האם זכויות האדם הן טבעיות או שהמדינה נותנת לנו אותן?

על כך יש ויכוח פילוסופי. יש המאמינים שזכויות האדם הן טבעיות, כלומר: לכל אדם יש זכויות (גם אם המדינה לא העניקה אותן). אחרים חושבים שלאדם יש רק הזכויות שהמדינה נותנת לו.