חוק שיווי זכויות האישה שהתקבל ב- 29 במרס 2000 ביקש לתקן בפעם השנייה את החוק שאושר בכנסת כבר ב-1951. החוק חשוב מאוד, ונעשתה עבודה מצוינת ומתישה בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת בהנהגתה של חברת הכנסת יעל דיין. עם זאת, נלווים לחוק כמה עניינים צורמים הדורשים עיון נוסף.
יעל דיין נאלצה לוותר על מקומה בוועדה חשובה ויוקרתית, ועדת החוץ והביטחון, שמעט מאוד נשים יושבות בה, לטובת חבר הכנסת יאיר פרץ מש"ס, שהבטיח שלא יטרפד את אישורו של החוק בקריאה שנייה ושלישית.
נוסף על כך, עדיין אין בחוק כדי לקיים את מטרתו המוצהרת "לקבוע עקרונות להבטחת שוויון מלא בין האישה ובין האיש, ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל". החוק מתיר במפורש "אבחנה מותרת" אם זו מתחייבת משונות עניינית, ובכך נפתח פתח רחב לאפליה. כל דיני האישות, הנישואים והגירושים, המינויים בתחום הדת, ובכלל זה מינוי רבנים ובעלי תפקידי שיפוט בבתי הדין הדתיים, אינם נכללים בחוק.
החקיקה החדשה מוסיפה הוראות חשובות בתחום השוויון ואיסור ההפליה, שוויון זכויות בתחומי הבריאות והדיור, הזכות לייצוג הולם בגופים ציבוריים, הזכות להגנה מפני אלימות, הטרדה מינית, ניצול מיני וסחר בגוף האישה, הזכות להיות משובצת בכל מקום ובכל תפקיד.
עורכת הדין רבקה שקד, הממונה על קידום ושילוב נשים בשירות הציבורי, מבקשת לציין במיוחד את סעיף 2 לתיקון המתייחס לסעיף 6 (ג) בחוק העיקרי ודן בייצוג הולם לנשים בכל הגופים הציבוריים, לרבות ועדות מכרזים, הנהלות, דירקטוריונים ומועצות.
אפשר לומר שחידושיו העיקריים של החוק הם בתחום ההצהרתי, וכל שנותר לנו הנשים הוא להיות ערניות ולדרוש את הזכויות המגיעות לנו מתוקף החוק, שאם לא כן, שוויון הזדמנויות ושוויון זכויות חברתי, תרבותי ומשפטי יהיו "על הנייר" ובמציאות יהיה קשה לאכוף אותם. ללא אמצעים חינוכיים הקשורים לפיתוח התדמית הנשית, לא נוכל לבער את הסטריאוטיפים הקיימים בחברה. הן כאמהות והן כעובדות הוראה בכל אגפי הגיל, אנו יכולות לקדם את שוויון ההזדמנויות בין המינים, להשפיע על המושגים ועל המסרים בדבר ההתנהגות הרצויה בין המינים.
החוק מבקש "לקבוע עקרונות להבטחת שוויון מלא בין האיש ובין האיש". האם שוויון מלא יכול להתקיים? האם אין קושי מושגי הטבוע ברעיון ה"שוויון" לאישה ואשר ייתכן כי הוא מקשה על נכונות הציבור להפנים את העיקרון של שוויון האישה ולממשו בשלמותו?
"מושג השוויון יוצר אסוציאציה לשונית ותרבותית של דרישה לדומות, ואולי אף לזהות, בין הפרטים אשר ביניהם נדרש השוויון כיוון שגברים ונשים נתפסים כשונים אלו מאלו בתחומים רבים. יש המתקשים ליחס 'שוויון' לאנשים כה שונים", כותבת ד"ר אורית קמיר, מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, במאמרה "כבוד האישה ושיוויונה" בהוצאת מרכז ההסברה של משרד החינוך.
ד"ר אורית קמיר מציעה להשתמש במושגים "כבוד האדם" ו"כבוד האישה" במקום ב"שוויון". זאת משום שההשוואה בין נשים לבין גברים לעתים אינה הוגנת וגם אינה מתקבלת, אולי גם בגלל ההקשר התרבותי הפטריארכלי שלנו ואולי בגלל סיבות אחרות.
ועוד מדבריה של ד"ר אורית קמיר:
"עקרון 'כבוד האדם' מכיל בתוכו זכויות אדם בסיסיות המשותפות לכל, מכיר בשונות האנושית ובצורכיהם הייחודיים של אנשים השייכים לקבוצות חברתיות שונות. כבוד האישה, שהוא כבוד האדם הייחודי לנשים, הוא בסיס נאות להתייחסות לנשים בחברה. הסתמכות על שוויון יחד עם כבוד האדם, וכבוד האישה בפרט, עשויה להועיל להעשרת עקרון השוויון וקידום מעמד האישה בחברה."
"כבוד האדם וכבוד האישה עשויים להדגיש את האנושיות ולרכך את האסוציאציה 'ההשוואתית' הפורמלית המתלווה לעקרון השוויון.
אם נצליח לחשוב על זולתנו מתוך נקודת המבט שלי או שלה, נוכל להימנע מלהשפיל ולבזות את האחר או האחרת, ובכך נפעל בהתמדה עם עקרון הכבוד, ונקדם את השוויון בין כל בני האדם."
"כבוד יכול להינתן לכל בני האדם עלי אדמות, הכבוד ניתן לאדם על פי צרכיו הייחודיים וצרכיו החברתיים. רעיון הכבוד עשוי להכשיר לבבות לקבלת השונה, לקבלת הגיוון האנושי, להעריך את הנשים כנשים, להכרה בזכותן לשוויון מלא בלא השוואה מתמדת לגברים."
"השוויון יינתן מתוך התייחסות מכבדת לצורכיהם של אנשים שונים, המשתייכים לקבוצות שונות [...] אישה המבקשת ליהנות משוויון זכויות צריכה להוכיח כי היא דומה לגבר בתכונה הרלוונטית לסוגייה הנדונה [...] הדרישה להוכיח כי היא דומה לגבר מטילה עליה נטל שהוא במקרים רבים בלתי אפשרי."
יש לחוקק חוקים ולהתקין תקנות שיאפשרו לאישה לגדל את ילדיה ובה בעת לפתח קריירה. יש להכיר בזכותה לפטור ממס על העסקת מטפלת ועוזרת בית, לפתוח מעונות משעה 7:00 בבוקר עד השעה 17:00 אחר הצהריים ועוד.
הערך של "שוויון בין המינים", אף אם הוא כתוב ומעוגן במסמכים חברתיים משפטיים וחוקיים, אם אין הוא מוחל במלואו, יהיה קשה להנחילו בחברה בכלל ובישראל בפרט בלי לפתח את מושג "כבוד האדם", ו"כבוד האישה" בצד המושג "שוויון", ולחנך להתנהגות מכבדת.
ועד שהמסרים והמושגים ייקלטו, אנו נזקקות לחקיקה ומצפות להעדפה מתקנת עד יישור הקו, בעיקר במרכזי השליטה ובהרכב העיליות (אליטות) הכלכליות והפקידות הבכירה, וכמובן בייצוג בשלטון.