בועדת האמת והפיוס למעשה הייתה דרישה מאוד חזקה של הציבור השחור להעמיד את ראשי האפרטהייד לדין. פשוט בית משפט שיכניס אותם לכלא, אם לא יותר מזה אפילו. והוא (מנדלה) אמר: "לא. אני רוצה משהו שונה. אני רוצה ועדת אמת ופיוס שתשמע את כולם". כל מי שפעל באיזה שהוא צו פוליטי, שקיבל הוראות. גם אם הוא רצח שחורים או רצח לבנים. אם הוא היה חייל או אם הוא היה פקיד והוא יוכיח שכל מה שהוא עשה הוא עשה מתוך שכנוע פוליטי והוראות שהוא קיבל מלמעלה, יכול לצאת זכאי בוועדה כזו. אף אחד ממעצבי האפרטהייד לא הוכנס לכלא. גם הלבנים בייחוד אנשי הצבא והמשטרה, שעשו דברים נוראיים. כולל אלוף בצבא הדרום אפריקאי שזכה לכינוי "מנגלה הדרום אפריקאי", שהיה גם רופא במקצועו, שעבד על עיקור של נשים שחורות ועל רצח באמצעים כימיים וביולוגיים, אבל הוא אמר: "אני הייתי מפקד היחידה הזאת בצבא, אבל את ההוראות קיבלתי מגבוה ואת התקציב קיבלתי מגבוה". לפי הכללים של ועדת האמת והפיוס קיבל חנינה. בסך הכל רוחו של מנדלה ריחפה גם על הרעיון הזה, לא לנקום.