ב- 30 בינואר 1933 התמנה היטלר לרייכסקאנצלר של גרמניה. כמעט למן היום הראשון לעלייתם לשלטון, נקטו הנאצים אמצעים שנועדו להביא לבידודה של יהדות גרמניה. האמצעים נגד היהודים כללו: הסתה פרועה, חרם כלכלי ונישול מכל עמדה ציבורית בגרמניה. כבר בהתחלת חודש פברואר 1933 גורשו סטודנטים יהודים מן האוניברסיטאות ואירעו התנפלויות על יהודים בגרמניה. עצם עלייתם של שונאי ישראל מובהקים לשלטון גרם זעזוע קשה ביותר ליהודי גרמניה, ועם ראשית הרדיפות נגדם החלה בריחתם לארצות אחרות. החרדה לגורלם עוררה תנועת סולידאריות יהודית כלל-עולמית. מקומה של יהדות המזרח לא נפקד בתנועה זו, ותגובתם למצוקת יהודי גרמניה עתידה היתה להתגלות במהרה במלוא עוצמתה.¹

א. המחאה

המזרח-התיכון לא נכלל ביעדי האסטראטגיה העולמית של מדיניות-החוץ הנאצית בראשית דרכה. שליטי גרמניה נמנעו, כמעט עד סף מלחמת-העולם השנייה, מלהתמודד עם בריטניה ועם צרפת באזורי-השפעתן במצרים, עיראק, א"י, סוריה ולבנון, והתרכזו בתוכניות להרחבת גבולות הרייך השלישי באירופה. עם זאת, היתה הפצת האידיאולוגיה הנאצית בריכוזי הגרמנים מעבר לים, ועמה חיפוש בעל-ברית לשעת-כושר, משימות דחופות, ככל הנראה, בעיני האחראים למנגנוני השלטון הנאצי. כבר ב- 6 בפברואר 1933 דיווח נציגה הדיפלומאטי של גרמניה בקאהיר, הבארון פון שְטוהְרֵר, על התרגשות גדולה שאחזה ביהודי קאהיר למקרא מכתב-חוזר שהפיץ הנציג המקומי של המפלגה הנאצית מאקס דיטריך. במכתב נכלל מצע המפלגה הנאצית ובו, לדברי פון שטוהרר: 'עמדה חריפה נגד היהודים'.²

ההתרגשות בקרב יהודי קאהיר הקיפה חיש-מהר חוגים יהודיים רבים בכל רחבי מצרים. ב- 16 בפברואר התפרסם ב'ל'אורור'³ מכתב גלוי מטעם הקהילה היהודית אל ממלא-מקום ראש ממשלמת מצרים, ובו הוא נתבע לפזר מיד את המפלגה הנאצית שהוקמה במצרים ולגרש את מאקס דיטריך מגבולותיה.⁴

הפניית המכתב הגלוי אל ממשלת מצרים עירבה אותה בעל-כורחה במתיחות שהחלה להיווצר בין הקהילה היהודית לנציגות הדיפלומאטית הגרמנית בארץ זו. אחרי-כן עתידה הקהילה היהודית להעמיד את ממשלת מצרים בפני מצבים מביכים ובלתי-נוחים. במרוצת שנת 1933/34 עוד יחזור ויישנה משולש-יחסים זה ברמות-מתח שונות בין מרכיביו, במצרים ובארצות אחרות במזרח-התיכון.

המכתב הגלוי, החתום בידי ז'אק מָאלֵה, ממנהיגי הקהילה היהודית בקאהיר, נשא כותרת: 'ההיטלריזם במצרים'. המכתב מתחיל בשבח ההבנה בין הגזעים במצרים תחת שלטונו של המלך פואד, ספק מצהיר ספק מביא לידיעת השלטונות כי הוקמה 'מפלגה היטלראית' בקאהיר. קיום היטלריזם במצרים, טוען הכותב, כמוהו כהכרזת שלטונות מצרים על סובלנות כלפי המפלגה הקומוניסטית בארצם. בהמשך מובאים פרטים אחדים על עמדת הנאצים כלפי היהודים בכלל, על ההתארגנות הנאצית במצרים בפרט ועל מאקס דיטריך, המתואר במכתב כ'נשיא המפלגה הנאצית' בקאהיר. הוא מואשם בהפצת מכתב-חוזר ובו מצע המפלגה הנאצית, אשר סעיפו הרביעי קורא לשנוא את היהודים ולהשמידם. אחדים מאנשי המושבה הגרמנית בקאהיר, שמנתה כ -1,000 איש, נענו לקריאתו של דיטריך וכך נוסדה המפלגה הנאצית בקאהיר. חברי המפלגה חוייבו בתשלום דמי חבר והוקמה קרן בנקאית על-שם 'המפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית סניף קאהיר'. המכתב הגלוי, עם כל חריפותו, אינו מאשים את כל הגרמנים באשר הם בנאציזם, ולקראת סיומו יש בו אבחנה מעניינת: מחד גיסא הוא קורא לממשלת מצרים לפזר את המפלגה הנאצית בארץ זו ולהרחיק את דיטריך אל מעבר לגבולותיה; ומאידך גיסא הוא חולק שבחים ודברי הערכה למושבה הגרמנית בכללה במצרים ולנציג הדיפלומאטי הגרמני, הברון פון שטוהרר, המוגדר כ'ג'נטלמן מושלם'.

אבחנה זו אכן תאמה את המציאות הפוליטית בגרמניה באותה עת. בפברואר 1933 עדיין לא היתה האידיאולוגיה הנאצית נחלת כל מנגנון המדינה בגרמניה. נראה כי גם פון שטוהרר לא נמנה באותה עת עם תומכי המפלגה הנאצית,⁵ שכן בדיווחיו על פרשת המכתב-החוזר הוא כתב על 'תוכנית מפלגתו' של דיטריך, דהיינו התייחס למפלגה הנאצית בגוף שלישי.

פון שטוהרר היה סבור כי פירסום המכתב-הגלוי של יהודי מצרים ב'ל'אורור' עלול להזיק לאינטרסים של גרמניה במצרים. לפיכך הוקל לו כאשר למחרת פירסום המכתב, בשיחה שקיים עם שר העבודה, שהיה ממלא-מקום ראש ממשלת מצרים, לא הועלה כלל נושא המכתב. בדיווחו לברלין הביע פון שטוהרר סברה, כי במהרה ידעך הענין בנושא זה ויטושטש. לא ברור אם קביעה זו היה לה על מה לסמוך או שהיתה משאלת-לב שמקורה בניתוק מן ההתפתחויות הפנימיות בגרמניה בשאלת היהודים. מכל מקום, פון שטוהרר דיווח בשביעות-רצון, כי דיטריך הבטיח לו להיות מאופק וזהיר יותר בעתיד. בין שהתכוון דיטריך לעמוד בהבטחתו ובין לאו, מעתה שוב לא היה צורך בזהירות מצידו. התפתחות האירועים בגרמניה והידרדרות מצב היהודים בה היה די כדי לעורר את הסולידאריות היהודית בעולם, ואת הקהילה היהודית במצרים – לתגובה.

במשך מרבית חודש מארס 1933 התרכזה המפלגה הנאצית בביסוס מעמדה בשלטון, תוך כדי שימוש באמצעים אלימים, על-מנת לשים קץ לדמוקראטיה בגרמניה. משגיבש היטלר רוב גדול ברייכסטאג. העביר בו ב- 24 במארס את 'חוק ההסמכה' המעניק לו לגיטימאציה להנהיג דיקטאטורה של שליט יחיד.⁶

על רקע זה, ככל שנתחוורו ממדי השינאה של הדיקטאטורה הנאצית כלפי יהודי גרמניה, גברה ההתעוררות היהודית בעולם והחלה התארגנות של מחאות, כגון הפגנות יהודיות בארה"ב נגד המדיניות האנטישמית של הנאצים. בקאהיר התכנסה ב- 25 במארס אסיפת-עם גדולה ובמהלכה נבחר ועד מייצג לכל הזרמים והקבוצות של יהודי מצרים והוחלט על ייסוד 'ליגה נגד האנטישמיות הגרמנית' (‘Ligue contre l’Anti-semitisme Allemand, Association form’ee par toutes les Oeuvres et Institution Juives d’Egypte’). לנשיא הליגה נבחר עורך-הדין ליאון קאסטרו, שעד היבחרו היה נשיא ההסתדרות הציונית במצרים; חברים אחדים בועד היו: יעקב וייסמן (יו"ר ההסתדרות הציונית במצרים) ושמעון מאני (נשיא אגודת 'בני ברית).⁷ אחת הפעולות הראשונות של הליגה היתה כינוס אסיפת-עם גדולה כדי למחות על מעשי הזוועה נגד יהודי גרמניה.

התארגנות זו גרמה מבוכה בחוגים הגרמניים בקאהיר. הנציג הדיפלומאטי הגרמני שלח מכתב-מחאה למיניסטריון-החוץ המצרי ובו קבל על פעולות-איבה מצד היהודים נגד גרמניה. חוגי-מסחר גרמניים במצרים הפיצו הכחשות לידיעות שנפוצו בדבר יחסה העויין של ממשלת גרמניה ליהודים. מסיבות בלתי-ברורות אסרה ממשלת מצרים לקיים אסיפת-עם במגרש אגודת 'מכבי' בקאהיר או באחד מבתי-הספר היהודיים. אין לדעת עד כמה הושפע איסור זה מלחצים של החוגים הגרמניים. לבסוף נתכנסה אסיפת-העם באחד מבתי-הכנסת בקאהיר. בסיומה פורסם גילוי-דעת הקורא, בין היתר, לשגר מברקי-מחאה לנשיא גרמניה, המארשאל הינדנבורג, לחבר-הלאומים ולליגה לזכויות-האדם בפאריס, לתמוך ב'ליגה נגד האנטישמיות' במצרים ולמלא אחר החלטותיה בעתיד, וכן להודות לכל מערכות העיתונים הערביים והאירופיים במצרים שהתייחסו בחיוב אל התנועה היהודית-מצרית נגד מעשי-הזוועה של שלטונות גרמניה.⁸

הדעת נותנת, כי הידיעות בדבר ההתארגנות היהודית במצרים, נוסף להפגנות של יהודים בניו-יורק נגד המדיניות הנאצית, הניעו את שר-החוץ הגרמני, פון נויראט, להצהיר ב- 26 במארס כי ארצו מתכננת פעולות-הגנה נגד החרמת תוצרתה בחו"ל עקב התעמולה היהודית. שר החוץ טען בהודעתו, כי 'המהפיכה הלאומית' לא פגעה כלל ביהודים, והזהיר שכתגובה לתעמולה האנטי-גרמנית של היהודים בחו"ל, ינהלו גם הנאצים תעמולה ליד חנויות היהודים בגרמניה, והממשלה הגרמנית לא תתערב כפי שממשלות אחרות אינן מונעות את התעמולה המתנהלת בארצותיהן נגד גרמניה.⁹

הודעת פון נויראט בישרה את הגברת הרדיפות נגד יהודי גרמניה, אך היא לא בלמה את התעוררותה של תנועת-המחאה בקרב יהודי-המזרח, ואולי אף הגבירה את זעמם. למחרת פירסום ההודעה ביטלה חברה גדולה במצרים למסחר במכונות ובמכשירים מיכאניים, שמנהלה היה יהודי, הזמנה גדולה מגרמניה, כמחאה על קיפוח זכויותיהם של יהודי גרמניה.¹⁰

תביעה להחרים סחורות גרמניות נשמעה באותו זמן גם מכיוון אחר. מאלז'יריה וממארוקו נמסר כי בקרב הקהילות היהודיות התפשטה תנועת-המחאה נגד המדיניות האנטישמית של היטלר.¹¹ בתוניסיה נסגרו חנויות היהודים ליום אחד, ובסוף חודש מארס נערכו אסיפות, מיסדרים והפגנות כמחאה על רדיפות יהודי גרמניה.¹²

ב- 29 במארס פירסם הבארון פון שטוהרר הודעה רשמית בקאהיר, ובה הכחיש את השמועות על רדיפת היהודים בארצו. בהודעה נאמר, כי בראשית 'המהפיכה' היו כמה התקפות אישיות נגד יהודים, אך האשמים נענשו בכל חומר-הדין. הנציג הדיפלומאטי של גרמניה גם ביקר במשרד-הפנים המצרי ומחה על נימת הדברים של 'ל'אורור' בדבר מצבם של יהודי גרמניה.¹³ הכחשת הידיעות על רדיפת יהודי גרמניה, מפי נציג רשמי של הרייך, חזרה ונשנתה במרוצת שנת 1933/34, והיא משקפת את לבטי ההסברה הנאצית נוכח התגברות דעת-הקהל העויינת לגרמניה ברחבי העולם. דעת-הקהל גם הכתיבה לפעמים למשטר הנאצי נסיגות טאקטיות בלוח-הזמנים של ביצוע המדיניות האנטי-יהודית.

ביום שבו פירסם פון שטוהרר הכחשה בדבר מצבם המחמיר של יהודי גרמניה, הכריזה המפלגה הנאצית בברלין חרם כללי על היהודים, בתואנה כי זו תגובה לחרם על תוצרת גרמניה, שמתכננים היהודים ברחבי העולם. החרם, שחל על כל בתי-המסחר היהודיים ועל כל בעלי-המקצועות החופשיים היהודיים, נועד להתחיל ב- 1 באפריל ולהקיף את כל גרמניה, אולם למעשה הוא החל בהרבה ערי-שדה עוד לפני כן. הסוחרים היהודים הוכרחו לסגור את חנויותיהם ונצטוו להקדים תשלום משכורת בעבור חודשיים לפקידיהם. ב- 30 במארס בערב פורסמה בכל תחנות הרדיו בגרמניה הפקודה להחרים את היהודים, והסיסמה היתה: 'היהודים הם אסוננו'. חרם ה- 1 באפריל היה, למעשה, ההפגנה הגדולה הראשונה נגד היהודים, שאורגנה מטעם המפלגה הנאצית ובפקודת השלטונות ונתנה ביטוי מעשי למדיניות האנטישמית של גרמניה. אף-על-פי שהחרם הוגבל ליום אחד, הביאה הפגנה זו של שינאת יהודים לידי מבוכה רבה בקרב יהודי גרמניה. רבים מהם הבינו כי גורלם קשור בגורלו של העם היהודי וכי משענם היחיד הוא היהדות העולמית, שהרימה קול צעקה בכל הארצות על הנעשה ביהודי גרמניה.

תנועה ספונטאנית של חרם על סחורות מגרמניה החלה להתפשט בקרב הסוחרים היהודים בבגדאד. מברקים רבים נשלחו לגרמניה והודיעו על ביטול הזמנות מסחריות ממנה ועל ניתוק מוחלט של הקשרים המסחריים עמה. גם סוחרים בגדאדיים לא-יהודים אשר לקוחותיהם היו יהודים ביטלו את הזמנותיהם בגרמניה. קשרי-המסחר הועברו לארצות אחרות באירופה וניתנו הוראות שהסחורה תישלח באוניות לא-גרמניות. נציגה הדיפלומאטי של גרמניה בבגדאד ביקר אצל יו"ר הקהילה היהודית במקום, כדי לנסות להשפיע עליו לשים קץ לתנועת החרם, בטענה שהידיעות בדבר רדיפת היהודים בגרמניה בשקר יסודן. יו"ר הקהילה השיב כי הידיעות על הרדיפות פורסמו בעיתונות ואין יסוד להתכחש להן. לפי השמועות, ביקר הנציג הגרמני גם אצל ראש-הממשלה בעיראק ואצל יהודים אחדים וביקש שיושם קץ לחרם; אולם הוסבר לו כי אין ממשלת עיראק יכולה להסכים לדרישתו, מכיוון שהסחר בעיראק הוא חופשי.¹⁴

הידיעות בדבר החמרת מצבם של יהודי גרמניה עוררו הדים שליליים במצרים גם בקרב הלא-יהודים. בסוף חודש מארס 1933 מיחו אישים מוסלמיים בכירים במצרים באוזני פון שטוהרר על רדיפות יהודי גרמניה, וביקשו באמצעותו מממשלת ברלין להרגיע את דעת-הקהל העולמית שנרעשה מן הידיעות על הנעשה בגרמניה.¹⁵ אולם התערבות זו של גורמים לא-יהודיים במצרים היתה חד-פעמית ולא היה לה המשך.

לעומת זאת באה תגובה חריפה מצד היהדות המצרית על השלב החדש במדיניות האנטישמית של גרמניה הנאצית, שהחל למעשה ב- 1 באפריל. בעיתון היהודי 'ל'אורור' פורסם מיברק שנשלח מטעם יהודי מצרים אל נשיא הרייך, ותוכנו הובא לידיעת הנציג הגרמני בקאהיר. כבר מכותרת המברק היה פון שטוהרר עשוי ללמוד על ממדי ההתרגשות שאחזה ביהודי מצרים עקב חרם ה- 1 באפריל בגרמניה. שלא כמברקי-מחאה קודמים שנשלחו בשם 'יהודי קאהיר', נשלח המיברק הפעם בשם 'יהודי מצרים'.¹⁶

לחלקים נוספים של המאמר:
תגובת היהודים בארצות המזרח על המדיניות האנטישמית בגרמניה (פריט זה)
תגובת היהודים בארצות המזרח על המדיניות האנטישמית בגרמניה : ב. ממחאה לחרם
תגובת היהודים בארצות המזרח על המדיניות האנטישמית בגרמניה : ג. בקיעים בחזית

הערות שוליים:

1. המאמר המתפרסם כאן הוא ראשיתו של מחקר, שעניינו מעקב אחר תגובות הקהילות היהודיות בארצות המזרח-התיכון וצפון-אפריקה לגורל יהדות אירופה, מן עלות הנאצים לשלטון עד סיום מלחמת-העולם השנייה. המאמר דן במיוחד בתגובותיהם של היהודים במצרים, בעיראק, בסוריה ובלבנון. עיקרו מבוסס על דיווחי הנציגויות הדיפלומאטיות של גרמניה בקאהיר. בבגדאד ובבירות, התעודות והמיסמכים נאספו בחלקם הגדול בארכיון משרד-החוץ של הרפובליקה הפדראלית המערב-גרמנית בבון.
2. Auswärtiges Amt, Deutsche Gesandtschaft, Kairo, 23.2.1933, No. 143, Abteilung III, Politik 25, Ägypten,
   להלן אשתמש בקיצורים הבאים:
   Auswärtiges Amt = A.A.
   Abteilung = Abt
   Deutsches Konsulat = D.K.
   Deutsche Gesandtschaft = D.G.
   Politik = Pol.
3. I’Aurore, עיתון יהודי בשפה הצרפתית; יצא-לאור בקאהיר בשנות 1941-1908.
4. המכתב נגזר מן העיתון וצורף לדיווח של פון שטוהרר (ראה נספח).
5. על היריבות בין המחלקה לענייני-חוץ במפלגה הנאצית למשרד החוץ הגרמני ראה: Das Politische Tagebuch Alfred Rosenbergs 1934/35 und 1939/40, Herausgegeben von Hans-Guter Seraphine, dtv Dokumente, München 1964, passim: Von Hentig, Eine Dienstreise, Göttingen 1963, passim
6. אלן בולוק, היטלר – אנטומיה של רודנות (תירגם מאנגלית ג' אריוך), א, תל-אביב 1974, עמ' 194-190.
7. הארץ, 4.4.1933.
8. שם.
9. שם, 29.3.1933.
10. שם, 30.3.1933 (דיווח מקאהיר).
11. שם, 28.3.1933 (דיווח מרבאט).
12. שם, 29.3.1933 (דיווח מתוניס).
13. שם, 31.3.1933 (דיווח מקאהיר).
14. שם, 7.4.1933, מיכתב מבגדאד מאת בבלי.
15. שם, 2.4.1933, דיווח מקאהיר. מידע זה אינו מתועד בהתכתבות בין פון שטוהרר לברלין.
16. A.A., D.G., Kairo, 3.4.1933, No. 225, Abt. III: Politische Beziehungen Ägyptens zu Deutschland, Bd. 3, Pol. 2

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok