|
![]() |
![]() ![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() |
הסדרי נגישות
![]() |
![]() |
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > תורה שבעל פה > יחיד וחברה > מבנה החברה ומוסדותיה |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
בשנים האחרונות התחדשה ההתעניינות במבנה המוסדי של הישיבות בבבל בתקופת התלמוד. התחדשות זו חשובה משתי סיבות. ראשית, היא באה על רקע של התעניינות דלה בנושא. מאז ראשיתם של מדעי היהדות המודרניים ועד סוף שנות השישים של המאה הנוכחית, זכה הנושא למונוגראפיה אחת בלבד ולמאמרים בודדים1. הסוקר את הפרסומים האחרונים יווכח לדעת, שהולך ומתגבש מעין קונסנסוס הן במיתודה והן במסקנות. זו הסיבה השנייה שאני רואה את ההתעניינות החדשה בנושא כחשובה. ברצוני כאן לעמוד על קונסנסוס זה, המהווה התקדמות של ממש בחקר הישיבות, וגם להבהיר את השאלות השנויות עדיין במחלוקת. אמנם אין הקונסנסוס שרמזתי עליו מושלם, בין היתר מכיוון שאין חפיפה גמורה בנושאי המחקרים בהם בחרו החוקרים להתמקד2. אפתח בשאלה המיתודית. מה שמאפין את תולדות המחקר שעסק בישיבות בבל עד העשור האחרון היא נקודת המוצא המשותפת – הסתייעות במקורות מאוחרים לתקופת האמוראים במאות שנים, דהיינו הסתייעות בספרות הגאונים. גישה זו מוסברת בכך, שאין התלמוד נוח כמקור היסטורי. חסר בו אפילו התנאי הראשון לכתיבת היסטוריה, כרונולוגיה ברורה. ובעניין הישיבות, המצב עוד יותר קשה. בכל התלמוד אין תיאור מפורט ומסודר של סדרי הלימוד של אמוראי בבל. לפנינו רק רסיסי תיאור, שאפילו מלקטים את כולם, הם אינם מצטרפים לתמונה שלימה. את החסרונות האלה ניתן למלא בעזרת ספרות הגאונים. בספרות זו, לדוגמה – בסדר תנאים ואמוראים מסוף המאה הט' ובאיגרת רב שרירא גאון מסוף המאה הי' – אפשר למצוא את סדר הדורות של ראשי הישיבות ואת מיקומם בישיבה זו או אחרת, וכן תיאור מפורט של המבנה המוסדי של הישיבות. נכון שתיאור זה, בעיקר בחיבור 'ואלו מעלות', המיוחס לר' נתן הבבלי ולמאה הי', עוסק בישיבות בבל של תקופת הגאונים. אבל רוב החוקרים מניחים, שהישיבות של תקופת הגאונים אינן שונות בהרבה מקודמותיהן של תקופת התלמוד3. ספרות הגאונים לא רק ממלאת את החסר במקורות האמוראיים, אלא, לפי הדיעה המקובלת, גם שומרת על מסורות עתיקות ומהימנות. כך נבין מדוע חוקרים רבים וטובים לא הרגישו שום קושי בהסתמכם על מקורות מאוחרים, בבואם לתאר את הישיבות בתקופת התלמוד. נבין גם איך הפך מחקר הנושא, אפילו אצל חוקרים בעלי שיטה מודרנית, לפרשנות דקדקנית של מקורות גאוניים4. אולם ברור ששיטה זו פגומה. אי אפשר להניח מראש, שהמידע שבספרות הגאונים הינו מהימן. לפחות מבחינה עקרונית, קיימת האפשרות שאין הישיבות של תקופת התלמוד דומות, וודאי שאינן זהות, לישיבות של תקופת הגאונים בגין האפשרות שהמקורות הגאוניים לוקים באנאכרוניזם. לית מאן דפליג שטענת פרקוי בן באבוי, שישיבות סורא ופומבדיתא נוסדו על-ידי גול יהויכין, אנאכרוניסטית5. אבל מי לידנו יתקע שאין השלכה לאחור גם בטענה של מחבר סדר תנאים ואמוראים שמוסדות אלה נוסדו לקראת סוף המאה הג', או בטענה של רב שרירא גאון באיגרתו, שהישיבות נוסדו במחצית הראשונה של מאה זו6? ייתכן שאמנם שומרים שני חיבורים אלה על מידע עתיק ומהימן, אבל אין להניח כך מראש. ברור שיש להתחיל את מחקרינו במקורות בני הזמן, כלומר בתלמוד. רק אחרי שנסיים מחקר זה נוכל לחזור ולהעריך את ערכם ההיסטורי של המקורות מתקופת הגאונים. בעיקרון זה, המהווה פרשת דרכים בין המחקר הישן ובין המחקר החדש בנושא, תמימי דעים כמעט כל החוקרים השייכים למגמה האחרונה7. מוסכם, אם כן, שאת מחקר הישיבות חייבים להתחיל במקורות האמוראיים. אבל לאור הקשיים שמניתי לעיל, שלפנינו רק רסיסי מידע החסרים מסגרת מוסדית ברורה, מתעוררת הבעיה כיצד להשלים את החסר? בתשובה לשאלה זו שוב קיימת הסכמה בין החוקרים החדשים. אפשר להתחיל בחקירה מעין פילולוגית. כלומר, יש להתמקד בכמה מונחים עיקריים, 'סידרא', 'כלה', 'פירקא', 'ישיבה', ו'מתיבתא'. יש ללקט את כל המקומות בבבלי המזכירים מונחים אלה, ועל פי ניתוחם של מקורות אלה יש לעמוד על משמעותם המדוייקת של המונחים ועל טיבם של המוסדות המכונים בכינויים אלה. בדרך זו אנו מתארים את אירגון ההוראה בקרב אמוראי בבל בעזרת מקורות בני הזמן בלבד בלי להיתפס בהשלכות לאחור (אפשריות) שבספרות הגאונים. וזאת בניגוד לבעלי השיטה הישנה, שהכניסו ידיעות חלקיות מן התלמוד לתוך מסגרת מוסדית הלקוחה מספרות הגאונים, מסגרת העלולה להפוך למיטת סדום המעוותת את המידע האמיתי שבמקורות האמוראיים. לסיכום, ניתן לדבר על שיטה חדשה בחקר הישיבות המוסכמת על-ידי העוסקים בנושא. ובשיטה זו אני רואה התקדמות של ממש8. חרף הדימוי של הסכמה מועטת, קיימת הסכמה בין מחקרו של גפני למחקרי, לא רק במישור המיתודי אלא גם בחלק הארי ממסקנות מחקרינו9. אף כאן נסכם בקצרה את שאין עליו מחלוקת: (א) השימוש במונח 'ישיבה' – כשם דבר ולא כשם פעולה10 בא בספרות התנאים במשמעות בלעדית של 'בית דין'11 או 'סנהדרין'12. כבר צוין במחקר (ח' רבין) הקשר שבין השימוש הנזכר של 'ישיבה' לבין 'מושב הרבים' שהיה הגוף המשפטי-האדמיניסטראטיבי העליון של אנשי קומראן13. אפשר להוסיף על כך, שאנשי קומראן, הידועים בנטייתם לכתוב בסיגנון מקראי, היו מעדיפים מונח מקראי כ'מושב' על מונח כ'ישיבה' החסר 'ייחוס' מקראי14. (ב) נעבור עתה לעיקר מחקרנו, דהיינו שימוש המונחים 'ישיבה' ו'מתיבתא' בבבלי15. נתחיל במונח העברי. 'ישיבה' (כשם דבר) מופיעה בכעשרים סוגיות16. לא פחות מבשליש ממקרים אלה בא השימוש התנאי של המונח, כלומר כינוי ל'בית דין' או ל'סנהדרין'17. אך גפני ואנוכי חלוקים בהערכת התופעה. גפני מסביר שלפנינו ציטוטים (מדוייקים) של מקורות תנאיים או של מאמרים של אמוראי-ארץ-ישראל. קביעה זו משמעותית לשיטתו שאין סימן לשימוש ב'ישיבה' בהוראת 'בית דין'/'סנהדרין' אצל אמוראי בבל. לדעתנו, אין להסיק מסקנה חד-משמעית מן העובדה שכל המקרים של שימוש זה של 'ישיבה' מופיעים בברייתות ובמאמרים של אמוראי ארץ ישראל, שכן ידוע שציטוטים של מקורות ארץ-ישראליים בבבלי עשויים לעבור ניסוח בבלי18. משום כך, העובדה שבבבלי נשמר הנוסח 'ישיבה' במקרים אלה מוכיחה, לכל הפחות, שההוראה 'בית דין'/ 'סנהדרין' לא היתה זרה לאמוראי בבל. לא נופתע איפוא אם נגלה להלן מקרים של שימוש זה גם אצל הבבלים. משלוש עשרה סוגיות שנותרו ובהן מופיע המונח 'ישיבה' אחת מזכירה את התואר 'ראש ישיבה', ושלוש את הביטוי 'ישיבה של מעלה'19. נדון במונחים אלה להלן עם מקבילותיהם בארמית, 'ריש מתיבתא' ו'מתיבתא דרקיעא'. לפנינו, אם כן, קבוצה של שמונה או תשע סוגיות20. גפני קבע כי בקבוצה זו (אליה צירף גם את 'ראש ישיבה' ו'ישיבה של מעלה') 'אין אף מקרה אחד בו ה"ישיבה" מתפרשת כבית דין, בכל מקרה משמעות המושג הינה מקום לימוד'. הוא אמנם הסתייג מקביעה זו באשר למאמרו של ר' אליעזר/אלעזר המזכיר את הביטוי 'המכיר מקום חבירו בישיבה' (פסחים קיח ע"ב-קיט ע"א) והעיר שביטוי זה מופיע בתיאור מקומות הישיבה הקבועים של התלמידים היושבים בשלוש שורות לפני הסנהדרין21. אבל אף שיתכן שגם בסוגייתנו מורה 'ישיבה' על 'בית דין'/'סנהדרין', לפנינו מאמר של אמורא ארץ-ישראלי. כדי לבסס את הקביעה שבבבלי – 'ישיבה' מורה על 'מקום לימוד', ציין גפני שהסוגיות הנידונות מתארות מעמדים שבהם עסקו בהוראה ולימוד ואין אני חולק עליו. אלא דא-עקא, אין בכך הוכחה שמדובר במקום לימוד במובן המצומצם – 'בית מדרש' או 'אקדמיה'. ראשית – גם במושב של גוף משפטי כסנהדרין, עסקו בהוראה ולימוד: הזכרנו את התלמידים שנכחו בישיבות הסנהדרין; לפי התיאורים של מוסד זה בספרות חז"ל, הוא מילא פונקציות משפטיות ואקדמיות גם יחד; ב'מושב הרבים' בקומראן מולאו שתי משימות אלה; אף חכמי בבל ניצלו מעמדים משפטיים כדי להורות הלכה לתלמידיהם22. שנית – הוראה ולימוד מתקיימות לא רק ב'בית מדרש' ו'באקדמיה', אלא גם במסגרות אחרות, כגון: בית כנסת, הרצאה פומבית, או כנס אקדמי. לאור הערות אלה, אין בהוכחה שמדובר במעמד של הוראה ולימוד די כדי להוכיח ש'ישיבה' מורה על 'בית מדרש' או 'אקדמיה'; אלא בכל מקרה ומקרה יש לבדוק ולנסות להבהיר את טיב המעמד (הלימודי) המתואר בסוגיה. נכון שאין זו משימה קלה. הסוגיות הנידונות הן לרוב קצרות וסתמיות. גפני ציין שקשה לעמוד על מהות ה'ישיבה' מתוך מקורות אלה. יחד עם זאת, נראה לי כי אפשר להבהיר את טיבה של ה'ישיבה' ה'אקדמית', לפחות במקרים מסויימים. נפנה עכשיו למשימה זו. בין הדוגמאות הבולטות שהובאו לשימוש ב'ישיבה' ככינוי ל'מקום לימוד', מנויות שלוש סוגיות המזכירות את הצירוף 'להושיב ישיבה'. הסוגיות הן כדלקמן:
בשני המקרים הראשונים נראה שלפנינו מקור בבלי, ולא ארץ-ישראלי23. כלומר, שתי הסוגיות הראשונות מעידות על שימוש המונח 'ישיבה' בפיהם של אמוראי בבל, ואין לראות אותם רק כציטוטים של מקור ארץ-ישראלי. הטענה כי קטעים אלה מוכיחים ש'ישיבה' מורה על 'מקום לימוד', אינה מדוייקת ואף מטעה. 'מקום הלימוד' במקרים אלה אינו ה'ישיבה' אלא קברו של חכם או פתח ביתו של חולה. ה'ישיבה' כאן אינה מקום אלא מסגרת או מוסד (במובן הרחב של המלה) לימודי. ומסגרת/מוסד זה אינו 'בית-מדרש' או 'אקדמיה'. שהרי קשה לקבל את הסברא שכוונת ר' יוחנן בעירובין היא, שיש לייסד בית-מדרש על פתח ביתו של חולה, או שהסוגיא בבבא קמא מתארת הקמת בית מדרש בתוך בית קברות24! ברור שהסוגיות מבבא קמא ומכתובות מדברות על התכנסות לימודית זמנית לכבוד זכרו של חכם. וברור גם שכוונת ר' יוחנן בעירובין היא כמו שמפרש רש"י על המקום. 'להושיב ישיבה של תלמידים לעסוק בתורה על פתחו שלא יהא רשות למלאך המות להכנס שם', ומוטיב זה מוכר בבבלי25. לסיכום, הפירוש 'ישיבה' = התכנסות לימודית (זמנית), או כמו שתרגמתי בספרי session, הינו לפי הפשט בסוגיות אלה26. יוצא שאין חולקים בשאלה, האם סוגיות אלה מתארות מעמד לימודי. השנוי במחלוקת הוא טיבו של אותו מעמד. האם מדובר ב'אקדמיה' או ב'כנס'/'מושב'? בשלושת הקטעים שנידונו כאן ברור שמדובר בהתכנסות זמנית, כמוסכם על הכל בקשר לסוגיא מבבא קמא27. ראינו, אם כן, שמתוך קבוצה של שבע סוגיות, המזכירות 'ישיבה' בקשר להוראה ולימוד, כמעט במחציתן (שלוש) מופיע המונח במובן 'כנס' או 'מושב'. ולא במובן 'בית מדרש' או 'אקדמיה', ושתיים מתוך שלוש אלה מזשקפות את שימושם של אמוראי בבל דווקא. עכשיו נוכל לבדוק. אם משמעות זו של 'ישיבה' – 'כנס'/'מושב' – הולמת את יתר הסוגיות. וכאן יש להעיר שני דברים: ראשית, המובן 'מושב' יכול להתאים גם למעמד משפטי, כלומר מושב של בית דין או סנהדרין, לא פחות משהוא מתאים למעמד לימודי. נזכור מה שנאמר לעיל על אודות פעולות אקדמיות גם אצל גופים משפטיים. כך, לדוגמה, נוכל לפרש 'המכיר מקום חבירו בישיבה', בפסחים קיח ע"ב-קיט ע"א, כ'מכיר מקום חבירו במושב (הפורמאלי) של "בית דין" / "סנהדרין"'. נציין גם לבבא מציעא נה ע"א המזכיר 'ישיבת הדיינים'. שנית, באותם המקרים שמדובר בבירור על מעמד לימודי דווקא, ולא על מעמד משפטי, לא תמיד קל להכריע אם הכוונה ל'כנס'/'מושב' או ל'בית מדרש'/'אקדמיה'. ואכן, בבואנו לסקור את ארבע הסוגיות הנותרות28, לא תמיד נוכל להכריע בין שני הפירושים הנ"ל. לדעתי בכל הסוגיות הנותרות הולם הפירוש 'כנס'/'מושב' את המונח 'ישיבה'. ומאידך, אין לדעתי אף מקרה ברור אחד של המובן 'בית מדרש'/'אקדמיה', במיוחד לא במידת הבירור של המקרים של 'ישיבה' כ'כנס'/'מושב' שראינו בסוגיות שהזכירו 'להושיב ישיבה'29. נוכל עכשיו לסכם את תוצאות מחקרינו בעניין 'ישיבה' (להוציא את איזכורי 'ראש ישיבה' ו'ישיבה של מעלה', שיידונו להלן). ראינו שמונח זה משמש במקורות תנאיים במובן 'בית דין' או 'סנהדרין'. שימוש זה מופיע גם בבבלי, אלא שהדוגמאות הברורות לכך הן בברייתות ובמאמרים של אמוראי ארץ-ישראל. יחד עם זאת, לאור העובדה שהבבלי מלביש לפעמים מקורות ארץ-ישראליים בלבוש (כלומר ניסוח) בבלי, ההופעה של שימוש זה בבבלי איננה חסרת משמעות. היא מוכיחה שאמוראי בבל הכירו שלפעמים 'ישיבה' מורה על 'בית דין'/'סנהדרין'. ראינו גם אצל אמוראי בבל, פעמים ש'ישיבה' מורה לא על מעמד משפטי אלא על מעמד לימודי. בסוגיות שבהן היה טיב המעמד הלימודי ברור ביותר, היתה ה'ישיבה' 'כנס' או 'מושב' ולא 'בית מדרש' או 'אקדמיה'.
את הדיון בסוגיות בהן מופיע המונח 'מתיבתא' נפתח בסוגיות שבהן מופיע המונח שלא בצירוף30. נתחיל בשאלה, האם נוכל לגלות בקבוצה זו דוגמאות של שני המובנים שאיבחנתי לעיל בקשר ל'ישיבה', דהיינו 'בית דין'/'סנהדרין' ו'כנס'/'מושב' (משפטי או לימודי)? לגבי השימוש הראשון קובע גפני שאין במקורות אלה 'אפילו רמז לשימוש העתיק הארץ-ישראלי: ישיבה כבית דין' אלא שקביעה זו מתעלמת מהסוגיה בסנהדרין קי ע"א, שם נאמר על קורח (לפי כ"י מינכען) ש'אפיק גלימי דתכלתא כסינהו לכולא מתיבתא'. אמנם לא ברור מכאן מה טיבה של מתיבתא זו, ורש"י מפרש 'בית המדרש'. אבל המשמעות האמיתית עולה, לדעתי, מן המקבילות במדרש. לדוגמה, בבמדבר רבה, יח ג נאמר על קורח 'מיד צוה ועשו ר"נ טליתות תכלת ונתעטפו בהן אותן ר"נ ראשי סנהדריות שקמו על משה וכו". לפי זה אין המתיבתא אלא הסנהדריות שנתנו יד למרד של קורח. ואכן האתגר למנהיגותו של משה אינו בגוף אקדמי מתחרה, אלא בגוף משפטי מתחרה31. אם הבנתי נכונה, הרי לפנינו דוגמה של 'מתיבתא' המורה על בית דין או סנהדרין. ודוגמה זו מחזקת את טיעוני לעיל שאין לשלול שימוש זה של 'ישיבה' מאמוראי בבל. יחד עם זאת, בינתיים לא מצאתי עוד מקרה (ברור) של שימוש זה של 'מתיבתא'. האם מופיע בקבוצה זו של 'מתיבתא' דוגמה של השימוש האחר, המורה על 'כנס'/'מושב'? אמנם אין לנו דוגמה ברורה באותה מידה של בירור שהיתה לנו בקשר ל'ישיבה'; אולם נראה לי שנוכל להוכיח ממקום אחר שגם 'מתיבתא' משמשת במובן זה. בין שש עשרה או שבע עשרה הסוגיות שבהן מופיע המונח שלא בצירוף, ישנן שלוש – המגיעות לחמש עם מקבילותיהן – שבהן משמשת 'מתיבתא' במובן חדש לגמרי: ככינוי ליחידת לימוד או ליחידת טקסט32. מניין צמח שימוש זה? רוזנטל רמז להסבר בכותבו שמשמעות זו הינה 'יחידה ספרותית של תלמוד, מדודה וקבועה, כפי ששיערו אותה בישיבה'. כלומר, היחידה נקראת 'מתיבתא', מכיוון שהיא משקפת את חלוקת הטקסט המקובלת במוסד הנקרא 'מתיבתא'. לי נראה הסבר דומה, אבל פשוט יותר. לדעתי, לפנינו תופעה המוכרת מכמה שפות, שבה אותה מלה מורה הן על המעמד בו נלמד החומר והן על החומר הנלמד באותו מעמד – לדוגמה 'שיעור' בעברית, lesson באנגלית, וככל הנראה גם 'פירקא' שבבבלי. לאור העדות שראינו לעיל, ש'ישיבה' בבבלי משמשת במובן של 'כנס'/'מושב' לימודי, הייתי טוען שקודם כינתה 'מתיבתא' – מושב לימוד, ואחר כך גם את החומר שנלמד במושב זה. עדות מסייעת לטענה זו אפשר להביא מספרות הגאונים, שבה יש מספר מקרים של 'מתיבתא' (ו'ישיבה') במובן 'מושב'. אמנם כאן אני נעזר במקורות מאוחרים כדי לפרש מקורות קדומים, אלא שבמקרה זה מוצדקת השיטה. נדירותו של השימוש 'מושב', לעומת המשמעות הקבועה של 'מתיבתא' בספרות הגאונים כשם ל'אקדמיה', היא הנותנת. בתשובה של שרירא גאון מופיע ביטוי זה: 'הכי אית [צ"ל אתי] קדמנא במתיבתא דכלה באדר שנת רפ"ד עסיקינן וכו"33. לאור ניסוחים מקבילים בתשובות הגאונים34. יש לתרגם: 'כך באה לפנינו (כלומר, שאלה זו) במושב הכלה באדר [שנת] רפ"ד [בזמן] שאנו עוסקים (בפרק כך וכך)'; זאת אומרת, כאן מורה 'מתיבתא' לא על האקדמיה הנקראת 'ישיבת פומבדיתא', אלא על אחד המושבים של הכנס הידוע בשם 'כלה'. בהקשר זה חשוב לזכור את התופעה שהעלה י"נ אפשטיין. הוא הצביע על כך שיש שהמלה 'כלה' מתורגמת לעברית בספרות הגאונים במלה 'ישיבה'35. אגב, מכאן עוד חיזוק לטיעון ש'ישיבה' בבבלי מורה על 'כנס'/'מושב', שהרי אין ה'כלה' לא אקדמיה ולא בית מדרש, אלא כנס. לטיעון זה ראיה אף מאיגרת רב שרירא גאון36 ומתשובה שלו37. עדות מסייעת נוספת אפשר להביא מן השפה הסורית, הקרובה לארמית של הבבלי. בשפה זו משמשת המלה 'מותבא' במובן session academica או סמסטר38. אשר לשימוש האחרון, יש לזכור את הזיקה שמצאנו בספרות הגאונים בין 'כלה' לבין 'ישיבה'/מתיבתא'. כמו ש'מותבא' הסורית מורה על סמסטר, כך גם 'כלה'. נביא לדוגמה שני קטעים. סופר סורי, המתאר את חלוקתה של שנת הלימודים בבית הספר לתיאולוגיה שבנציבין, מזכיר 'מותבא דקיטא' ו'מותבא דסתוא'39. ושרירא גאון כותב: 'חצי השנה רגילי רבנן דקרו ליה כלה, והשנה תרי כלי; והמנהג שקורין חצי התורה בכלה דסיתוא וחצי בכלה דקייטי'40. בשני הקטעים הכוונה לסמסטר קיץ וסמסטר חורף. קל להבין איך מלה, שמשמעותה 'מושב' (מותבא' בסורית ו'כלה', המתורגמת לעברית על ידי 'ישיבה'). קיבלה את המובן של סמסטר (והשווה בלשון דהיום 'מושב החורף של הכנסת'). נחזור לעניין העיקרי. ראינו עדות ברורה לשימוש ב'מתיבתא' וב'ישיבה' במובן של 'כנס'/'מושב' אצל הגאונים. לאור מה שראינו לעיל, ששימוש זה ל'ישיבה' כבר מופיע אצל אמוראי בבל, סביר להניח שגם ב'מתיבתא' אין חידוש לשוני של הגאונים. כלומר, מתבקשת המסקנה שגם אצל האמוראים שימשה 'מתיבתא' במובן של 'כנס'/'מושב'. נבדוק עתה אם יש סימנים לכך בבבלי. האם יש בסוגיות בהן מופיע 'מתיבתא' ללא צירוף ושלא במשמעות יחידת לימוד דוגמאות ברורות של השימוש 'כנס'/'מושב'? קשה לקבוע מסמרות בדבר. גם כאן אנו נתקלים בבעיה – קשה לעמוד על מהותו המדוייקת של המונח מתוך הקטעים הקצרים והסתמיים. אפילו נוכל להראות שמדובר במעמד לימודי דווקא, לא תמיד נוכל לקבוע אם הכוונה ל'כנס'/'מושב' או ל'בית מדרש'/'אקדמיה'. לדעתי מתבקש הפירוש 'כנס'/'מושב' ביותר ממחצית המקרים, דהיינו בשש סוגיות41. בארבע או חמש הסוגיות הנותרות קשה להחליט איזה פירוש עדיף. חוסר הוודאות בפירוש המונח 'מתיבתא' בקבוצה זו של מקורות, מביא לשאלה ההפוכה מזו שנשאלה בסמוך. כלומר, האם יש מקרים בהם ברור שכוונת המונח ל'בית מדרש' או ל'אקדמיה'? גפני ענה בחיוב, והביא כמה הוכחות, חלקן מקבוצה זו של 'מתיבתא' ללא צירוף. לשאלתנו זו רלוואנטים רק אותם המקרים שבהם עדות ל'מתיבתא' כ'מקום לימוד' דווקא, להבדיל מ'מתיבתא' כמסגרת לימודית42. כתובות יז ע"א (= סנהדרין יד ע"א): ר' אבהו תואר כהולך 'ממתיבתא לבי קיסר'. גפני מעיר43 שזה נראה כתיאור של הליכה בין שני מקומות. לפי זה ה'מתיבתא' היא מקום. אלא שאין מסקנה זו הכרחית. בלשון של ימינו אומרים 'הלכתי מן השיעור הביתה', והשיעור אינו שם מקום. ומעבר לזה, אין הגירסה 'מתיבתא' בטוחה. ברכות נו ע"א: רבא חלם שראה 'אפדנה דאביי דנפל ובסיין אבקיה'. את החלום הזה פותר בר הדיא כך: 'אביי שכיב ומתיבתיה אתיא לגבך'. גפני מעיר, שהבנין הנראה בחלום (אפדנא) מוסבר כרמז ל'מתיבתא'. מזה הוא רוצה ללמוד 'שאכן מדובר כאן בבית המדרש', והוא מוסיף שתפיסה זו חדרה גם למסורת הנוסח, כי יש כתבי יד הגורסים 'בית מדרש' במקום 'מתיבתא'44. אולם הבנת הקטע על-ידי המעתיקים של ימי הביניים, שכבר הכירו את האקדמיות של תקופת הגאונים המכוונות 'מתיבתא', אינה מחייבת אותנו (ובהמשך ארחיב את הדיבור על כך). וכן אין ללמוד יותר מדי מהשימוש בבנין כמטאפורה ל'מתיבתא', כמו שאין ללמוד הרבה מן השימוש בהמשך הקטע בלבנים כמטאפורה לשמועות. לבסוף, כיוון שאין 'מתיבתא' בת-הליכה, ברור שכוונת בר הדיא היא, שמשתתפי ה'מתיבתא' יבואו לרבא. ולפי זה, אין כל מניעה לפרש שמדובר במשתתפי התכנסויות הלימוד שכינס אביי45. להלן אדון בגירסה נוספת לסוגיה זו, זו הגורסת 'מתיבתא דפומבדיתא'.
נעיר קודם, שעל אף שמסופר כאן על ארץ ישראל, הניסוח הוא בבלי. כך עולה מהשוואת הקטע עם הסיפור המקביל בירושלמי שביעית ח ה, לח ע"ב = נדרים יא א, מב ע"ג, שאינו מזכיר לא 'מתיבתא' ולא 'בי מדרשא'46. שנית, אם נתעלם רגע מן המלה 'בי מדרשא', גם כאן נוכל לפרש 'מתיבתא' רומזת להתכנסויות הלימוד שכינס ר' יוסי47. אלא שעיקר ההוכחה בהקבלה בין 'מתיבתא' ובין 'בי מדרשא' המופיע כאן. לפי זה, לפנינו הוכחה לא רק ש'מתיבתא' הינה מקום, אלא גם שמקום זה הינו בית מדרש. אולם הוכחה זו תלויה בשאלת הגירסה. בעוד שגירסת הדפוס מקויימת בכתב יד ואטיקאן 110, מעיד בעל השאילתות על גירסה אחרת. בשאילתות ראה, קמז, מוחלף הן 'מתיבתא' והן 'בי מדרשא' על ידי המונח 'פירקיה'. ואין למעט בחשיבותה של עדות השאילתות, הקודמת במאות שנים לכתב יד ואטיקאן 110 (שנכתב במאה הי"ד), ולהעמידה כשוות ערך לעדות כתב היד. ועוד זאת, כבר הבאנו ראיה נוספת לעדיפותה של גירסת בעל השאילתות48. המוטיב המופיע בסוגייתנו, דהיינו חכם א' אינו מופיע לשיעורו של חכם ב', וכתוצאה מכך נעכרים היחסים בין השניים, הינו מוטיב החוזר בכמה מקומות בספרות חז"ל. לענייננו חשובים ארבעה המקרים של מוטיב זה שבבבלי, שכולם מספרים על דמויות בבליות. הסוגיות הן כדלקמן:
בכל הקטעים האלה מופיע המונח 'פרקא' בלבד49. עובדה זו מוכיחה את עדיפותה של גירסת השאילתות. אמנם, עדיין אפשר לתמוך בגירסה 'מתיבתא' בנדרים פא ע"א, אבל לא בגירסה 'בי מדרשא', על סמך עוד שני הדים בבבלי למוטיב דנן. בברכות יח ע"ב מסופר על עונש שסבל לוי לאחר מותו. נאמר לו 'כל כי הנך שני דלא סליקת למתיבתא דר' אפס ואחלישתיה לדעתיה לא מעיילינן לך למתיבתא דרקיעא'. ובבבא מציעא פה ע"ב מסופר:
אף בעדויות אלה אין סימוכין לגירסה 'בי מדרשא'. לאור כל זה, אין כל בסיס לקבל את המישוואה 'מתיבתא' = 'בי מדרשא'. אם יש כאן מישוואה, הרי היא בין 'מתיבתא' ובין 'פרקא'! ומכאן חיזוק נוסף לטיעון ש'מתיבתא' מורה על כנס, ולא על אקדמיה51. יוצא שאין בקבוצה זו של סוגיות, המזכירות 'מתיבתא' שלא בצירוף, כל הוכחה, שהמונח מורה על בית מדרש או אקדמיה. אכן יש הוכחות ש'מתיבתא' מורה על מעמד לימודי, ועל כך אין כל מחלוקת. השאלה השנויה במחלוקת בינינו היא, האם אותו מעמד לימודי המכונה 'מתיבתא' הינו אקדמיה או משהו אחר? ואת השאלה הזאת לא הצליח גפני להכריע. אשר לסוגיות המזכירות את התארים 'ריש מתיבתא' ו'ראש ישיבה', ואת הביטוי 'מתיבתא דרקיעא' ו'ישיבה של מעלה'52: ברוב המקרים אני מסכים כי התארים מעידים על קיומו של מוסד לימוד בשם 'ישיבה'/'מתיבתא', כשמשמעות 'מוסד' רחבה 53. אולם, בשתיים מן הסוגיות, נידה יד ע"ב וברכות כז ע"ב, התואר מיוחד לר' יהודה הנשיא ולר' אלעזר בן עזריה (לאחר הדחתו של רבן גמליאל). אם כן, קיימת האפשרות שבמקרים אלה זהה 'ריש מתיבתא' לתואר 'נשיא' והמוסד הוא, איפוא, סנהדרין54. עם זאת, ברור שבארבע הסוגיות הנותרות המזכירות את התואר, הכוונה אינה לנשיא, אלא לנושא תפקיד אקדמי. השאלה העומדת בפנינו עכשיו היא: מה טיבו של אותו תפקיד אקדמי? ולענייננו: מה טיבו של המוסד שבראשו עמד 'ריש הישיבה' או 'ריש המתיבתא'? גם אם נקבל את ההגדרה שהתפקיד שמילא הראש הינו 'הוראה ברבים בראש מסגרת של חכמים', אין הגדרה זו מוכיחה שהמוסד היה אקדמיה. שכן, אפשר שיתמנה יושב ראש גם לכנס הנקרא 'ישיבה'/'מתיבתא' (שייתכן שלפעמים לא היה אלא מושב של הכלה או הפירקא). שאכן מתכוון התואר לראשות אקדמיה אפשר ללמוד לכאורה משמות החכמים להם מיוחס התואר בבבלי55. אם נתעלם מר' יהודה הנשיא ומר' אלעזר בן עזריה, הרי שלושה חכמים מזוהים כנושאי התואר: אביי (ברכות נו ע"ב במשתמע). ר' פפא (ברכות נז ע"א), וטביומי (=מר בר רב אשי, בבא בתרא יב ע"ב). ואכן חכמים אלה מזוהים במסורת-גאונים כראשי ישיבות. אבל ללמוד מזה שמדובר בסוגיותינו בראשות הישיבה דוגמת זו של תקופת הגאונים הינו טיעון בעיגול. ייתכן שהחיבורים מימי הגאונים, בפרשם את התואר האמוראי דוגמת התואר הגאוני, לוקים באנאכרוניזם56. חשוב לשוב ולהדגיש שלא ברור מן המקורות שתואר זה מורה על ראשות אקדמיה. בעצם, אפילו לא ברור האם תואר זה כשהוא מוסב על חכמים בבליים, מכנה את התפקיד הרם ביותר בעולמם של האמוראים. לדוגמא, בשבת קיד ע"א מובא מאמרו של ר' יוחנן, 'איזהו תלמיד חכם כל ששואלין אותו הלכה בכל מקום ואומרה'. ומוסיף הבבלי כי 'נפקא מינה למנוייה פרנס על הציבור, אי בחדא מסכתא – באתריה, אי בכולי תנוייה – בריש מתיבתא'. אמנם מובן מכאן שדרגת 'ראש מתיבתא' חורגת ממינוי לוקאלי אבל עדיין אין זה עושה את התפקיד לרם ביותר. ומוזר שדי בבקיאות רחבה למינוי כראש מתיבתא, אם מדובר בתפקיד הזהה לראשות הישיבה במובן הגאוני57. לענייננו המסקנה החשובה ביותר היא, שאין הקטעים המזכירים את התואר מאפשרים קביעה חד-משמעית באשר לטיבה של ה'ישיבה'/'מתיבתא'. ניתן להסיק, לפחות ברוב המקרים, שהכוונה למוסד אקדמי, ושהיושב בראשו היה אדם מכובד ובעל חשיבות. אבל כפי שראינו לעיל אין שום הוכחה שאותו מוסד היה אקדמיה. עדות יותר מכרעת, לכאורה, מובאת משלוש הסוגיות המזכירות את ה'ישיבה של מעלה', ומשש או שבע המזכירות את 'מתיבתא דרקיעא'. מבבא מציעה פו ע"א ברור ששני הביטויים זהים בכוונתם58. אני מסכים לשיטה הנקוטה כאן, דהיינו שמוסדות שמימיים משקפים ומוכיחים קיומם של מוסדות ארציים59. אבל אין אני מסכים לקביעה כי ביטויים אלה מתכוונים ל'אקדמיה שמיימית', ושמכאן הוכחה לקיומן של אקדמיות ארציות בבבל. טיעון זה מסתמך על אבחנה חדה בין בית-דין שמימי, הוא ה'בית-דין של מעלה' המורכב מפמליא של מעלה, ובין אקדמיה שמימית, היא ה'ישיבה של מעלה' / 'מתיבתא דרקיעא' המורכבת מחכמים שנפטרו. אין אני חולק על תיאור 'בית דין של מעלה'; אולם אין האמונה של חכמים מסויימים ב'בית-דין של מעלה' המורכב מפמליא של מעלה צריכה לקבוע לגבי חכמים אחרים או לגבי מוסדות שמימיים אחרים המוזכרים בספרות חז"ל. ואכן אין מושג 'בית-דין של מעלה' נחלת החכמים כולם60. יוצא שיש לדון בכל מוסד לגופו. ובעניין שלנו, מן הראוי להתחיל עם קטע המזכיר את הביטוי 'ישיבה של מעלה' במקביל ל'ישיבה של מטה' (ספרי במדבר צב, עמ' 93); כפי שיוצא מן ההקשר בקטע זה, המדבר במפורש על הסנהדרין, וכפי שמתבקש ממה שראינו לעיל על השימוש ב'ישיבה' במקורות תנאיים, 'מוצגת ה'ישיבה' בעליל – כ'סנהדרין'. כלומר, במקור תנאי מוזכרת סנהדרין שמימית הנושאת את השם 'ישיבה של מעלה'. זאת ועוד, מן הקטע בספרי במדבר, עולה שחברי הישיבה של מטה מתמנים, בצורה זו או אחרת, גם לישיבה של מעלה61. כלומר, הסנהדרין השמימית כוללת בדרך כלשהי גם חכמים ארציים. אחר ברור זה כשאנו נתקלים בביטוי זהה בבבלי לגוף שמימי הכולל חכמים ארציים (אמנם לאחר מותם) עלינו לבדוק אם הפירוש התנאי, דהיינו סנהדרין שמימית, מתאים גם למקרים האמוראיים של הביטוי 'ישיבה של מעלה' (ולמקבילו הארמי 'מתיבתא דרקיעא'). לטענת הטוען ל'ישיבה' – 'אקדמיה' ברור שאין ה'ישיבה של מעלה' התנאית כ'ישיבה של מעלה' האמוראית; ולביסוס דיעה זו, יוצגו הסוגיות הבבליות המתארות את ה'ישיבה של מעלה'/'מתיבתא דרקיעא' כמקום בו עוסקים בפעולות אקדמיות. אלא שאין בכך שום הוכחה. כפי שהערנו לעיל, הסנהדרין הארצית, המתוארת בספרות חז"ל, עסקה הן בפעולות משפטיות והן בפעולות אקדמיות. יש להניח שהאמינו החכמים, שגם בבבואה השמימית של מוסד זה עסקו בשתי הפעולות. שה'מתיבתא דרקיעא' הינה גם גוף משפטי עולה מסוגיה בבבא מציעא פו ע"א, בה מסופר על מותו של רבה. אם מדובר כאן בגוף אקדמי גרידא, קשה להבין את הדחיפות בהכרעת השאלה שעמדה לפניו, דחיפות שלפי הסיפור הביאה להזמנתו, כלומר מיתתו, של רבה כדי שיכריע בשאלה. הרי דיון אקדמי ניתן להשאיר בתיקו, כפי שקורה רבות בתלמוד. רק במעמד משפטי חייבים להגיע לידי הכרעה לכאן או לכאן. אם כן, אם נוכל ללמוד מדברי אגדה, מדובר כאן בסנהדרין שמימית (או במושב שלה), ולא באקדמיה. ואין להביא ראיה לסתור, מן התמיהה, האם ייתכן ספיקא קמי שמיא. הספק איננו של הקב"ה, והוא קיים גם אם נבין שמדובר באקדמיה שמימית62. כמו-כן, אין מקום לתמיהה בעניין המשפט 'וכולה מתיבתא דרקיעא אמרי'. יהא פירושנו למונח 'מתיבתא' אשר יהא, אין המוסד בר-דיבור. ברור שנושא הפועל 'אמרי' הינו משתתפי ה'מתיבתא', ומכאן שאין במשפט זה שום הוכחה לטיבה של ה'מתיבתא'. לסיכום, אין כל מניעה לפרש את הביטויים 'ישיבה של מעלה' ו'מתיבתא דרקיעא' כמו שפירשנו את ה'ישיבה של מעלה' המוזכרת בספרי במדבר צב, כלומר, סנהדרין שמימית. אם הסבר זה נכון, שתי מסקנות מתבקשות: האחת, כבבואה של מוסד ארץ-ישראל (במקורו), אין הכרח שהסנהדרין השמימית מלמדת דבר כלשהו על מוסדות בבליים. השנייה, אם מדובר בסנהדרין, אין להוכיח דבר על קיומן של אקדמיות ארציות. כך, לדעתי, אין כל הוכחה מן הביטויים 'ישיבה של מעלה' ו'מתיבתא דרקיעא' שפירוש המונחים 'ישיבה' ו'מתיבתא' בבבלי הינו אקדמיה. לאחר סקירת השימוש במונחים 'ישיבה'/'מתיבתא' בבבלי נוכל לסכם בצורה מדוייקת את נושא המחלוקת. קורא המאמר מתרשם שנושא המחלוקת הוא השאלה, האם 'ישיבה'/'מתיבתא' מכנה מוסד לימוד או לא. תשובתי לשאלה זו מוצגת כשלילית, וזאת על סמך הנאמר בספרי, שאמוראי בבל לא כינו את their schools and academic institutions בשם 'ישיבה'/'מתיבתא'63. אלא בדברי על schools כוונתי למה שקראתי כאן 'אקדמיות'64; ובדברי על academic institutins כוונתי למוסדות במובן המצומצם של המונח, כלומר שוב ל'אקדמיות'. לא אמרתי בשום מקום שאין הבבלים מכנים מסגרות לימודיות (אחרות) בשם 'ישיבה'/'מתיבתא'. בפירושי 'ישיבה'/'מתיבתא' כ-session התכוונתי בהרבה מקרים – ובפירוש – ל'כנס'/'מושב' אקדמי65. נכון הוא שבמקרים אחרים היססתי בין הפירוש 'מושב לימודי' ובין 'מושב של גוף משפטי'. אבל עשיתי כך מפני שבמעמדים משפטיים עסקו לפעמים במה שאנו היינו מגדירים כפעולות אקדמיות, ולא כדי לשלול משמעות אקדמית מן המונחים 'ישיבה'/'מתיבתא'. אם כן, מוסכם שיש ומורה 'ישיבה'/'מתיבתא' על מסגרת לימודית. השנוי במחלוקת הוא טיבה של אותה מסגרת. ולמחלוקת זו הבאת עדויות למכביר ש'ישיבה'/'מתיבתא' מורה על מעמד בו עסקו בהוראה ולימוד פשוט אינה רלוואנטית; רלוואנטית היא האבחנה בין מסגרת כ'כנס'/'מושב' ובין מסגרת כ'בית מדרש' או 'אקדמיה'. אבחנה זו אינה עניין של 'היסטוריה' בלבד, כלומר כמה זמן מאריכה ה'ישיבה', אלא עניין של מהות המסגרת ומבנה66. ומאידך, אין לטעות בפשר אבחנה זו. גם לפי הגדרתי, ש'ישיבה'/'מתיבתא' מכנה 'כנס' או 'מושב', כגון התכנסות אקדמית לכבוד זכרו של חכם או מושב של הכלה או הפירקא, יכולה מסגרת זו להיות מוגדרת, פורמאלית, קבועה (במובן שהיא באה לעיתים קבועות), רבת משתתפים, שחכם יושב בראשה67. כלומר, כל המאפיינים של ה'ישיבה'/'מתיבתא' המובאים מן המקורות לתמוך את משמעותה כאקדמיה הולמים אף את הגדרתי למונח. ומאידך גיסא, המאפיין שעולה לפחות מחלק מן המקרים, שמדובר בתופעה זמנית, הולם רק את גישתי המעניקה למונחים משמעות של 'כנס'/'מושב', ולא את הגישה האחרת. אולם אפילו אם לא הובן כי המחלוקת נסבה על מהותה של המסגרת האקדמית המכונה 'ישיבה'/'מתיבתא'; אפשר לשאול האם הוכחה הדעה שמדובר בדוגמאות על מעין 'אקדמיה' ולא על 'כנס'/'מושב' לימודי? התשובה לכך שלילית, שכן 'קשה מאוד להסיק מסקנות אודות מהות הישיבה הבבלית על-פי החומר שראינו עד כה'.
הבהרת המחלוקת במהות ה'ישיבה'/'מתיבתא' האקדמית אינה סוף העניין. יש עוד נקודות של הסכמה ועוד מסקנות שניתן להסיק. ראינו לעיל שקיימת הסכמה בעניין מספר הסוגיות המזכירות את שני המונחים הנ"ל. ומספר זה חשוב, כיוון שהוא קטן. מדובר, איפוא, בפחות מארבעים סוגיות בכל הש"ס שבהן מופיעה 'ישיבה'/'מתיבתא' במובן ה'אקדמי'. מספר זה אינו כולל לא את המקרים שבהם הכוונה לבית דין או סנהדרין, ולא את המקרים שבהם הכוונה ליחידת לימוד, אבל הוא כולל את המקרים של התואר 'ראש ישיבה'/'ריש מתיבתא' ושל הביטוי 'ישיבה של מעלה'/'מתיבתא דרקיעא'68. כדי להתגבר על המחלוקת בעניין 'ישיבה של מעלה'/'מתיבתא דרקיעא', הבה נתעלם ממקרים אלה, ונתרכז באיזכורים של מוסדות ארציים. נותרו כאחת עשרה סוגיות המזכירות 'ישיבה' (ארצית ואקדמית) וכשמונה עשרה המזכירות 'מתיבתא' (ארצית ואקדמית). אציין גם שמספרים אלה, דהיינו פחות משלושים מקרים בכל הבבלי, משקפים בעיקר את הטקסט הנדפס (אך גם אותו לא לגמרי). להלן אדון בשאלה, באיזו מידה עשוייה ביקורת הטקסט לשנות נתונים אלה. מהנתונים שהבאנו זה עתה ברור, שאין המונחים 'ישיבה' ו'מתיבתא' מרבים להופיע בבבלי. עובדה זו תמוהה, אם נזכור את התפקיד המרכזי שנוהגים ההיסטוריונים ליחס למוסד זה בעולמם של אמוראי בבל. עלינו לשאול, למה אין הוא מוזכר לעתים יותר תכופות? לו היה מדובר במספר קטן של איזכורי מוסד הלימוד מבחינה אבסולוטית, אולי ניתן היה לתרץ, כי ייתכן שאמוראי בבל היו כה שרויים בתוך הישיבה, וקיומה היה כל כך מובן מאליו, שלא היה צריך להזכיר אותה. אבל לא רק שתירוץ זה לא משכנע כשלעצמו, אלא שמספר הסוגיות המזכירות 'ישיבה'/'מתיבתא' (אקדמית-ארצית) הינו קטן לא רק מבחינה אבסולוטית, אלא גם מבחינה יחסית. לעומת פחות משלושים הסוגיות המזכירות את המסגרת (הארצית) הנ"ל, בבבלי כמאה ושמונה סוגיות המזכירות 'בית המדרש', כשמונים וחמש המזכירות 'בי מדרשא', כחמישים ותשע המזכירות 'בי רב' (כשמדובר במסגרת הוראה מתקדמת וכשאין הכוונה לאמורא רב) וכמאה ושבעים המזכירות את המונח 'בי ר' פלוני' (כשמדובר במעמד לימודי וכשמדובר בחכם בבלי, כולל רב)69. מנתונים אלה ברור, שאי אפשר לטעון שאמוראי בבל לא הירבו להזכיר את מוסדות ההוראה שלהם. אכן הירבו להזכיר אותם, אלא שהמוסדות שהרבו להזכיר לא היו ה'ישיבה' וה'מתיבתא'. הנתונים שהובאו לעיל אינם מבוססים רק על הטקסט הנדפס של הבבלי, אלא לוקחים בחשבון גם את העדויות מכתבי היד ומעדים אחרים. עדויות נוספות עשויות אמנם לשנות את המספרים. ואכן עדויות הרבה מכתבי יד שנוספו על אלה שהבאתי בספרי מחייבות אותנו להסיט את הדיון בשלב זה לבעיה הטכסטואלית. (א) תקפותה לענייננו. טיעון נגד עצם ההשוואה שבסמוך בין המקרים של 'ישיבה'/'מתיבתא' לבין המקרים של המונחים האחרים של מוסדות הלימוד:
אמנם נכון, אבל קורה גם ההיפך. כלומר, 'מתיבתא' בטקסט הנדפס אינה מופיעה, או מוחלפת במונח אחר בכתבי היד71. זאת אומרת, שייתכן מאוד שיצא שכרנו (מקרים נוספים של 'מתיבתא' בכתבי היד) בהפסדנו (מקרים שאין כתבי היד גורסים 'מתיבתא' כטקסט הנדפס). ואפילו ניתוספו עוד מספר מקרים של 'ישיבה'/'מתיבתא', האם יהיה בכך לשנות באופן משמעותי את היחס הנוכחי של פחות משלושים איזכורים לעומת יותר מארבע מאות ועשרים איזכורים של מוסדות הלימוד האחרים: 'בית מדרש' ו'בי רב'? האם יהיה הבדל של ממש אם היחס הוא אחד לשנים-עשר במקום היחס הנ"ל של אחד לארבעה-עשר? סבורני שלא, ובמקומה תעמוד השאלה, למה מיעטו האמוראים להזכיר את ה'ישיבה'/'מתיבתא' בזמן שהרבו להזכיר מוסדות אחרים? (ב) שיטת השימוש בה. ביקורת הטקסט אינה מצטמצמת בהבאת שינויי גירסה. אין די בהערה שעד זה גורס 'מתיבתא' ועד אחר גורס 'פירקא' (לדוגמה בנדרים פא ע"א הנידונה לעיל עמ' 25). אלא יש לנסות ולהעריך את הגירסאות השונות ולהחליט איזו מהן מקורית יותר. בהערכה זו אין הולכים אחר הרוב, אלא שוקלים כל גירסה וגירסה לפי טיב העד וטיב הגירסה. בבואנו להעריך את הגירסאות השונות, ובמיוחד בקשר לבעיה הנידונה כאן, אין לשכות עובדה חשובה: כל העדים לטקסט של הבבלי שהגיעו לידינו, ובכללם הקטעים מגניזת קאהיר והעדויות שבספרות הגאונים, אינם מן התקופה האמוראית. אין בידינו עד קודם לתקופת הגאונים. בתקופת הגאונים, כידוע, שימשו המונחים 'ישיבה' ו'מתיבתא' כשמות לאקדמיות. ועוד זאת, מוסכם היום שהטקסט של הבבלי שלפנינו שונה הרבה מן ה'תלמוד' של האמוראים: מקובל שחלק ניכר מן הבבלי, אולי עד כדי מחציתו, חובר בתקופת הסבוראים72; ואולי חשוב יותר, הטקסט של הבבלי עבר תהליך ממושך של 'תיקונים', 'עדכונים', ותקנון (סטאנדארטיזאציה) מאז סוף תקופת האמוראים ועד המאה הנוכחית. תהליך זה השפיע הן על הלשון והן על המינוח של הבבלי73. לאור עובדות אלה, עלינו לשאול אם תהליך דומה לא חל גם על המינוח המוסדי שבבבלי ולהיזהר מלהסיק מסקנות חפוזות. ביקורת הטקסט, אם כן, דורשת מאיתנו להיות ערים לאפשרות שמעתיקים לא הבינו אל נכון את המינוח המוסדי שמצאו לפניהם בטקסט והחליפו אותו במינוח אחר, או ששיבשו את הגירסה כמצוי בדוגמאות רבות74. תהליך דומה יכול לקרות כאשר מעתיקים, ואפילו קדומים, הבינו את המונח 'ישיבה' או 'מתיבתא' לא כ'כנס'/'מושב', אלא כאקדמיה, דוגמת 'ישיבה'/'מתיבתא' שבימי הגאונים. לדעתי, זה ההסבר לגירסה 'בי מדרשא' (או 'מדרשא') שבנדרים פא ע"א שהבאנו לעיל עמ' 25. אפילו אם נקיים את הגירסה 'מתיבתא' שבראשית הקטע, ברור מן העדויות המקבילות שצויינו לעיל, שהכוונה לכנס מסוג ה'פירקא'. אלא שמעתיקים שהכירו את ה'מתיבתא' של תקופת הגאונים, הבינו את המונח ככינוי לאקדמיה, וכך נוצרה הגירסה 'בי מדרשא'. לפי דברים אלה, נוכל להעריך אל נכון את המקרה היחיד בכל הש"ס שבו מופיע הביטוי 'ישיבה'מתיבתא של עיר פלונית'. ביטוי זה אינו מופיע כלל בטקסט הנדפס של הבבלי, אבל הוא מופיע בכתבי יד לסוגיה בברכות נו ע"א. בסוגיה זו, שנידונה לעיל, עמ' 24, פותר בר הדיא את חלומו של רבא כך: 'אביי שכיב ומתיבתיה אתיא לגבך'. כפי שהערתי בספרי קיימת גירסה 'ואתי/ואתיא מתיבתא דפומבדיתא וכו". המסקנה ההיסטורית העולה מדוגמה זו: 'שמא לפנינו איזכור מופרש ראשון בבבל ל"ישיבה של מקום פלוני"'75 טעונה שינוי משמעותי: לא 'איזכור מפורש ראשון' אלא 'איזכור מפורש יחיד' לביטוי זה. על הטוען כי יש להעדיף את הגירסה הנוקבת בשם העיר בה מצויה הישיבה, להסביר: מדוע אם קשר קבוע בין אקדמיה ובין עיר מסויימת כבר מוזכר אצל אביי ורבא, לא הוזכר קשר כזה עוד אצל דורות האמוראים שבאו אחרי אביי ורבא, דורות שכללו (לפי עדות הבבלי עצמו) ראשי ישיבות כרב פפא וטביומי, דורות שראו (לפי מסורת גאונים) את גדולתה של ישיבת סורא תחת רב אשי. בלעדיותו של הביטוי הנ"ל – לסוגיה אחת בלבד, וזאת רק במיעוט העדים לסוגיה, מיעוט שאינו כולל את העדים העתיקים ביותר (כגון איגרת רב שרירא גאון) – כל זה אומר דורשני. ומכאן קביעתי שאין הביטוי 'ישיבה'מתיבתא של עיר פלונית' מופיע בבבלי76. שכן המקרה שלפנינו הוא היוצא מן הכלל (אמנם רק יוצא מן הכלל חלקי, לאור שאלת הגירסה) המוכיח את הכלל77. לפנינו השלכה לאחור של מוסד גאוני (אקדמיה הקשורה לעיר מסויימת) לתקופת האמוראים, או על ידי אי-הבנה של המונח האמוראי ('מתיבתא' = מושב), או בהשפעת מסורת היסטוריוגראפית אנאכרוניסטית שבספרות הגאונים78. לסכום הדיון במשקלן של הגירסאות השונות: (א) עלינו להתחשב בתולדות הטקסט ובשינויים שחלו בו משך מאות שנות מסירתו והעתקו; (ב) לאור תולדות אלה, חייבים אנו להיות ערים לאפשרות של 'עידכון' הטקסט, כלומר שינויים ושיבושים הנובעים מהשלכה לאחור של מוסדות או מושגים מאוחרים; (ג) אין פלא, איפוא, שנמצא בעדים השונים לטקסט, מקרים מעטים של השימוש הגאוני של 'ישיבה'/'מתיבתא' ככינוי לאקדמיה (בטקסט הנדפס אין מספרם עולה על שניים-שלושה). בעצם הפלא הוא, שלרוב שמר הבבלי על מינוח המוסדי המקורי (לדעתי) – מינוח בו שימשה 'ישיבה'/'מתיבתא' ככינוי ל'כנס'/'מושב' בעוד מונחים אחרים מופיעים ככינוי נפוץ למוסדות הוראה79.
אשר למשמעות הנתונים שהובאו לעיל (בראשית פרק ג) דהיינו מיעוט המקרים של 'ישיבה' ו'מתיבתא' לעומת ריבוי המקרים של המונחים האחרים. מסקנה ראשונה היא, שאם אכן היו לאמוראי בבל אקדמיות, הרי השם 'ישיבה'/'מתיבתא' לא היה השם המקובל שלהן80. לפי הסבר זה, אכן התקיימו אצל האמוראים אקדמיות דוגמת אלה של תקופת הגאונים שכונו אז 'ישיבה'/'מתיבתא', אלא שהאמוראים כינו אותן בשמות שונים ואחרים. לדעתי קשה לקבל הסבר זה. לו כאלה היו פני הדברים, היינו מצפים למצוא בתלמוד ביטויים המקבילים לאלה המופיעים בקשר לאקדמיות של הגאונים. לדוגמה, אם אין בבבלי 'ישיבה'/מתיבתא של עיר פלונית' או 'שתי הישיבות'/'תרתין מתיבאתא', יש לצפות ל'בי מדרשא של עיר פלונית', או ל'תרין בי רב', וכיוצא באלה. אבל אין אף לא דוגמה אחת לביטויים אלה, לא בצירוף עם 'ישיבה'/'מתיבתא', ולא בצירוף אחר81. לדעתי, רומז ההבדל במינוח, על הבדל במוסדות. כלומר, לא רק שאין 'ישיבה'/'מתיבתא' בבבלי רומזת לאקדמיות, וכפי שטענתי לעיל, אלא גם המונחים האחרים שהוזכרו אינם רומזים להן. נעיין עתה באותם המונחים. כצעד ראשון, יש לעמוד על תופעה מעניינת. (א) המונח 'בית מדרש' הוא ארץ-ישראלי במקורו82. השוואת שימושו של המקביל הארמי 'בי מדרשא'/'מדרשא' בבבלי עם השימוש במונחי 'בי רב' מלמדת על מגמה ברורה להשתמש במונח הראשון בסוגיות ארץ-ישראליות (כלומר במאמרים של, או בסיפורים אודות דמויות ארץ-ישראליות) ובמונח השני סוגיות בבליות. (ב) נתונים רבים רומזים שדווקא 'בי רב', יחד עם הביטוי הזהה (בו מפורש שם הרב) 'בי ר' פלוני', הינם הכינויים שהיו מקובלים על אמוראי בבל כשמות למוסדות ההוראה שלהם (אמנם באלה אין הוכחה גמורה והם עשויים להשתנות לאור עדויות נוספות מכתבי היד). נתונים אלה מלמדים כי היחס בין איזכורי 'ישיבה'/'מתיבתא' לבין איזכורי 'בי רב'/'בי רב פלוני' הוא יחס של שבעה וחצי לאחד (מאתים ושלושים 'בי רב', 'בי ר' פלוני'; פחות משלושים 'ישיבה'/'מתיבתא')83. האם יש משמעות להעדפתם של אמוראי בבל למונחים 'בי רב' ו'בי ר' פלוני'? האם יש משמעות לכך, שבעוד ש'בי מדרשא' מדגיש את המוסד האנונימי, מדגישים 'בי רב'/'בי ר' פלוני' את המורה? לדעתי, אכן רומז ההבדל במונחים על הבדל מיבני במוסדות אותם הם מכנים. כדי להבהיר הבדל זה, עלינו להבחין בין שני סוגים של מוסדות הוראה המוכרים לנו מתולדות החינוך: האחד, שכיניתי כאן 'אקדמיה', הינו בעל קיום והמשכיות מעל ומעבר למשתתפים בו ברגע מסויים. כלומר, לסוג ראשון זה מעין 'אישיות קורפוראטיבית'. בית הספר למשפט רומי בבירות (ויורשיו) ובתי הספר לתיאולוגיה נוצרית שהתקיימו באדסה ובנציבין הם דוגמה לסוג זה בתקופת התלמוד. השני, חסר 'אישיות קורפוראטיבית', ואין לו קיום כשנעדרים ממנו המשתתפים בו. כוונתי לתופעה שכיניתי במאמר זה: 'חוג תלמידים' (בספרי: disciple circle). כאן מתאסף מספר תלמידים מצומצם (יחסית) סביב למורה; כשהמורה מסתלק, מתפזר החוג. יש המצטרפים למורה חדש, יש הרואים עצמם כ'מסימים', ויש הרואים עצמם כראויים להוראה ויוצרים חוג חדש כשהם המורים. כאלה היו ה'אוניברסיטאות' של העולם הרומי-הביזאנטי, וכזה היה בית הספר של יהודי המזרח התיכון בתקופת הגניזה הקאהירית84. אין כוונתנו לומר שסוג שני זה היה חסר כל אירגון ו'מוסדיות', אלא שאין בו ה'אישיות הקורפוראטיבית' המצויה בסוג הראשון. על סמך הרמז מן המונחים עצמם, טענתי ש'בי רב'/'בי ר' פלוני' מתכוון לסוג השני המתואר לעיל, כלומר לחוג תלמידים. כמובן, אי אפשר לקבוע את טיב המוסד רק מן השם, וגם אין הרבה סיוע מן הסוגיות המזכירות מונחים אלה. מספרסימוכין לחיזוק טענה זו עולים מעיון בביטויים בבבלי המתארים מעמדן של הוראה ולימוד, כגון 'יושב לפני ר' פלוני', 'קמיה דר' פלוני', וכיוצא באלה אחרים, וגם ממקורות אחרים. ממחקרי עלה שבתיאורי מעמד של הוראה ולימוד אצל אמוראי בבל, הדגש הכמעט בלעדי הוא על המורה, ולא על המוסד. במעט מאד מקרים נאמר על מישהו שלמד במקום כלשהו, לדוגמה 'בבי מדרשא'. ברוב רובם של המקרים נאמר שהתלמיד 'למד אצל'/'ישב לפני'/'היה מצוי אצל ר' פלוני'. ואם מוזכרים תלמידים אחרים באותו מעמד, ברוב רובם של המקרים מוזכר רק תלמיד אחד או שניים85. כנרמז לעיל, אין, ולו מקרה אחד, בו נאמר שפלוני למד במוסד של עיר פלונית, אלא תמיד למד אצל רב פלוני. לדוגמה תענית ט ע"א:
יש לשים לב לכך, שלא נאמר שעזבו את ישיבת מחוזא ועברו לישיבת נרש. נאמר רק שקודם למדו אצל רבא, ולאחר מותו אצל ר' פפא. זאת ועוד, לו היה מדובר באקדמיות, מדוע היה צורך לעזוב את מחוזא? לפי מסורת גאונים מונה ראש ישיבה חדש לישיבת מחוזא, ר' נחמן בר יצחק, והמוסד המשיך להתקיים. דוגמאות נוספות למעבר מצויות בזבחים צו ע"ב ובשבת פט ע"א ואף בהן אין המעבר ממוסד למוסד אלא ממורה למורה. ההנחה שאנו עוסקים בחוגי תלמידים, ולא באקדמיות, מסבירה את הרקע לשאלה, האם עדיף ללמוד אצל מורה אחד או עם מורים רבים. במסגרת של אקדמיות. מן הסתם ילמד התלמיד אצל יותר ממורה אחד. במסגרת של חוגי תלמידים, הרי כל מורה מהווה 'מוסד' בפני עצמו, והלומד אצלו לא ייחשף למורים אחרים. במצב כזה נוכל אולי להבין את המאמר הבא כניסיון למתן את התחרות בין מורים שונים. לדוגמה הסוגיא בעירובין נג ע"א:
ולפי כלל זה נבין גם את הקטע בחולין יח, ע"ב. הדאגה מפני עזיבת תלמידים באה לידי ביטוי גם בסוגיה הבאה, עבודה זרה יט ע"א-ע"ב:
כאן מסוייג הכלל הנקבע בעירובין נג ע"א לעיל. אבל עדיין קשה להבין את הדברים אם מדובר על רקע של קיום אקדמיות. יש להניח שבאקדמיה היה ראש הישיבה קובע את נוסח ה'גמרא', בעוד שחברי הסגל היו מסבירים אותה (כלומר מלמדים 'סברא') בפנים שונות. ואילו בחוגי תלמידים, לפני מורה אחד, חשוף התלמיד לא רק ל'גמרא' אחת, אלא גם ל'סברא' אחת. ושוב, אין סוגיה זו אומרת שעזבו התלמידים את ישיבת סורא כדי לעבור לישיבת פומבדיתא, אלא רק שעזבו את רב חסדא ועברו ועברו ללמוד אצל רבה. איזכור אחר המשקף לדעתי את הרקע של חוגי תלמידים, מופיע בגיטין ס ע"ב:
כאן נשאלת השאלה, למה לא למד שימי בר אשי בישיבת פומבדיתא? ואפילו נאמר שמדובר בתקופה בה עדיין לא היה אביי ראש ישיבה, הרי אם לא היה ראש ישיבה, מן הסתם היה כבר חבר הסגל ושימי בר אשי היה יכול ללמוד אצלו בכיתתו. אלא ברור שמדובר בהוראה שלא במסגרת של אקדמיות. אמנם את כל הסוגיות הנ"ל אפשר להסביר על רקע של אקדמיות, שהרי שערי תירוץ אינם ננעלים לעולם. אלא לדעתי פשוטם של דברים מפנה אותנו לכיוון אחר. כל הקטעים האלה מוצאים הסבר פשוט אם נניח שמדובר בהוראה המאורגנת לא באקדמיות, אלא בחוגי תלמידים. אם נקבל הסבר זה גם לא נצטרך להידחק ולהניח קיומו של מוסד, דהיינו אקדמיה, שאינו מתועד במקורותינו; שהרי לא המונח 'ישיבה'/'מתיבתא' ולא 'בי רב'/'בי ר' פלוני' מורה על אקדמיה. מבדיקת כל הסוגיות הבבליות המזכירות את המונחים 'ישיבה' ו'מתיבתא' עולה שאפילו כשמדובר במעמד אקדמי, אין הכוונה לאקדמיה, אלא ל'כנס'/'מושב'. מונחים אלה הם נדירים (יחסית) בתלמוד, ומכאן נובע שתפוצתו של מוסד זה היתה מצומצמת. המונח הנפוץ למוסד הוראה בפיהם של אמוראי בבל היה 'בי רב'/'בי ר' פלוני'. על סמך עדויות שונות, טענתי שגם מוסד אחרון זה לא היה אקדמיה אלא מוסד הוראה מן הסוג המוכר לנו מתולדות החינוך שכיניתי 'חוג תלמידים'. העדר סימנים כלשהם למוסד האקדמיה', כלומר מוסד בעל 'אישיות קורפוראטיבית' הקשור לעיר מסויימת, מן התלמוד מאששים קביעה זו. לא גיליתי כל סימנים – להוציא מקרים בודדים שספק אם הם משקפים את הטקסט המקורי של הבבלי – לקיומו של מוסד דוגמת ישיבות בבל של תקופת הגאונים. עם זאת, מצאתי סימנים להתפתחות במבנה ההוראה ובאירגונה בקרב אמוראי בבל. התפתחות זו הביאה לדעתי בסופו של דבר להתגבשות האקדמיות המוכרות לנו מתקופת הגאונים. כפי שציינתי לעיל, גם חוגי תלמידים הם בעלי אירגון כלשהו ועשויים להתפתח לאקדמיות. כלומר, יש וחוג תלמידים מקבל מאפיינים של אקדמיה, לדוגמה בניין מיוחד, חוק לימודים קבוע, ו'סגל הוראה', דהיינו 'עוזרי הוראה' לרב87. אבל עדיין אין כאן 'אישיות קורפוראטיבית'. משום כך, אולי חשובה יותר היא ההתגבשות של התכנסויות לימוד רבות משתתפים, דוגמת הכלה והפירקא. התכנסויות אלה מתועדות לראשונה בין סוף המאה הג' לראשית המאה הד'. בהקשר זה יצויין שגם התואר 'ראש ישיבה'/'ריש מתיבתא' מתועד רק מתקופה זו88. אם כן, כל הסימנים מעידים שבמפנה המאה הג' למאה הד' מופיעות התכנסויות לימוד שחרגו מן המסגרת של חוגי התלמידים, ולדעתי תופעה זו הינה צעד חשוב בהתגבשות האקדמיות. בכך אני מסכים למסקנתו של גפני שבין סוף המאה ג' לראשית המאה הד' מסתמנת 'התארגנות [אקדמית] של חכמים על-פי מתכונת קבועה'89. אבל לדעתי עדיין אין סימן של אקדמיות. למאמרים נוספים במאגר המידע של פשיטא הערות שוליים:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
![]() |
|
123 |