כינוי לנכסים שיש להם בעלים, בניגוד לנכסי הפקר.

ביטוי זה הובא במשנה בבא קמא א, ב והוסבר בתלמוד בקשר להלכה זו: אם נכסים של הפקר (כגון שור הפקר, ללא בעלים) הזיקו ולאחר מכן בא אדם ותפסם וזכה בהם – הרי אותו אדם פטור מלשלם על נזקי השור שנגרמו קודם לכן.
וכן יהיה הדין במקרה שבו שור שיש לו בעלים הזיק ואחר כך הפקירוהו הבעלים - אזי הריהם פטורים מלשלם על הנזק שנגרם; זאת משום שלפי ההלכה צריך שיהיו לשור בעלים בשתי נקודות-זמן מכריעות כדי לחייב את הבעלים: בשעה שהשור גרם את הנזק ובשעת ההעמדה לדין גם יחד.