אמנים כמשה קסטל מבטאים ביצירותיהם את הקורבן ואת העקדה כטקסים בעלי עוצמה קמאית ונמשכים לעולם הארכאי שנושאים אלה מייצגים עבורם. בעקדה שיצר קסטל בשנות הארבעים מוצגים אברהם, האיל ויד אלוהים וביניהם - דמותו של יצחק (או דמות המשלבת את יצחק ושרה). כל הדמויות נתונות במערבולת של מעין סערה קוסמית המעבירה תחושה של חגיגת פולחן ואובדן עשתונות. את הדמות המשולבת של יצחק ושרה ניתן לפרש כייצוג של קורבן משותף - קורבן הבן הוא גם קורבנה של האם. דמות זו נתונה בין אברהם לבין האיל, בין אב קנאי דתי לבין החיה שאליה הוא חובר בחגיגה של טקס פולחני .
