|
![]() |
![]() ![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() |
הסדרי נגישות
![]() |
![]() |
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > תורה שבעל פה > האדם והמרחב > שמירת הטבעעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > תורה שבעל פה > מבוא לספרות התלמודית > ספרות האגדה |
|
|||||||||||||||||||||||||||||
|
מה היה קורה אילו האדם לא היה אוכל מן העץ? שאלה זו עולה בראשנו כבר בפעם הראשונה שאנו שומעים מהגננת בגן הילדים על חטא אדם הראשון. ר' חנינא מציג עמדה לפיה הגננת לא סיפרה לנו את כל הסיפור... נקרא את הפסוקים הפותחים את סיפור גן עדן:
תיאור הבריאה בפרק ב פותח בתיאור העולם השומם – 'וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח...' נעסוק בהערה מדרשית קצרה שמציעה קריאה שונה לגמרי של 'סיפור הפרחת השממה' ובעקבות זה מעלה תפיסה מרתקת של היציאה מגן עדן והגורמים לה. נצטט את המדרש:
המדרש מציג שאלה קצרה ותשובה בת שבע מילים והופך באחת את משמעות גירוש האדם מגן עדן. נסביר את השאלה. המדרש מזהה סתירה בפסוקים: בפסוק ה כתוב:
ואילו בפסוק ט:
בפסוק ה' העולם שומם כי אין אדם ואין גשם ולפתע בפסוק ט העולם פורח! תאמרו: הלא זה שטר ששוברו בצידו: העולם היה שומם מפני שלא היה מטר ולא היה אדם, בפסוקים ו-ז נברא אדם ועלה אד שהשקה את האדמה ולכן בפסוק ט' יכולים לצמוח צמחים! נראה שהמדרש (כמו גם פרשנים שונים) לא מזהים את אותו אד שעלה מן הארץ עם המטר. על פי תפיסה זו האד שעולה מן הארץ קשור ליצירת האדם ולא להשקיית הצמחים; האדם נוצר מתוך עיסה של בוץ - 'עפר מן האדמה'. המדרש עונה תשובה מפתיעה:
במילים אחרות: הפסוקים המתארים את השממה שבעולם מתייחסים ל'יישובו של עולם' – לעולם כולו, העולם שמחוץ לגן עדן, ואילו נטיעת העצים הייתה רק בגן עדן. סיפור גן עדן, אם כן, לפי המדרש, פותח בתיאור השממה שבעולם. מדוע לפתוח כך את סיפור גן עדן? נראה שהמדרש רומז לנקודה שעולה במדרשים במקומות נוספים: היציאה מגן עדן היא לא רק תוצאה של חטא אדם הראשון. או בניסוח אחר: האדם חייב היה לצאת מגן עדן בכל מקרה! מהו הנימוק הנוסף ליציאה מגן עדן? הפסוק הפותח את הסיפור!
אילו אדם היה נשאר בין ארבע הנהרות בגן עדן מי היה מפריח את השממה? מי היה מפתח את העולם? אם נקרא את הסיפור בעיניים מדרשיות תתקבל תמונה מעניינת. סיפור גן העדן מסתיים בסוף הטראגי –
הפסוקים חוזרים פעמיים על תיאור גירוש האדם – וישלחהו... ויגרשהו... לפי המדרש אפשר לשים לרגע את סיפור החטא בצד ולקרוא כך את הפסוקים:
פשוט וקל – אין צמחיה בעולם? האדם נשלח מגן עדן לעבוד את האדמה. כעת מופיעים לפנינו שני נימוקים ליציאה מגן עדן: 1. אדם – אלוהים – האדם חטא ולכן נידון להיות מגורש מגן עדן. 2. אדם – עולם - האדם שולח מגן עדן כדי לפתח את העולם. המדרש מציג שתי תמונות. מצד אחד האדם יוצא מגן עדן מקונן על מר גורלו. לתיאור זה, מתאים הציור של גירוש האדם מגן העדן אצל אבל פן ואמנים נוספים. האדם יוצא כפוף ראש, חבול ומוכה. תמונה שניה היא תמונה של האדם שיוצא מגן עדן בראש זקוף כשליח אלוהים ומפשיל שרוולים לקראת המשימה שלשמה נוצר – יישוב ופיתוח העולם.
אל האסופה קריאות מדרשיות3
|
|||||||||||||||||||||||||||||
![]() |
|
123 |