|
![]() |
![]() ![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() |
הסדרי נגישות
![]() |
![]() |
עמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > ישראל מדינת העם היהודי > דמוגרפיה |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
האם קיים משבר דמוגרפי יהודי עולמי? האם תתקיים תפוצה יהודית בשנת 2100? האם עדיין יהיה רוב יהודי במדינת ישראל ב-2050? שאלות אלו ודומות להן התעוררו באחרונה במשנה תוקף במסגרות של שיח מדעי וציבורי על אודות תמורות המתחוללות במגמות האוכלוסיה היהודית בשחר המאה ה-21. אומדני אוכלוסיה חדשים בכמה קהילות יהודיות גדולות בארצות הברית, אירופה, ואמריקה הלטינית מצביעים על מסלול של הידלדלות הקשור מצד אחד להגירה בקנה מידה גדול (כמו מבריה"מ לשעבר או דרום אפריקה), ומצד שני להתבוללות גוברת והולכת, נישואים מחוץ לקהילה, שיעורי ילודה נמוכים, והזדקנות. מאזן שלילי של לידות ופטירות שורר עכשיו ברוב הקהילות היהודיות ברחבי העולם כשהיוצאת מן הכלל הבולטת היא ישראל. בחירה בבני זוג ובנות זוג לנישואים מחוץ לקהילה היהודית בשכיחות רבה יותר, קשורה בשיעורים גדלים והולכים של ילדים שאינם מתחנכים כיהודים. הכרסום בדור הצעיר יותר הנובע ממצב זה הניב תהליך מתמיד של הזדקנות, הקשורה בשיעורי תמותה גבוהים יותר ובהידלדלות האוכלוסיה היהודית. תוצאות משמעותיות נוספות של התמורות המשפחתיות והתרבותיות הנמשכות הן טשטוש גבולות ההזדהות והמורכבות המתעצמת והולכת בהגדרת הציבור היהודי. בישראל, המאזן של מגמות דמוגרפיות של יהודים ושל לא-יהודים מוליד משוואת אוכלוסים הקשורה קשר גורלי לסכסוך הישראלי-פלשתיני. לסוגיות דמוגרפיות אלו יש משקל רב בקביעת המיקום המתחלף של מרכזי השפעה תרבותית ובמידת ההרמוניה או המתיחות בקרב החברה היהודית בת-זמננו. לדמוגרפיה יש גם משקל מכריע בקביעתה של מהות היחסים בנן היהודים לבין העולם החיצון, כלומר כוחן של הקהילות היהודיות העומדות בתחרות עם קבוצות אחרות או עם הרוב באותה חברה. ההצטברות האסטרטגית של דפוסים דמוגרפיים בקרב יהדות העולם דורשת עיון דחוף, ניסוח של מדיניות, וצעדים ממריצי התפתחות חיובית, הסוגיות העיקריות הטעונות הערכה לצורך קביעת מדיניות והתערבות נוגעות להזדהות היהודית, לדפוסי המשפחה, לתמורות החברתיות-כלכליות, ולמשמעויות הדמוגרפיה לעמידתה של מדינת ישראל במצב מתמשך של סכסוך צבאי ופוליטי. מטרת המכון לתכנון מדיניות לעם היהודי היא לספק אבחנות הדרושות לקביעת מדיניות והצעות מבצעיות הדרושות בדחיפות למקבלי ההחלטות העוסקים בתחומים הנוגעים למגמות האוכלוסיות היהודיות, ובסיכויים והאתגרים הנובעים מהן.
יתכן שמספר היהודים בעולם קטן ממה שנהוג לחשוב, ואם המגמות הדמוגרפיות הקיימות יימשכו בלא שינוי, עלולים היהודים להתמעט אף יותר בעתיד. בתחילת 2003 נאמד מספר היהודים בעולם כ-13 מיליון לעומת 11 מיליונים ב-1945, לאחר השואה. נדרשו 13 שנים על מנת להוסיף מיליון יהודים לעם שאיבד מיליונים מבניו ובנותיו במלחמת העולם השניה. אבל 44 השנים שלאחר מכן, לא היה די בהן להוסיף עוד מיליון. מאז 1970, האוכלוסיה היהודית בעולם עומדת למעשה על אפס ריבוי אוכלוסים כשגידולה הכללי כשני אחוזים (או 0.06% לשנה), לעומת גידול של יותר מ-70 אחוזים (1.7% לשנה) בכלל אוכלוסיית העולם (ראו טבלה מס1). משקלם היחסי של היהודים בקרב כלל התושבים בעולם התמעט בהתמדה וכעת הוא עומד על 2.1 לכל אלף (יהודי אחד לכל 480 בני אדם אחרים שעל פני כדור הארץ). טבלה מס' 1. האוכלוסיה היהודים בעולם וכלל אוכלוסיית העולם, 2002-1945
מקורות: DellaPergola (2002); United Nations (2001); Population (Reference Bureau (2002 אומדנים אלו משקפים הגדרה של אוכלוסיה יהודית "ליבה" ובכללה בני אדם אשר מציגים עצמם כיהודים במפקדי אוכלוסים ובסקרים, או שאינם מביעים העדפה מוגדרת לזהותם אבל שמוצאם יהודי והם חסרי זהות דתית אחרת. יש לציין שאין מדובר בקנה מידה הלכתי להגדרת הזהות, אף שכללית הוא חופף לו. מדובר בהגדרה רפויה מאוד שאין משתמע ממנה ידע מיוחד כלשהו ביהדות, אמונה, מנהגים, או חברות בארגונים יהודיים. על מנת להימנות על האוכלוסיה היהודית "ליבה", דרוש רק רצונו של אדם שלא להתכחש למוצאו היהודי או לשייכותו ליהדות, ואין זה משנה כיצד יביע עמדה זו. האוכלוסיה היהודית המוגדרת בקני מידה אמפיריים ולא-נורמטיביים שכאלה, מצוייה בליבתו של צירוף מורכב ורחב יותר. אכן, 13 מיליוני היהודים, שלפי האומדן חיים ברחבי העולם בשחר המאה ה-21, מחוברים בקשרי קירבה משפחתית הדוקים לעוד כמה מיליוני בני אדם. אלה ואלה ביחד מהווים אוכלוסיה יהודים "מורחבת". יש בהם מי שמוצאם יהודי או שיש להם קשרי משפחה יהודיים, אבל הם אינם יהודים בשעה זו, אם מפני ששינו את זהותם, אם מפני שהם הצאצאים הלא-יהודים של נישואי חוץ, אם משום שהם לא-יהודים המשתייכים במשפחה מעורבת. בני זוג ובנות זוג יהודים ולא-יהודים במשפחות אלו משפיעים הדדית על חיי היומיום המשותפים לכל אחד ואחת מהם, על העיסוקים החברתיים והכלכליים ועל הסביבה התרבותית שלהם וילדיהם. הדוגמאות שיוצגו בהמשך מצביעות על שיעור ההבדלים שבין אוכלוסיות יהודיות "ליבה" לבין אוכלוסיות יהודיות "מורחבות" בארצות נבחרות. יצוין כי הגדרות האוכלוסיות שנעשה בהן שימוש בהשוואות הללו אינן אחידות לגמרי. ברפובליקה הרוסית בשנת 2001 נאמד מספרה של האוכלוסיה היהודית ב-275,000, ומספרה של האוכלוסיה המורחבת ובכללה כל החברים הלא-יהודים במשפחותיהם של היהודים, נאמד ב-520,000, הבדל של 89 אחוזים. בארצות הברית באותה שנה, בהסתמך על "הסקר הארצי של האוכלוסיה היהודית" (NJPS) ועל "סקר הזהות היהודית" (AJIS) גם יחד, אוכלוסיה יהודית "ליבה" של 5,300,000 היוותה חלק מאוכלוסיה "מורחבת" שמספרה נאמד ב-9.2 עד 10 מיליונים, הבדל של 74 עד 89 אחוז. האוכלוסיה המורחבת כוללת משפחות שבהן חברים ממוצא יהודי אבל שאין בהן אף יהודי בשעה זו. בסקר שנעשה בשנת 2000 בהולנד נמצאו 30,000 יהודים מצד האם ו-13.000 מצד האב בלבד, הבדל של 43 אחוזים. בברזיל, בהתאם למפקד האוכלוסין שנעשה ב-1991, אוכלוסיה יהודית בת 86,000 היתה חלק מאוכלוסיה מורחבת של 117,000 במשפחות יהודיות, הבדל של 36 אחוזים. בצרפת, לפי סקר משנת 2001, ל-500,000 יהודים נוספו לפחות 75,000 בני משפחה לא-יהודים, הבדל של 15 אחוז. בישראל של סוף 2001, חיו 5,025,000 יהודים יחד עם 275,000 בני משפחה לא-יהודים, בעיקר במשפחות שעלו מברית המועצות לשעבר לפי חוק השבות, הבדל של 5 אחוזים. הפער שבין מספר היחידים שחלים עליהם הגדרת האוכלוסיה הליבה והמורחבת נטה לגדול במקביל לשיעורים גדלים והולכים של נישואי חוץ, ובכמה מקרים היה אפשר להבחין שגידול באוכלוסיה המורחבת ארבע במקביל לפיחות באותה אוכלוסיית ליבה. האומדן של כלל בני האדם שחוק השבות חל עליהם יהיה אף גבוה יותר, משום שיכלול גם את נכדיהם הלא-יהודים של יהודים ואת בני ובנות זוגם. לפי מחקרים דמוגרפיים חדשים, אומדני האוכלוסים של שתי הקהילות היהודיות הגדולות ביותר שמחוץ לישראל, ארצות הברית וצרפת, תוקנו כלפי מטה. בשתי הארצות הללו, אומדנים מחודשים של האוכלוסיה היהודית העלו כי מספר היהודים פחת בחמישה אחוזים לעומת מספרם ב-1990 (ראה טבלה מס' 2). בארצות הברית, ציפו כי מספרם הכללי של היהודים כפי שנאמד ב-1990, 5.5 מיליונים, יעלה ל-5.7 מיליונים הודות להגירה נמשכת של יהודים ממזרח אירופה, אמריקה הלטינית, דרום אפריקה והמזרח התיכון. ואולם בשני מחקרים חדשים נמצאו מספרים נמוכים יותר: 5.35 מיליונים לפי האומדן של AJIS, ו-5.2-5.3 מיליונים לפי נתונים מוקדמים של NJPS. בארצות הברית פחת אפוא מספרם של המזדהים כיהודים גרעיניים ב-300,000 עד 500,000 מהמספר שציפו לו קודם לכן. טבלה מס' 2. אומדני האוכלוסיה היהודית בארצות נבחרות
א. יהודים לפי אתניות מקורות: UJC (2002), Statistics Canada (2001), Decol (1999), Cohen (2002), Ukraine Goskomstat (2002) בצרפת, מחקר חדש שנערך ב-2002 מצא 500,00 יהודים לפי הדגרת הליבה, 25,000 פחות מן האומדן של 1990. בכמה ארצות אחרות, התמעטות האוכלוסיה היהודית היתה הכלל הרווח במשך כמה שנים. בברזיל, שמצב הקהילה היהודית שלה היה טוב יחסית, מצביעים שני מפקדיו אוכלוסין על ירידה במספר היהודים, מ-94,000 ב-1981 ל-87,000 ב-1991. בקנדה, בהסתמך על משתנה האתניות במפקד של 2001, המגמה הקודמת של גידול באוכלוסיה היהודית, שהחזיקה מעמד זמן רב, הגיעה לקיצה, ולראשונה מסתמנת ירידה לעומת 1991. במקביל ארעה ירידה נכבדה בהזדהות היהודית כהזדהות אישית בלעדית ועליה משמעותית במספר המזדהים כיהודים וגם כשייכים לקבוצה אתנית אחרת. גרמניה במידה רבה, ואוסטרליה במידה מסוימת היו בין הארצות המעטות שבהן הניבה ההגירה הנמשכת גידול באוכלוסיה היהודית. אבל נוסף על הניידות הגיאוגרפית, מאזן הלידות והפטירות היהודיות (הריבוי הטבעי) ושל גרים יהודים ומתבוללים ומאזן שינוי בהזדהות) נראה בבירור כגרעוני (ראו טבלה מס' 3). לדוגמה, בשנת 2000 מתו ברפובליקה הרוסית כ-8,000 איש ואישה שתועדו כיהודים, לעומת 600 לידות בלבד שתועדו כיהודיות. בבריטניה, באותה שנה, מתו כ-3,800 יהודים לעומת 2,600 לידות יהודיות. בגרמניה, קהילה שמספרה שולש הודות לזרם הגדול של מהגרים חדשים מברית המועצות לשעבר, תועדו ב-2001 רק 117 לידות יהודיות לעומת 990 פטירות. טבלה מס' 3. התנועה הטבעית באוכלוסיה היהודית בארצות נבחרות
א. לידות לאמהות יהודיות שמהן 2,148 לאבות שאינם יהודים. בהנחה שנולד כמספר הזה של ילדים לאבות יהודים ולאמהות שאינן יהודיות, סך הלידות יהיה 5,858. מקורות: את שיעורי הילודה הנמוכים ואת הזדקנות האוכלוסיה היהודית מעצימה השכיחות הגבוהה של הנישואים מחוץ לקהילה, שכיחות הגוברת והולכת (ראו טבלה מס' 4). ברוסיה, בשנות ה-90, כ-70 אחוז מן מהנשים היהודיות וכ-80 אחוז מן הגברים היהודים התחתנו עם בני זוג ובנות זוג שאינם יהודים. בארצות הברית ובכמה קהילות יהודיות אירופיות בגודל בינוני, שכיחות הנישואים הללו היתה קרוב לוודאי בשיעור של יותר מ-50 אחוז. בצרפת ובבריטניה היה השיעור יותר מ-40 אחוז. שיעור הילדים שנולדו בנישואי-חוץ ואשר חונכו כיהודים בתחילת שנות ה-90 היה כ-20 אחוז הן בארצות הברית והן ברפובליקה הרוסית. ההשפעה המשולבת של שיעור הילודה הנמוך, חוסר ההזדהות של רבים מילדי נישואי-חוץ עם היהדות, והזדקנות, מסביר בבירור את הכרסום באוכלוסיה היהודית המתואר בטבלה הקודמת. מחקרים דמוגרפיים שנעשו באחרונה מצביעים על עוד גורם של כרסום באוכלוסיה היהודית העלול לבוא לידי ביטוי בקרוב: התנכרות מהיהדות והינתקות מקשרים ארגוניים יהודיים בקרב מגזרים רחבים של הבוגרים היהודים היותר צעירים. גורם זה רווח יחסית יותר בקרב מי שהתחתנו מחוץ לקהילה ויתכן שהוא גם קשור לשאיפה מוקטנת להוליד ילדים. טבלה מס' 4. שיעורי נישואי-חוץ של יהודים בשנים האחרונות
מקורות: Mayer et al. (2002), Kosmin et al. (1991), Cohen (2002),(Goskomstat (1994 ישראל היא היוצאת מהכלל היחידה למגמות הנסיגה הדמוגרפיות הללו. עליה מתמדת ומאזן הגירה חיובי הניבו כמעט הכפלה של האוכלוסיה היהודית בישראל בין השנים 1970 ל-2002. את העליה חיזק ריבוי טבעי יהודי משמעותי. ב-1990, 73,900 לידות של יהודים ו-25,800 פטירות של יהודים יצרו בישראל גידול נטו של 45,100; ב-2001, 91,200 יהודים נולדו בישראל ו-32,700 נפטרו בה והגידול הגיע ל-58,500. הסביבה הקהילתית היא גורם מתווך חשוב במגמות הפריון היהודיות בישראל והתוצאה היא משפחות גדולות מן המקובל בקרב יהודים בארצות אחרות. לתופעת ההתבוללות ואובדן ההזדהות של ילדים יהודים הנובע ממנה אין משמעות, לפחות מבחינה סטטיסטית, בישראל. כתוצאה מזה, הגידול באוכלוסיה היהודית בישראל בשנים האחרונות פיצה פחות או יותר על הדלדול באוכלוסיה היהודית בתפוצות. בתחילת 2003, האוכלוסיה היהודית של ישראל (5.1 מיליונים), היוותה כ-40 אחוז מכלל האוכלוסיה היהודית בעולם.
שני המרכזים העיקריים של האוכלוסיה היהודית, בארצות הברית ובישראל, כוללים עתה כ-80 אחוז מיהודי העולם. אחרי עשר שנים של צמיחה מהירה חצתה האוכלוסיה היהודית של ישראל ב-2001 את גבול החמישה מיליונים, ציון דרך חשוב, וב-2003, כשהיא עומדת על 5.1 מיליונים, התקרבה והלכה למספרה של האוכלוסיה היהודית בארה"ב וכ-5.3 מיליונים, כפי שדווח קודם לכן). מגמות דמוגרפיות אלו משפיעות השפעה עמוקה על הכמות הכללית והחלוקה הגיאגרפית של המשאבים הזמינים של יהודי העולם ועל כושר היצירה שלהם. מיקומם של היהודים על מפת העולם תואם יותר ויותר את דירוג הארצות לפי מדד הפיתוח האנושי, קנה מידה בינלאומי לאיכות החיים, המתפרסם בכל שנה מטעם תכנית הפיתוח של ארגון האומות המאוחדות. יותר מ-90 אחוז מיהודי העולם חיים היום בשני העשירונים העליונים של ארצות אלו, באמריקה הצפונית, באירופה המערבית, ובישראל. ישראל דורגה במקום ה-22 מבין 190 מדינות עד שנת 2000, אולם המתחים הביטחוניים המתמשכים והמיתון הכלכלי עלולים להנמיך את דירוגה. התמורות הגיאופוליטיות הגדולות של שנות ה-90 עוררו עליות וירידות חדות בשיעור ההגירה היהודית הבינלאומית ובכיוונים שפנתה אליהם. שיעור העליה משקף, במידה מסויימת, מניעים ערכיים, אבל שכיחותה קשורה בעיקר לרמת החיים ולמצב הפוליטי בארצות מוצאם של המהגרים. ראיה נוספת היא ששכיחות הירידה מישראל תואמת את שכיחות העליה מארצות שרמתן החברתית-כלכלית דומה לזו של ישראל. היהודים נעשו ליותר ויותר עירוניים, בעלי השכלה, ובעלי התמחות מקצועית. יותר מ-50 אחוז מיהודי העולם חיים היום בשישה אזורי מטרופולין גדולים: בארה"ב נמצאים ריכוזים אלו בניו יורק בלוס אנג'לס ובסביבותיהן ובדרום פלורידה, ובישראל, בחיפה ובסביבותיהן. רבים מעובדי הכפיים היהודים בישראל הוחלפו בעובדים ערבים או זרים. דיוקנו של כוח העבודה בישראל נעשה בכך דומה יותר לאפיונים החברתיים-כלכליים של היהודים בתפוצות, אבל הוא גם נעשה תלוי יותר בזמינותם של עובדים שאינם יהודים. ברמה במקרו-כלכלית פגע המצב בשווקים הבינלאומיים בכלכלת ישראל ונתן בכך אישור לקשרים החזקים הקיימים בין הגלובליזציה לבין התמורות בחברה היהודית. תמורות אלו השפיעו בעוצמה על המגמות הדמוגרפיות היהודיות. שינויים שארעו באחרונה בהזדהות היהודית הם גם התוצאה של תמורות חברתיות ותרבותיות נרחבות יותר וגם הסיבה למגוון רחב של תהליכים בקרב הקהילה היהודית. ההזדהות היהודית נוטה להיעשות יותר מגוונת ופלורליסטית ופחות ממוקדת במערכת משותפת של ערכי יסוד. ההזדהות נטתה לנוע מן הדתי לחילוני יותר, מהאתני לתרבותי, מזו הפונה לקהילה יהודית לאינדיבידואליסטית ואוניברסליסטית יותר. המגמות הדמוגרפיות נוטות לשקף הבדלים פנימיים שכאלה. שימור הלכידות והסולידריות בקרב יהודי העולם אינו עניין פחות בחשיבותו מן האתגר שמציבות ההזדהות וההמשכיות היהודית. תחזיות אוכלוסיה אינן נבואות בנות-סמכא, אולם הן עשויות לסייע להיטיב לתפוס את המשמעויות רחוקות הטווח של הימשכות המגמות הקיימות. כמובן, תחזיות לטווח של כמה עשרות שנים אינן אלא סברות. עם זאת, נסיון העבר בנוגע לתחזיות לטווח של 10 או 20 שנה מעיד על כך שהן עשויות לשקף את המגמות הקיימות בדיוק סביר. ממדי האוכלוסיה היהודית בעולם צפויים להישאר יציבים יחסית, בהנחה שהאפיונים העיקריים הקיימים בתחום ההגירה הבינלאומית ומבנה המשפחה יימשכו בלא שינוי (ראו טבלה מס' 5). טבלה מס' 5. תחזיות אוכלוסיה א יהודית לפי אזורים עיקריים, 2050-3010 – אלפים ב.
א. בהנחה שרמות ההגירה היהודית הבינלאומית בכל קבוצת גיל ורמות הפריון יהיו כבסוף שנות ה-90. מקור: (DellaPergola, Tolts (2000 הפריון היהודי בתפוצות נמוך מזה של כלל האוכלוסיה בארצות רבות. פריון נמוך הוא הגורם הקובע העיקרי בהזדקנות האוכלוסיה וההזדקנות נוטה לגרום פטירות רבות יותר מאשר לידות של יהודים, וליצור הרכב גילים מעוות. הבדלים משמעותיים כבר קיימים כהרכב הגילים בישראל ובתפוצות (ראו טבלה מס' 6). בישראל חיה כבר היום כמחצית ממספר כל הילדים היהודים בני פחות מ-15, והיא תגדיל במידה ניכרת את חלקה בעתיד. לעומת זאת, חלקו של הקהילות היהודיות בתפוצות מתוך כלל הקשישים היהודים הוא מעל לפרופורציונלי. דפוסים דמוגרפיים שונים המוסיפים להתקיים בעשרות השנים האחרונות הם האחראים לחלקה הגדל והולך של ישראל ביהדות העולם ועשויים להביא לידי כך שלאחר 2030 תימצא רוב האוכלוסיה היהודית בישראל. טבלה מס' 6. אחוזי האוכלוסיה היהודית בעולם בגיל 0-14 ומעל 65, 2000-2050 - תחזית בהנחת פריון בינוני
מקור: (DellaPergola, Rebhun, Tolts (2000 הדמוגרפיה של היהודים גם שזורה עמוק בסכסוך הפלשתיני-ישראלי. הפריון היהודי בישראל אינו נמוך, אבל הפריון בקרב המוסלמים בישראל, בגדה המערבית ובעזה גבוה ממנו באופן משמעותי. הן יהודים והן לא-יהודים בישראל ובשטחים מביאים לעולם מספר רב יותר של ילדים מזה שהיה אפשר לצפות לו באוכלוסיה בעלת רמת התפתחות חברתית-כלכלית מקבילה. סביר כי מגמות אלה מבטאות גם בחירה ערכית במצב של סכסוך מתמשך. הריבוי הדמוגרפי השונה של יהודים ופלשתינים יקבע את מידת משקלה של כל קבוצה בהרכב של כלל האוכלוסיה בישראל ובשטחים ואת מי שיחזיקו ברוב ובאיזה שיעור של רוב מתוך כלל האוכלוסיה שבין הים התיכון לנהר הירדן. בהתאם לגבולות הגיאוגרפיים שונים, היהודים במדינת ישראל עלולים להוות מיעוט מכלל האוכלוסיה כבר ב-2010, או עשויים לשמור על רוב מוצק כ-2050 (ראו טבלה מס' 7). טבלה מס' 7. אחוז היהודים א בכלל האוכלוסיה בישראל ובשטחים שממערב לירדן, 2050-2000 תחזיות בהנחת פריון בינוני ב
א. ובכללם מהגרים לא-יהודים מברית המועצות לשעבר. לא נכללים עובדים זרים ותושבים לא-חוקיים. מקור: (DellaPergola (2001
לנוכח מגמות ותחזיות אלו, על מתכנני המדיניות היהודית לעתיד להביא בחשבון כי מגמות האוכלוסיה הקיימות והצפויות ישפיעו במידה מכרעת על עתיד היהודים כקולקטיב וכיחידים בכל מקום שבו יימצאו. שתי מערכות עניינים שונות זו מזו ניצבות במרכזו של סדר-יום המכוון לקיים מעקב אחר מאזן האוכלוסיה היהודית בעולם ולחזק את המאזן בכל מקום שבו פעולה כזו תהיה אפשרית. בכל מקום כברוב הקהילות בתפוצות שבהן היהודים ניצבים במעמד של מיעוט, השינויים בנסיבות החברתיות-כלכליות, הפוליטיות והתרבותיות שלהם תלויים במידה רבה במגמות ובאינטרסים של הרוב. האתגר מצוי בתשובה על השאלה כיצד תישמר תחושה של קהילה יהודית בעלת לכידות ומשמעות בעוד היהודים נהנים מכל מיגוון ההזדמנויות היצירתיות שמציעה חברה פתוחה וחסרת עוינות כגון זו בארצות המערביות החשובות שבהן חיים רוב היהודים בימינו. מנקודת השקפה דמוגרפית, נובע מזה כי יש לשכנע את המבקשים להיות חלק מאורח החיים היהודי כי קהילה תרבותית אינה יכולה לשרוד לאורך זמן בלא יסודות ביולוגיים ראשוניים של משפחה וילדים. אתגר הקשור לכך הוא התשובה על השאלה כיצד אפשר לבקוע את השריון החיצוני ולגעת בלבבות של מי שאינם טורחים או אינם רוצים להשתייך לקהילה על מנת לעורר בהם זיק של זיכרון היסטורי וערבות הדדית, אם לא תחושה של גאווה ושליחות. האתגר העיקרי בישראל הוא במתן התשובה של השאלה כיצד אפשר לשמור על רוב יהודי ברור בקרב כלל האוכלוסיה על מנת שיהיה אפשר לקיים ולהנחיל לדורות הבאים את אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בניסיון למצוא פתרונות אפשריים לסכסוך יש להביא בחשבון שיעורי ריבוי טבעי של יהודים ולא-יהודים, הרכב אוכלוסיה ותפרוסת גיאוגרפית שונים עד מאוד. מנקודת השקפה דמוגרפית, האינטרס המכריע של ישראל הוא עידוד של כל תהליך חברתי לגיטימי אפשרי העשוי להביא לידי צמצום הפערים הקיימים בקצב הריבוי של הקבוצות האתניות-הדתיות היריבות ובחוסר האיזון הכמותי המסתמן ביניהן. יש לבחון ביסודיות את קשר הגומלין הקיימים בין המצב הבטחוני, הכלכלה וההגירה הבינלאומית ואת המגמות המשפיעות על דפוסי המשפחה והזהות היהודית והישראלית של הישראלים. כמו כן יש להעריך במלואן את העלויות הכרוכות בהשגת המטרות הללו על מנת לפתח אסטרטגיות יעילות וארוכות-טווח. ביתר פירוט:
דיאגרמה מס' 1 מסכמת את הגורמים והיעדים המרכזיים של מדיניות אוכלוסיה היהודית בשעה זו. הגודל והתכונות של האוכלוסיה היהודית, ושיעורה מתוך סה"כ האוכלוסיה המקומית והגלובלית יהיו תלויים במגוון של גורמים: זהותיים, משפחתיים, תרבותיים, חברתיים-כלכליים, ופוליטיים. כל אחד מאלו עשוי להשפיע ישירות על התוצאה בעוד הוא פועל ביחסי גומלין עם הגורמים האחרים. דיאגרמה מס' 1. דוגמאות של גורמים ויעדים מרכזיים של מדיניות אוכלוסיה היהודית
עם כל אי-הוודאויות והנעלמים שהזירה העולמית רווייה בהם בימינו והשפעותיהם – הנחזות והלא ניתנות לחיזוי – על היהודים, ברור כי העם היהודי בעולם עומד בפני כמה בעיות דמוגרפיות כבדות משקל העלולות לערער את כושר הקיום שלו לטווח ארוך. היות שקווי פעולה שנקבעו במדיניות דמוגרפית מתחילים להשפיע רק לאחר שנים מספר, תנופת המגמות הקיימות תוסיף להטביע את חותמן למשך עוד כמה שנים. נוכח התוצאות הנמשכות ומצטברות של התמורות האוכלוסיה היהודית, סביר לקבוע כי מדובר בשעת חירום הדורשת פעולה מיידית, הן על מנת להפך את המגמות המסוכנות והן על מנת לנקוט אמצעי איזון ותיקון. פעולות ההתערבות הללו עשויות להיות מכוונות באופן ישיר כלפי התהליכים והמגמות שתוארו כאן, או ללכת בדרכים חלופיות כגון קידום האיכות החברה כקיזוז לכמות האוכלוסיה המתמעטת. הנתונים הזמינים מספיקים לצרכי הזיהוי של כמה מהאמצעים הדרושים בדחיפות, ואילו בכמה מקרים דרוש מחקר חדש לצרכי קביעת מדיניות מתאימה. יוזמת הדמוגרפיה היהודית והמכון לתכנון מדיניות לעם היהודי מתכוונים לספק תובנות מעמיקות יותר לגבי סיבותיהן של מגמות האוכלוסיה היהודית ותוצאותיהן. כינוסים כגון הוועידה הבינלאומית לדמוגרפיה יהודית שנערכה בירושלים בדצמבר 2002, חילופי דעות נמשכים בין אקדמאים, דמוגרפים, מתכנני מדיניות ובעלי עניין אחרים, ושיתוף פעולה עם המועצה הציבורית לדמוגרפיה של ממשלת ישראל וארגונים יהודיים בינלאומיים וארציים אחרים, כל אלה, יש לקוות, יביאו לידי ניסוח של הצעות לקביעת מדיניות הדרושות בדחיפות למקבלי ההחלטות. הדמוגרפיה היהודית תמלא תפקיד מרכזי לא רק בקביעת כמה יהודים יחיו בעתיד, אלא גם בעניין שמשמעותו רבה יותר – היכן יהיו היהודים הללו, ומה יהיו. התמורות באוכלוסיה היהודית צריכה להלקח בחשבון ולהיכלל בכל מאמץ רציני לפתח קווי מדיניות עקיבים שיתמכו בעם היהודי לנוכח אתגרי המאה ה-21. ממצאי מחקר חדשים ושיטתיים על התמורות הדמוגרפיות, החברתיות-הכלכליות והזהותיות ופיענוחם, יספקו תרחישים חלופיים שישמשו כבסיס איתן להמלצות לקביעת מדיניות. אלה יוצגו בפירסומים הקרובים של המכון לתכנון מדיניות לעם היהודי. ביבליוגרפיה Australian Bureau of Statistics (2001) Population Census 2001. Canberra
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
![]() |
|
123 |