שפיות. מסכת פסחים עוסקת גם בביעור חמץ ומסמנת את היקפיו: "אין חוששין שמא גיררה חולדה מבית לבית וממקום למקום, דאם כן יש לחשוש שמא גיררה גם מחצר לחצר ומעיר לעיר – ואין לדבר סוף." כלומר, מי שביער את החמץ בביתו, אינו צריך לחשוש שאחרי הביעור הגיעה חולדה וגררה אתה חמץ לביתו, ושעליו לשוב לבער.

יש לנהוג בשפיות. יש לשים סוף לדברים. ההלכה מחייבת אותך לבער חמץ. ההלכה אינה מעוניינת בפיתוח פארנוית-חמץ.

לפריטים נוספים מתוך מאגר המידע של אתר פשיטא.