|
הסדרי נגישות |
עמוד הבית > מדעי הרוח > שפה ושפות > שפה עברית |
|
||||||||||||||||||||||||||||
|
במקרא, טב"ע משמש בַּפּועל טָבַע במובן של שקיעה וצלילה, כגון בשירת הים: מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף (שמות טו, ד). טב"ע הוא גם השורש של המילה טַבַּעַת, כגון וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן, שָם המשמעות טבעות עגולות וחלקות, וכגון וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף, שָם המשמעות כחותמת אישית שנענדה על אצבעו או על ידו של האדם. האם יש קשר בין טבעת ובין טביעה שפירושה שקיעה? נראה שכן. בעבר הטבעת והחותם היו שמות נרדפים (ראו אסתר ח, ח: וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ. אונקלוס מתרגם טבעת – עִזְקְתָא, ובאותה מילה אף מתרגם את המילה חותם. גם בערבית המדוברת ח'אתם משמעו טבעת, חותם וחותמת). סביר להניח שהשם טבעת נגזר מן ההטבעה שמטביע ושמשקיע החותָם. וכשם שהטבעת נקראה כך בשל פעולת ההטבעה – אף המילה מטבע קיבלה את שמה מן האיור הטבוע והשקוע בה. במקרא, המילה מטבע אינה נזכרת כלל, והיא מופיעה רק בלשון חכמים. מלבד המטבע הממשי – השתמשו חכמינו במילה זו גם במובן מופשט, שפירושו דגם חקוק וקבוע, כגון ברכות (מ ע"ב) "רבי יוסי אומר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות – לא יצא ידי חובתו". כלומר כל מי שמשנה מהנוסח ומהמילים שקבעו חכמים בברכות – לא יצא ידי חובה. נוסף על המילה מטבע מופיעה בלשון חכמים גם המילה טֶבַע, באותה המשמעות של מטבע. המשנה במסכת שקלים (ב, ג) מדווחת על חילופי המטבעות בימי הבית השני: "כשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלים דרכונות, חזרו לשקול סלעים, חזרו לשקול טבעין, וביקשו לשקול דינרים". כלומר, אחד המטבעות שנהגו באותו הזמן נקרא בשם טֶבַע. ידועה גם האגדה על אביגיל אשת נבל הכרמלי (מגילה יד, ע"ב), שאמרה לדוד: "עדיין לא יצא טִבְעֲךָ בעולם" – כלומר עדיין לא התפרסם מַטְבַּעֲךָ, דבר שסימל שלטון וסמכות (וכעין הביטוי הלועזי "יצאו לו מוניטין" – מוניטין הם מטבעות, בדומה ל-money). כיצד קיבלה טֶבַע את משמעותיה הרווחות היום – במשמעות העולם והסביבה (חיק הטבע) ובמשמעות אופי ותכונה (טבעו של האדם)? נראה שטֶבַע במשמעויות הללו נתחדש בימי הביניים, בהשפעת הערבית. בערבית טַבִּיעָה (طبيعة) משמעו טבע, הן במשמעות העולם והסביבה (חיק הטבע) ובמשמעות אופי ותכונה (טבעו של האדם). (מבוסס על מאמרו של יהודה עציון) אל האסופה שנת העברית - מקרא3 אל האסופה שנת העברית - מדעים3
|
||||||||||||||||||||||||||||
|
123 |