החליף צְבעים

וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ-בַשְּׁתִי אוֹ-בָעֵרֶב אוֹ בְכָל-כְּלִי-עוֹר נֶגַע צָרַעַת הוּא וְהָרְאָה אֶת-הַכֹּהֵן (ויקרא יג, יט).

בעברית שלנו אנו מבינים שהכוונה בפסוק ירקרק = ירוק חלש או בהיר, כלומר צבע חזק פחות מירוק, אדמדם = אדום חלש או בהיר, כלומר צבע פחות מאדום.

אבל לא בהכרח שזה הפירוש הנכון בפסוק.

אבן עזרא על הפסוק מפרש: "וזה כפול לחיסרון, וכן שְׁחַרְחֹרֶת (שיר השירים א, ו). ויש אומרים היפך הדבר".

כלומר אבן עזרא מציין שני פירושים הפוכים לחלוטין ליְרַקְרַק ולאֲדַמְדָּם:

הפירוש הראשון מסביר שהכפל ירק+רק ואדמ+דם בא לחיסרון, כלומר שהצבע ירקרק חזק פחות מירוק, והצבע אדמדם חזק פחות מאדום. פירוש זה עולה בקנה אחד עם לשון ימינו – ירקרק הוא צבע בהיר יותר מירוק, ואדמדמם – בהיר יותר מאדום. גם בעוד דוגמות מלשון ימינו ההכפלה מציינת הקטנה, כגון במילים: קטנטן, זקנקן, כלבלב, עגלגל, שמנמן, מתקתַּק, חמצמץ, גברבר.

הפירוש השני שמביא אבן עזרא מסביר שהכפילות באה לומר שהירקרק כהה יותר מירוק, ואדמדם בעל גוון חזק יותר מאדום.

אם נבחן את מקורותינו ניווכח שהכפלה – מסוגים שונים – היא מכשיר להגדלה ולהאדרה ולא להחסרה ולהקטנה. ונדגים אחדים מהם, ונפתח במקרא:

הכפלת מילה – "עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה" (שופטים ה, יב), "עָמֹק עָמֹק" (קהלת ז, כד).

הצמדת יחיד לרבים – "קֹדֶש קָדָשִים" (ויקרא כד, ט).

הכפלת שורש – "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה" (תהילים קכו, ו).

הכפלה בנרדפוֹת – "עני ואביון" (דברים כד, יד), "חָכָם מְחֻכָּם" (משלי ל, כד).

גם בלשון חז"ל מצאנו דגמים של הכפלה, כגון מהַדרין מן המהַדרין, חדרי חדרים, עני שבעניים, דק מן הדק.

גם בלשון ימינו ההכפלה משמשת בעיקר להגדלה ולחיזוק, כגון רחוק-רחוק, מהר-מהר, גבר-גבר, משהו-משהו ,קלי-קלות, פְּרָטי-פרטים, זיל הזול, טיפש מטופש, נורא ואיום, אך ורק....

לפיכך, נראה שגם ירקרק ואדמדם שבמקרא ציינו במקורם צבעים עזים, ולא כמו שמקובל להבין היום.

(מבוסס על מאמר של ד"ר ניסן נצר)