"שמות חודשים עלו בידם מבבל", אומר התלמוד הירושלמי (ראש השנה א, ב), ובכך מסביר את השמות החֲדָשים של חודשי השנה שמופיעים בספרים שנכתבו בתקופות המאוחרות לחורבן הבית הראשון. כלומר שמות החודשים שבהם אנו משתמשים היום מקורם מבבל, שׁם דיברו אכדית וארמית, וגולי בבל שחזרו מהגלות (סוף המאה השישית לפני ספירת הנוצרים) העלו עמם גם את שמות החודשים הבבליים (שאותם הכירו כנראה בתיווך של השפה הארמית).
לפני הגלות היו נהוגות שתי שיטות למניית החודשים: על פי מספרם הסידורי כשהחודש הראשון הוא חודש האביב שבו יצאנו ממצרים, כגון "בחודש הראשון" (=ניסן), "בחודש השביעי" (=תשרי); ועל פי שמות עבריים, כמו שנראה בהמשך, ושמהם מופיעים בתנ"ך רק שלושה שמות.
מדי חודש בחודשו נציג בפניכם את שם החודש בשימוש היום, את מקורו האכדי, את אזכורו בתנ"ך ואת החלופות שלו שאף הן מופיעות בתנ"ך.
סיון
מקור השם במילה האכדית simānu (סימאנו) שמשמעותה זמן קבוע, זמן מתאים. זמן קבוע ומתאים למה? על פי שמו של אותו חודש בשפה השומרית, וגם לאור העדויות לריטואלים של בנייה שבוצעו בחודש הזה, משערים שבחודש זה החלו בליבון לבנים לבנייה.
בתנ"ך: החודש השלישי וגם סיון (אסתר ח, ט).
על דרך חילופי אותיות של מ"ם וי"ו סימאנו התחלף לסיואנו.
