|
![]() |
![]() ![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() |
הסדרי נגישות
![]() |
![]() |
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > מבוא למקראעמוד הבית > מדעי הרוח > שפה ושפות > שפה עברית |
|
|||||||||||||||||||||||||||
|
סכין חד או חדה? פנים יפות או יפים? אנו מכירים שמות שמינם הדקדוקי בעברית הוא גם וזכר וגם נקבה, כגון סכין, פָּנים, שֶמֶש, כיכר לחם, דֶרֶך. את המין הדקדוקי של שם מסוים אנו יודעים מן המקורות. לעתים במקורות אנו מוצאים את אותו שם משמש פעם במין דקדוקי זכר ופעם במין דקדוקי נקבה, ונדגים זאת במילה דרך שצוינה לעיל. וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן (שמות יח, כ). בָהּ – נקבה. לעומת יִתֶּנְךָ יְ-הוָה נִגָּף לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ, בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ (דברים כח, כה). וּבְשִׁבְעָה – זכר. כעת נדגים משהו מפתיע יותר –דוגמות מהמקרא שבהן אותו השם בא באותו פסוק בפעם בזכר ופעם בנקבה. מחנה וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה (בראשית לב, ט). הָאַחַת – נקבה. וְהִכָּהוּ; הַנִּשְׁאָר – זכר. רוח וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְ-הוָה וְהִנֵּה יְ-הוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְ-הוָה לֹא בָרוּחַ יְ-הוָה וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ יְ-הוָה (מלכים א יט, יא). גְּדוֹלָה – נקבה. וְחָזָק, מְפָרֵק – זכר. יונה וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ (בראשית ח, יא). טָרָף – זכר. (יש המסבירים אחרת, ולא נאריך כאן.) בְּפִיהָ – נקבה. אש כָּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו; תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח; יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ (איוב כ, כו). תְּאָכְלֵהוּ – נקבה. נֻפָּח – זכר. (יש המסבירים אחרת, ולא נאריך כאן.) אל האסופה שנת העברית - מקרא3
|
|||||||||||||||||||||||||||
![]() |
|
123 |