בתמונה זו מופיע פרט מתוך הסצנה המתארת את בריאת אדם על תקרת הקפלה הסיסטינית (Sistine Chapel) . בסצנה זו מתואר האלוהים כאשר אצבעו כמעט נוגעת בידו של אדם. התיאור כאן אינו של בריאתו החומרית של אדם, והוא מתייחס כנראה לנתינת נשמת חיים לאדם ("ויפח באפיו נשמת חיים" – בראשית, ב', ז'). אדם מתואר כמביט לכיוונו של האל, וכן לכיוונה של חווה, שעדיין לא התגשמה על פני האדמה, אשר חבוקה בידו השניה של האל.
בפרט זה נראים פניו של אדם המתבונן לעבר אלוהים ולעברה של חווה. דמותו מוצקה, נפחית ותלת-ממדית. יצירת דמויות תלת-ממדיות באמצעים אמנותיים שונים, כמו יצירת אור וצל, אופיינית לציור הרנסנס, ולתקופות נוספות באמנות המערבית, אך דמויותיו של מיכאלאנג'לו מזכירות באופן שבו מתוארת הנפחיות שלהן פסלים. מיכאלאנג'לו העדיף את אמנות הפיסול על פני אמנות הציור, ויצירתן של דמויות כה מוצקות ופיסוליות לתקרת הקפלה קשורה בוודאי להעדפה זו.
