העיר צ'אנסטוחוב ידועה כמעוזה של הכנסייה הקתולית הפולנית. בדידותם של היהודים בעיר זאת הייתה שלמה ועזרת הפולנים כמוה כאפסית.
בשליחות הארגון הלוחם הגיעה לצ'אנסטוחוב רבקה גלאנץ. השפעתה על הנוער גדולה הייתה. היא באה בדברים עם חברי התנועות ועם באי-כוח המפלגות, ואף הביאה אתה מוארשה את שני האקדחים הראשונים.
חברי הארגון הלוחם היו ברובם צעירים ביותר וחסרי ניסיון וידע בשימוש בנשק. כל הניסיונות להקים ביערות בסביבה פלוגות פרטיזניות יהודיות עלו בתוהו. הפרטיזנים היהודים נרצחו, רובם בידי כנופיות פולניות. ואז תמו הוויכוחים הפנימיים והוחלט להתרכז בהגנת הגטו.
הארגון הלוחם בצ'אנסטוחוב הכין 3 מנהרות תת-קרקעיות, בהן אגר את נשקו. כמרכזי פעולה שימשו קיבוצי ההכשרה החלוציים וקולקטיב של צעירים מן העיר, שהתארגנו לפלוגה קרבית בפיקודו של מנדל פישאלביץ'.
אחר המרד בגטו וארשה, בא לצ'אנסטוחוב מארק פולמן. הוא סיפר לחברים על המרד בווארשה וקרא להם ללכת בעקבות מורדי הגטו הגדול.
ברם פרשת הלחימה היהודית בצ'אנסטוחוב טראגית הייתה. על אף אומץ הלב והמסירות הרבה, שגילו הצעירים, לא הגיע הגטו לכלל מרד. הלוחמים נפלו לא בבת אחת, לא במרד אחד מאורגן; הם נפלו בפעולות נפרדות ובנסיבות שונות. היו מהם שנתפסו והוטענו ברכבות הגירוש ונספו בקפצם מן הרכבת הדוהרת או איבדו עצמם לדעת בקרונות. אחרים נפלו חלל בקרב מר ונואש נגד אויבים רבים המצוידים במיטב הנשק, כשהאקדחים שבידיהם לא ירו. מהם הטילו רימון אחרון והתרסקו בו. בין הנופלים בצ'אנסטוחוב היה גם מארק פולמן.
רבקה גלאנץ נפלה בקרב האחרון. היא וששה חברים אחרים עמדו בפני פלוגת שוטרים ואנשי ס-ס. שהקיפום, כשבידיהם 2 אקדחים ורימון אחד. כולם נפלו בקרב ב-26 ביוני 1943.