אסטרונומים אמריקאים גילו לאחרונה כי גלקסית אנדרומדה, השכנה הקרובה ביותר לשביל החלב אליו שייכת גם השמש שלנו, מכילה גרעין כפול. אחד משני חלקי הגרעין עשוי להיות שאריות של גלקסיה נוספת, שהתנגשה בעבר בגלקסיית אנדרומדה ונבלעה בתוכה. על-כך דווח שבועון המדע הבריטי New Scientist.
גלקסית אנדרומדה, המצויה במרחק 2.4 מיליון שנות-אור(1) מאיתנו, היא הקרובה והגדולה נגלקסיות המשתייכות לצביר המקומי - אוסף של מספר גלקסיות הקרובות מאוד זו לזו, אשר אליהן משתייכת גם הגלקסיה שלנו.
ותגלית האחרונה נעשתה תוך שימוש בטלסקופ החלל "האבל" ,(Hubble) שסרק את מרכזה של אנדרומדה בשני אורכי-גל(2) שונים: צהוב ותת-אדום. קבוצה של כתריסר אסטרונומים ניתחה את תוצאות התצפיות. האסטרונומים גילו שני רכיבים נפרדים בלב הגלקסיה, שההפרדה הזוויתית ביניהם 0.49 שניית-קשת(3). בהתחשב במרחקה של גלקסית אנדרומדה מאתנו, הפרדה זאת שוות-ערך למרחק של שש שנות-אור בין שני הגרעינים - מרחק הדומה למרחק בין השמש לבין הכוכב הקרוב אליה.
אחד הרכיבים, שהאור הנצפה ממנו חלש יותר, שוכן בדיוק במרכז הגלקסיה, במקום בו צפיפות הכוכבים ועוצמת האור של הגלקסיה מכסימליים. למעשה כל הגלקסיה חגה סביבו. תנועת הסיבוב שנמדדה כה מהירה, עד כי הועלתה בעבר השערה, שבמרכז הגלקסיה מצוי חור שחור, שמסתו גדולה פי כמה עשרות-מליונים ממסת השמש, והוא הגורם לחיגה המהירה.
הרכיב השני מסתורי עוד יותר. טוד לוור (Tod Lauer), ממצפה הכוכבים פסגת קיט (Kitt Peak) באריזונה, הציע שההפרדה בינו לבין מרכז הגלקסיה היא טעות אופטית, הנובעת מקיומו של אבק בין-כוכבי בצורת פס מוארך, אשר בולע את האור הנפלט ממרכז הגלקסיה ועובר דרכו. ואולם ידוע שאבק בין-כוכבי מיטיב לבלוע אור צהוב מאור בתחום התת-אדום של הספקטרום(4). בתצפיות ששוגרו מ"האבל" לכדור-הארץ אין זכר לתופעה כזאת ולפיכך ההסבר שגוי, או שהרכבו הכימי של האבק שונה מאוד מהמקובל.
לפיכך הציעו החוקרים הסבר אחר, "נועז" יותר, שמדובר אכן בגרעין נפרד, המרוחק כמה שנות-אור ממרכז הגלקסיה. מסתו של הגרעין השני חייבת להיות עצומה אף-היא, אחרת היה החור השחור המאסיבי במרכז האנדרומדה "קורע" אותו ושואב אותו לקירבו. קבוצתו של לוור אף מרחיקה לכת ומציעה שהגרעין הנפרד מכיל אף הוא חור שחור. אם אכן כך הדבר, זהו מקרה נדיר למדי של "תאומים שחורים" - זוג חורים שחורים קרובים המקיפים זה את זה. עד כה היו הוכחות לקיום חורים שחורים בינאריים במספר קווזאריס(5).
מקורו של החור השני עשוי להיות להיות גלקסיה שכנה, שנלכדה בכח המשיכה הגדול של אנדרומדה.
קבוצת אסטרונומים פיניים העלו השערה אחרת, שגלקסיית אנדרומדה נוצרה מהתנגשות של שתי גלקסיות שכנות, קטנות יותר. לפי חישוביהם הדבר התרחש לפני קרוב ל- 5 מיליארד שנים אנדרומדה נחשבת לגלקסיה מאסיבית במיוחד, ולכן - ההסתברות לכך ש"בלעה" גלקסיות אחרות בעם- נראית לחוקרים גבוהה יחסית.
האסטרונום פול הודג' מאוניברסיטת וושינגטון, מומחה לגלקסיית אנדרומדה, סבור שתגלית זו הינה בעלת חשיבות גדולה להבנת התהליכים הקשורים בהתהוות אנדרומדה בפרט והתהוות גרעיני גלקסיות בכלל.
מונחון
1) שנת-אור: יחידת מרחק (ולא זמן) המציינת את המרחק שעובר האור בשנה. מהירות האור היא קרוב ל-300,000 קיימ בשניה, ולכן שנת-אור הינה 9.5x1012 ק"מ בקירוב.
2) אורך-גל: המרחק המאפיין קרינה או כל תופעה גלית אחרת, והוא המרחק בין שיא אחד של הגל לשיא הבא.
3) שניית-קשת: יחידה של זוית, בדומה למעלה. במעגל יש 360 מעלות, ובמעלה יש 3600 שניות. לכן שניית-קשת היא בקירוב מליונית מהמעגל השלם. המרחק המפריד בין שני גופים סמוכים בשדה הראייה שלנו ניתן על-ידי מכפלת מרחקם מאתנו בהפרדה הזוויתית (כשהיא מבוטאת ברדיאנים!).
לדוגמא: אנדרומדה מרוחקת מאתנו 2.4 מיליון שנות אור. לכן כדי להפוך 0.49 שניית-קשת להפרדה ביחידות של מרחק נבצע:
4) ספקטרום: עוצמת הקרינה של גוף בכל אורכי הגל בהם הוא פולט קרינה נקראת הספקטרום של הגוף. בתחום האור הנראה קובע הספקטרום את צבעו של הגוף.
5) קווזאר: קיצור של הביטוי "דמוי כוכב" (quasi star) . הקווזארים הם גופים הקטנים מגלקסיה, פולטים אור בעוצמה רבה בהרבה מגלקסיה, ולפי מדידת ההסחה של האור שלהם לאדום, מרוחקים מאתנו מיליארדי שנות-אור.