רפת גדולה אחת מסוגלת לייצר שפכים בעומס אורגני זהה לזה של עיר שלמה! כשחלק לא מבוטל מהרפתות בישראל מרוכז באגן ההיקוות של הכינרת, האיום הנשקף לאיכות מי השתייה שלנו הוא יותר ממוחשי. משרדי החקלאות ואיכות הסביבה יוצאים עתה בפרוייקט לשיקום רפתות מזהמות
פרה אחת מייצרת 50 ק"ג שפכים ליום, כמות שוות-ערך לזו ש'מייצרים' 40 בני-אדם! הנזקים שמסבות הרפתות לסביבה אולי אינם זועקים לעין כמו ארובות מעשנות, אך הם חמורים לא פחות. הפגיעה העיקרית מתבטאת בזיהום המים בחומרים אורגניים ובחנקות (תחמוצות חנקן).
משרד החקלאות ומשרד איכות הסביבה, המודעים לנזק המצטבר, חברו יחד לפרוייקט של חקלאות בת-קיימא, שמטרתו להגביר את המודעות הסביבתית של החקלאים ולשלבם במהפכה הירוקה. הרפתות הן בראש הרשימה.
במסגרת קידום הנושא התכנסו ארבעה ממובילי הפרוייקט לשולחן עגול: מהמשרד לאיכות הסביבה, ד"ר שמואל ברנר (המישנה למנכ"ל), ד"ר שלמה קפואה (ראש המחלקה לאגרו-אקולוגיה) ודוד וילנסקי (האחראי על ההשקעות בתעשייה ובחקלאות). ממשרד החקלאות, קלרה הברמן, מנהלת האגף לסיקור וייעוץ כלכלי. להלן עיקרי הדברים:
ד"ר שמואל ברנר: בשלב ראשון ביצע צוות מקצועי של שני המשרדים מיפוי מדוקדק של כל הפעילות החקלאית בישראל, בהתייחסות ישירה למשק המים שלנו: קידוחי המים, הקירבה לאקוויפר ואגני ההיקוות של הנחלים השונים, אשר מימיהם משמשים לשתייה, או שהם מתנקזים לכינרת.
מכשיר חשוב בידי המדינה למניעת זיהום מאסיבי על-ידי שפכי בעלי חיים, הנו אכיפת התקנות וההנחיות שכבר הוצאו באופן רשמי, עד חיסול המשק המזהם. אך ברור שאין זה הפיתרון המומלץ. הדרך הנכונה היא הדרכה נאותה, בד בבד עם תמיכה תקציבית של המדינה, כנגד השקעה חלקית של החקלאי עצמו.
הוועדה שהכינה את הפרוייקט, גיבשה המלצות מפורטות לפי סוג המיפגע, סוג הענף החקלאי ולפי אזורי הארץ השונים וזאת תוך קביעת סדרי עדיפויות. התברר שביצוע התוכנית במלוא היקפה מצריך השקעה של מאות מיליוני שקלים, שכמובן אינם זמינים. לפיכך היה צורך לגבש תוכנית ריאלית וצנועה במגבלות התקציב הקיים, העומד על 4 מיליון שקלים.
שיקלול הענפים שנסקרו ודחיפות הבעיות הביאו למסקנה, שיש להתמקד תחילה בענף הרפתות, ובמיוחד באזור בו נמצא כמעט כל משאב המים הלאומי, אזור אגן ההיקוות של הכינרת.
במסגרת התקציב הקיים יטופלו כ- 25 מהרפתות המובילות באזור. כל רפת כזו תקבל מענק בגובה של שליש מכלל ההשקעה ההכרחית לטיפול בשפכיה. לצורך ההיערכות להשקעה בשיפור פעולת הרפתות, הופצה בין הרפתנים חוברת הנחיות מפורטת.
ההתמקדות באזור אגן ההיקוות של הכינרת אינה מוחלטת. במידה ויתקבלו פניות להשתתפות בפרוייקט מצד רפתות נוספות באזורים רגישים אחרים, הן יישקלו לגופו של עניין על-ידי הגופים המחוזיים של שני המשרדים.
קלרה הברמן: כל משק שיימצא ראוי לתמיכה יקבל עד 160 אלף ש"ח כמענק, לעומת 350 אלף ש"ח שיידרש להשקיע בעצמו. תיכנון הטיפול ברפת ייעשה בשיתוף עם הוועדה שתטפל בנושא, והכסף יועבר לחקלאי בשלבים או בתשלום אחד. סכום זה של כחצי מיליון ש"ח לרפת, אמור לכסות את עלות הטיפול בשפכים ולהפוך את הרפת ל'ירוקה'.
ד"ר שלמה קפואה: התוכנית הזו משתלבת בהחלטת ממשלה לתת עדיפות בטיפול בהגנה על הכינרת. איסוף נתונים שנעשה על-ידי משרד החקלאות קודם הפעלת הפרוייקט, איפשר להעריך כמותית את 'תרומת' הזיהום של כל רפת ורפת למימי הכינרת.
הנתונים הוזנו לתוכנת GIS (מערכות מידע גיאולוגיות). על גבי מפה המציינת את הרגישות ההידרולוגית באזורים שונים בארץ, סומנו בארות המים, כאשר גודל העיגול (השחור) המציין את הבאר מעיד על מידת הזיהום הנוכחי בחנקות. מיקום רפתות החלב מצוין על גבי המפה בריבועים כחולים, כאשר גודל הריבוע מציין את פוטנציאל הזיהום של הרפת. המידע מהנתונים שנאספו בעזרת התוכנה, מאפשר לאתר את הרפתות המאיימות ביותר על זיהום המים ולהתמקד בהן תחילה.
פרוייקט שיקום הרפתות יביא ללא ספק לשיפור איכות מי השתייה שלנו, אך לא לפיתרון מוחלט ומלא של הבעיה. אנו מנסים למצוא במקביל יזמים שיאספו את כל השפכים מאזור רמת הגולן, שמורדותיו גם הם חלק מאגן ההיקוות של הכינרת, למיתקן מרכזי שאולי יוקם שם.
אנו, בשיתוף עם משרד החקלאות, דאגנו לידע את כל המשקים בדבר קיומו של הפרוייקט. ברור לנו שמשק המצוי בקשיים כלכליים לא יוכל להשתתף בפרוייקט עקב ההשקעה העצמית הנדרשת, ולמרות זאת אנו נחושים בדעתנו: בעלי רפתות מזהמות שלא יטלו חלק בפרוייקט, ייאלצו למצוא פיתרון חלופי לבעיה, משום שצוותי האכיפה של שני המשרדים לא יאפשרו להשלים עם המצב הקיים.
דוד וילנסקי: חשוב להדגיש כי הפנייה הראשונית איננה דורשת השקעה גדולה מצד בעל המשק. עיקר ההשקעה תהיה רק לאחר סיום פעולת הוועדה, שתחליט באיזה משקים לתמוך. מבחינתנו, השורה התחתונה במערכת השיקולים היא צימצום הזיהומים, כאשר שאלות כגון מתי תעשה ההשקעה ומתי יינתן ההחזר, שוליות לעצם העניין.
קלרה הברמן: הפרוייקט מבשר שינוי גישה מצד משרד החקלאות, וזאת מעצם ההכרה בכך ש"המזהם משלם", או לפחות משתתף בתשלום. יחד עם זאת, נעשה הכל למנוע סגירה של משק, רק משום שאין לו אמצעים להשקיע בטיפול במיפגע הסביבתי. אין לנו שום עניין למוטט ענף חקלאי כלשהו, בגלל הצורך בהשקעות באיכות הסביבה ואני מאמינה שהאינטרס הזה משותף לנו ולמשרד לאיכות הסביבה. כך או אחרת, הנושא עורר את הענף, נשאלות שאלות ומגיעות בקשות והמגמה בהחלט חיובית.
דוד וילנסקי: כבר עכשיו, עוד בטרם הכרזתה הרשמית של התוכנית, נערמות בקשות על שולחנות הגורמים המופקדים עליה. הצלחת הקשר כבר מראשיתו ובניית מערכת אמון עם המיגזר החקלאי, יאפשרו לטפח את הפרוייקט ולהגדיל את היקפו בשנים הקרובות. הכנסת החקלאים למעגל המחוייבים במניעת מיפגעים סביבתיים, תפחית גם את תיסכולם של התעשיינים, הנמצאים על כוונת הלוחמים למען איכות הסביבה.
קלרה הברמן: קשה כרגע להעריך את ההשלכות הכלכליות שיהיו להשקעות באיכות הסביבה. אנו גם מודעים לכך שפתיחת השוק החקלאי לייבוא מתחרה, תכביד את הנטל הכלכלי על החקלאים, למרות שכרגע קשה לנו להעריך במדויק עד כמה. באופן כללי ניתן לומר שאנו די אופטימיים ומקווים שלמרות, ועל אף הדרישות להשקעה נוספת לעניין איכות הסביבה, יעלה גם הרווח של החקלאי.
ד"ר שמואל ברנר: יתכן שחלק מהפיתרונות לנושא איכות הסביבה יימצא גם בתחומים אחרים, כגון חידושים מדעיים והגברת המחקר והפיתוח החקלאים.
ד"ר שלמה קפואה: חשוב לחזור ולהדגיש שהמטרה המוגדרת של הפרוייקט היא מניעת זיהום המים, ואם ניתקל בקשיים תקציבים, יתכן שלא יהיה מנוס מהטלת מס על כלל האוכלוסייה, או מימון הטיפול מתקציב המדינה. בישראל, התקן למים עומד על 90 מיליגרם חנקות לליטר, בדיוק כפול מהתקן המקובל בעולם. ברור שאין לסבול מצב בו נספק לאוכלוסיה מי שתייה מזוהמים ביודעין.
לא יתכן מצב בו מצד אחד אנו לוקחים מהטבע משאבים כמו חומרי המזון המוגשים לפרה, ובתמורה מחזירים לטבע זבל שבחלקו מזהם את הסביבה. ניתן לנצל את פרש הפרות ליצירת קומפוסט, ולהפריד בין מי השפכים של הרפת (אותם ניתן לטהר לרמת קולחין), לבין מים 'נקיים' שמצטברים ממי גשמים וממי שטיפה. במים הנקיים ניתן לעשות שימוש חוזר בתוך הרפת עצמה.
ד"ר שמואל ברנר: מהדברים שנשמעו כאן עולה, כי נושא הטיפול בשפכי הרפת הוא מורכב ומחייב התקשרות אזורית ותמיכה מאורגנת. צריך לזכור כי רפת גדולה אחת מסוגלת לייצר שפכים בכמות זהה מבחינת עומס אורגני, לזו של עיר שלמה.
במשרד איכות הסביבה שוקדים עתה על פיתרון כוללני לנושא מיחזור השפכים. לצורך זה הוקם צוות לבדיקת נושא הקומפוסטציה, הן במיגזר העירוני והן במיגזר החקלאי. טיפול יסודי יחייב היערכות כוללנית, בין היתר בנושא השינוע: מרבית חומרי-הגלם לקומפוסטציה מיוצרים בצפון ובמרכז הארץ, בעוד שהשימוש העיקרי יהיה בקרקעות הנגב. מתן מענה הולם לנושא השינוע יצריך היערכות ברמה הלאומית, כשעיקר הבעיה היא מקורות מימון. הקושי בנושא הקומפוסט, כמו נושאים סביבתיים דומים, הוא בגיוס יזמים פרטיים, לכאורה בשל היעדר כדאיות כלכלית. ואכן, בכל פעם שהנושא עולה לדיון, שואלים אותנו אנשי האוצר: אם מדובר בהשקעות כדאיות כלכלית, איך זה שהיזמים לא עומדים בתור? אך כאן, לדעתי, מוטלת על המדינה חובת הרצת הפרוייקט בשלבי ההשקעה הראשוניים, בהנחה שבהמשך יימצא לו מימון בשוק הפרטי.
קלרה הברמן: גם בעניין שלנו קיימים הבטים כלכליים שונים, שאינם בהכרח זהים. יש תחשיב של המשק הלאומי ומולו תחשיב המשק הפרטי. לאלה יש להוסיף משתנים שונים כמו מיסוי והשקעות סביבתיות. לכן צריך לבחון את הנושא כולו מהיבט התועלת והחשיבות
למשק הלאומי.
ד"ר שמואל ברנד: לסיכום ניתן לומר שמדובר כאן בבעיה עקרונית, ואולי בעיה של תפיסה. אצלנו בדרך כלל איכות הסביבה נעצרת על מפתן דלת הבית. אבל חובה עלינו לזכור שכמו שדואגים לסלק את האשפה מהבית, כך יש לטפל בפסולת המצטברת בסביבתו. זוהי נשמת אפה של איכות הסביבה, וזו התפיסה שעומדת גם מאחורי הרעיון של חקלאות ברת-קיימא. הפרוייקט ייצא אם כן לדרך. התקוות גדולות וההצלחה היא אינטרס לאומי. עכשיו נותר רק לחכות ולראות אם לצידה של הפרה הירוקה המוכרת לנו מאריזות הגבינה, יקום זן חדש של פרות 'ירוקות', תוצאת השידוך בין משרדי איכות הסביבה והחקלאות.
