בשנות המדינה הראשונות היה מעמד התעשייה כשל "בת חורגת" בהשוואה לחקלאות שהיתה כאמור "בן יקיר". הבדל זה התבטא לא רק בהרגשה הסובייקטיבית של אנשי התעשייה, אלא גם בעובדות המעידות על כך. להלן כמה דוגמאות לכך:

1. עד 1952 הגידול בתפוקה התעשייתית פיגר אחרי הגידול באוכלוסיה ובתל"ג, בין השאר בשל המחסור בחומרי גלם, שנבע מן המצוקה החמורה של העדר מטבע חוץ.


2. רק כ- 10% מן המילווה האמריקני הראשון הוקדש לתעשייה, ואחוז דומה מתקציבי הפיתוח הראשונים.


3. בממשלה הראשונה לא כיהן שר תעשייה, והאחריות על הענף פוצלה בין משרדים שונים. בממשלות הבאות התחלפו מספר שרי תעשייה, מבלי שאיש מהם הצליח להביא לשינוי של ממש.


4. דרך התערבותם של משרדי הממשלה בענייני התעשייה לא עודדה יוזמה מצד התעשיינים.

אלה ריכזו את מאמציהם בהשגת הקצבות במט"ח ובחומרי גלם, והעדיפו את שיווק תוצרתם בשוק המקומי.

בסוף 1955 חל מפנה. שר המסחר והתעשייה החדש, פנחס ספיר, ושר האוצר באותה עת, לוי אשכול, החלו לפעול לפיתוחה המזורז של התעשייה. המשרד המנומנם הפך בבת אחת למוקד של עשייה חדשה ונמרצת. חלקה של התעשייה בתקציבי הפיתוח עלה ל- 20%, ובעזרתם הוקמו והתרחבו מפעלים בשתי צורות: חברות ממלכתיות, בעיקר בתחום התשתית - הפקת מחצבים; חברות שבראשן יזמים פרטיים, אם כי ההון ברובו היה ממלכתי. ספיר הקדיש מאמצים רבים לחפש אחרי יזמים פרטיים, והיה מוכן להעניק להם אשראי נדיב ובתנאים מיוחדים, ובלבד שיקבלו על עצמם אחריות ניהולית.

גם "חברת העובדים" נטלה חלק חשוב בהתפתחות התעשייה, והרחיבה בתנופה רבה את מפעליה התעשייתיים. תשומת לב מיוחדת הקדיש פנחס ספיר לראשית תיעושן של עיירות הפיתוח החדשות. התוצאות לא אחרו לבוא: מספר המועסקים בשנים 1961-1956 עלה ב- 50% והתפוקה ב- 80%. ב- 1959 עלה לראשונה היצוא התעשייתי, ללא יהלומים, על היצוא החקלאי. בשנת 1957 נוסד הבנק לפיתוח התעשייה, כדי לרכז את האשראי למפעלים, ותוקן החוק לעידוד השקעות הון (משנת 1950) לטובת המשקיעים הפוטנציאליים.

התפתחות התעשייה המהירה לוותה במספר קשיים מיידיים, והיא טמנה בחובה השלכות שליליות לטווח הארוך. העידוד והתמיכה הנדיבים ניתנו במקרים רבים ללא שיקול דעת כלכלי ראוי. מפעלים לא מעטים, שמלכתחילה הוקמו ללא הצדקה כלכלית, התמוטטו תוך זמן קצר (כמו בענף הטכסטיל ובתעשיית הרכבת כלי הרכב). חלק מהיזמים, שכאמור חסרו הון עצמי, לא הוכיחו כושר ניהול, והיו ביניהם כאלה שהונו את השלטונות וגרמו נזקים של ממש. גם חלק מהחברות הממשלתיות שקעו במשברים ממושכים. רוב המפעלים שהוקמו בעיירות הפיתוח היו עתירי-עבודה. הם לא הצליחו למשוך כוח עבודה מקצועי ברמה גבוהה, ולא תרמו לחיזוק תדמיתן של אותן עיירות.

נקודת מפנה שנייה בהתפתחות התעשייה, קשורה באירוע פוליטי: מלחמת ששת הימים (1967). התעשייה הבטחונית הפכה במשך תקופה קצרה לגורם מוביל בתעשייה, בעיקר בגין שלוש סיבות:

1. הביקוש הרב למוצריה מהמערכת הבטחונית, בעקבות העלייה העצומה בהוצאות הביטחון: התעשייה הבטחונית סיפקה מכלול של כלי מלחמה וציוד משוכללים לזרועות היבשה, האוויר והים.


2. יצוא הולך וגדל לחו"ל: ישראל הפכה לגורם בעל משקל בשוק הבינלאומי לאמצעי מלחמה.


3. השפעה ישירה ועקיפה על ענפים בתעשייה האזרחית, בעלי קשרים עם התעשיות הבטחוניות, בעיקר בענפי המתכת והאלקטרוניקה.

כמחצית מן ההשקעות בתעשייה זו הושקעו במחקר ופיתוח (מו"פ), וכמחצית מבעלי ההשכלה הטכנולוגית הגבוהה, שירתו את התעשיות הבטחוניות.

בשנות הגאות שאחרי 1967 וגם בתקופת השפל שאחרי 1973, נמשכה ההתפתחות של רוב ענפי התעשייה האזרחית, דבר שהתבטא בעלייה רצופה ביצוא. שני שינויים חשובים לטווח ארוך חלו בשנים אלו:

1. הפחתה ניכרת במידת ההתערבות של הממשלה, להוציא בנושא אשראי ועידוד היצוא, ומתן עצמאות-יתר ליוזמת המנהלים.


2. החלטת הממשלה לאמץ מדיניות של חשיפה במגמה לצמצם את ההגנה האדמיניסטרטיבית על התוצרת המקומית, ולהגביר את כושר התחרות. בעקבות החלטה זו נחתמו הסכמי סחר עם השוק האירופי המשותף, שכוונו להפחתה הדרגתית במכס. מדיניות זו עוררה טענות מצד התעשיינים הנוגעים בדבר, ועל כן יישומה נתקל בקשיים, והיה כרוך בעיכובים ובפשרות. תהליך החשיפה היה, לכן, איטי וחלקי, אך הכיוון הכללי לקראת יתר חשיפה וקשרים מסחריים חופשיים הלך והתחזק.

ההתפתחות התעשייתית בשנות השמונים היתה מלווה במשברים. ראשית התגלו קשיים בתעשיות הבטחוניות. חל צמצום בביקושים המקומיים לאמצעי מלחמה. החלשותה של "המלחמה הקרה", ומסוף שנות השמונים קריסת הגוש הסובייטי - הפחיתו את הביקוש העולמי לנשק, והגבירו את התחרות בין המדינות המייצאות. הפסקת ייצור מטוס ה"לביא" פגעה בתעשייה האווירית, שנאלצה לצמצם את מספר עובדיה.

גם מצבו של הקונצרן התעשייתי ההסתדרותי "כור" לא היה יותר טוב. בכל המקרים הללו נאלצה הממשלה להתערב, כדי למנוע את התמוטטות המפעלים. הממשלה ספגה את הפסדי התעשיות הבטחוניות השייכות לה, ודחפה להסדרי תשלומים עם הבנקים הנושים ביחס לחברות אחרות, כמו "כור" ו"אלסינט". אולם חרף כל זאת, חשוב להדגיש, כי קשיים ומשברים אלו, למרות חומרתם, לא הסיטו את הכיוון הכללי של התפתחות התעשייה, שהמשיכה לצמוח ולשמור על מעמדה כענף העסקי הגדול ביותר.

העלייה הגדולה מברה"מ (לשעבר) נתנה דחיפה מחודשת להאצת ההתפתחות, בזכות התוספת של עשרות אלפי עובדים בעלי ידע טכנולוגי מתקדם ומאות אלפי צרכנים חדשים. קצב גידול התעשייה בשנים 1995-1990 היה הגבוה בעולם (לדוגמא, בתקופה שבין מאי 1994 למאי 1995 גדל היצור התעשייתי בשיעור של 10.5%. שיעור זה גבוה באורח משמעותי ביותר מזה של המדינות המתועשות בעולם). גם חלקו של היצוא מכלל הייצור התעשייתי בחמש השנים הללו נמנה על הגבוהים בעולם. הוא הגיע לכדי 43%.

בשנים האחרונות הסתמן שינוי מבני בהרכב התעשייה. בעוד שענפים מסורתיים (טקסטיל, מזון, בניין) יורדים במשקלם, חל גידול מרשים בענפי ה"היי-טק". בכמה מהם, כמו תוכנות, ישראל נחשבת כאחת המובילות בעולם מבחינת חדשנות ויזמות. חלק ניכר מן ההשקעות מחו"ל שגדלו בשנים האחרונות, הופנו לתחומים חדשים אלו. חברת "כור", לאחר התארגנות חדשה מחוץ למסגרת "חברת העובדים", ביססה לעצמה מעמד של חברה מצליחה, תוך הגברת שיתוף פעולה עם גורמים כלכליים בין-לאומיים בארץ ובחו"ל.

מאידך, לא נעלמו תופעות מדאיגות לעתיד, כפי שמסכם דו"ח בנק ישראל לשנת 1996: "קצב הצמיחה המהיר של התעשייה בשנים הקודמות הואט ב- 1996, ועימו נחלש הגידול של פריון העבודה והפריון הכולל. עם זאת נמשכה מגמת הגידול של מלאי ההון - ההון הפיסי והון המחקר והפיתוח - בעיקר בענפים המתקדמים עתירי הטכנולוגיה וההון האנושי. בכך נוצרה תשתית מתאימה לצמיחה מוטת יצוא בעתיד. צמיחה זו תלויה בראש ובראשונה ברווחיות היצואנים, שנפגעה כנראה במידה משמעותית בשלוש השנים האחרונות. להשגת היעד דרושה יציבות ממושכת בעלות העבודה ליחידת תוצר, ויצירת תמהיל מאוזן של מדיניות פיסקלית ומוניטרית, שיאפשר את היפוך המגמה הנמשכת של הייסוף הריאלי בשער היצוא. כך יוסרו המכשולים העומדים בפני ניצול מלא של היתרון היחסי של התעשייה הישראלית - חדשנות טכנולוגית, הנשענת על הון אנושי ברמה גבוהה. המשך הירידה ברווחיות היצוא עלול להביא למניעת ניצולו של כושר הייצור ליצוא שנצבר בשנים האחרונות" (עמ' 45).

הענפים העיקריים באחוזים (1995)

ענפים	תפוקה	יצוא	מועסקים
מתכת חשמל ואלקטרוניקה כימיה מזון יהלומים(1) טקסטיל והלבשה	32 16.8 16.5 6 6	35 19 3.6 27 6.5	41 10.5 17 2 12

1. ענף היהלומים תופס מקום מיוחד בין ענפי התעשייה. כמעט כל תוצרתו מיוצאת, בערך של כ- 4 מיליארד דולר לשנה. ישראל היא היצרן הראשון בעולם של יהלומים מלוטשים בסוגים מסוימים. הערך המוסף (ההפרש בין הכנסות והוצאות במט"ח) הוא נמוך (כ- 20%) בהשוואה למוצרים אחרים.
לסעיפים אחרים מפרק: "ענפי המשק"
חקלאות
תעשייה
בנייה
תחבורה ותקשורת
מבחר ושירותים עסקיים

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok