הסדרי נגישות
גשר מפעלים חינוכיים



גלות במקרא
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים


א. שם מהשורש ג.ל.ה. שעניינו יציאת האדם ממקום מושבו מרצון או מאונס, והשתקעותו במקום אחר. בדרך כלל היו תנאי חייו של הגולה קשים בסביבה החדשה, והוא היה משולל הגנה משפטית ומדינית. לעיתים גם נאלץ לעבוד במקום גלותו לאלהים אחרים.

ב. הלשון "גלות" מתייחסת לאנשים שאויביהם הוליכו אותם בשבי, לאחר שכבשו את ארצם, למשל: "גלות מצרים", "גלות בבל". על-פי-רוב הם גלו בקבוצות, ואף בשכבות אוכלוסייה שלימות. ההגליה באה לדכא שאיפות של העם הנכבש למרוד בכובש, ולחדש את עצמאותו הלאומית בארצו.

בעם ישראל מהווה הגלות מושג בעל תכנים וצביון מיוחדים במינם: הגלות נתפסה כעונש על הפרת הברית בין העם לאלוהיו.

בימי הנביאים התפתחו הרעיונות הללו מתוך נסיבות היסטוריות ממשיות: הפלשתים היגלו אוכלוסיות ערים ישראליות ומכרו אותן לעבדות (עמוס א 6); הארמים נהגו להגלות קבוצות של שבויים (עמוס ה 27);

ההגליות הגיעו לשיאן בתקופות המלכים האשורים, שבמסגרת מדיניותם נהגו להגלות שכבות אוכלוסיה שלימות של ארצות כבושות, ולערוך חילופי אוכלוסין עם שכבות שהובאו מאותה ארץ שאליה הוגלו הגולים (מלכים-ב, י"ז 24 – סיפור השומרונים). גם הבבלים נהגו להגלות את העמים הכבושים מארצם, אך בניגוד לאשורים, הם לא עשו "חילופי אוכלוסין". מדיניות זו מנעה מרידות של העמים הנכבשים.

במקרא ובכתובות וציורים של מלכי אשור מגלים הרבה פרטים בנושא הגלות.

אצל הנביאים הגלות באה על העם כעונש וכמשפט צדק אלוהי, בגלל חטאים חברתיים-מוסריים, שבין אדם לחברו, או כעונש על עבודת אלילים. בכך משתלבים זה בזה רעיון הצדק של אלהים בראיית תולדות עם ישראל והעמים האחרים כחלק מתכנית אלוהית שמתגשמת בעולם. דווקא בפורענות הזאת מתגלה גדולתו של אלהים, והיא תביא לכך שכל בני ישראל יכירו בגלות בגדולתו של ה'.

כאשר היו בני ישראל בגלות, תמיד ליוו אותם הגעגועים לארץ ישראל והתקווה לשיבת ציון. כך נקשר רעיון הגלות עם רעיונות התשובה והגאולה.

גלות אשור – גלות ישראל לאשור: מדיניות ההגלייה ההמונית וחילופי אוכלוסין הורחבה בימי תגלת פלאסר השלישי ולאחריו:

בשנת 733/2 לפני הספירה הוציא תגלת פלאסר השלישי את הגלות הראשונה של בני עשרת השבטים, מצפון ממלכת ישראל.

בשנת 722/1 לפני הספירה היה חורבן שומרון והגליית ממלכת ישראל, על ידי סרגון השני. האירוע נקרא גם "חורבן ממלכת אפרים" ו"גלות עשרת השבטים".

גלות בבל – גלות יהודה לבבל: מרידותיה החוזרות ונשנות של ממלכת יהודה כנגד השליט הבבלי נבוכדנאצר השני הביאו לשורה של חורבנות והגליות:

גלות יהויכין – בשנת 598 לפני הספירה. יחד עם המלך יהויכין הוגלתה לבבל כל צמרת המדינה – שרים, אצילים, כהנים, בעלי אחוזות, וכל בעלי המלאכה (מלכים-ב כד 14 ואילך). כך איבד העם הנותר בארץ את "ראשו" ואת "ידיו" , כלומר את יכולת המרידה או השיקום; כעבור 11 שנה, בשנת 587/6 לפני הספירה (מלכים-ב כה) כבש נבוכדנאצר את ירושלים והוציא את אנשי יהודה לגלות בבל: נבוכדנאצר היגלה לבבל את המלך צדקיהו ואת מי שנותר מן היישוב לאחר גלות יהויכין, הרס את ירושלים ואת בית המקדש, והביא את הקץ על ממלכת יהודה.

הארץ נשארה בחורבנה עד שיבת ציון.

 


מעבר ללקסיקון > לקסיקון מקרא
ביבליוגרפיה:
כותר: גלות במקרא
שם  האתר: מקרא גשר : האתר שלך ללימודי התנ"ך - אנציקלופדיה
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים
בעלי זכויות : גשר מפעלים חינוכיים
הוצאה לאור: גשר מפעלים חינוכיים
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית