המילה מופיעה בנוסח המסורה כשתי מילים: לחפר פרות (במגילות הגנוזות – במילה אחת: לחפרפרים). הוולגאטה (התרגום העתיק ללטינית) רואה במילה שם של בעל חיים, כמו חולד (בשל הצירוף לחפרפרות ולעטלפים).
מפרשי ימי הביניים מביאים למילה שני פירושים:
א. לפי נוסח המסורה (שתי מילים) – לשון חפירות, בורות;
ב. מילה אחת, שעניינה סוג של בעל חיים, חיות שחופרות באדמה, כגון עכברים, חולדות, חולדים וכד'.
הפרשנות המודרנית רואה במילה שם נרדף לחולד, שהוא מכרסם החי במחילות תת-קרקעיות, עיוור, בעל חוש שמיעה, ריח ומישוש מפותחים.
צירוף החפרפרות והעטלפים בישעיהו (ב 20) מעלה אפשרות שחפרפרות מכוון לבעל חי ממשפחת העטלפים, שבארמית מכונה עפר-פרין.
