אמצעים סגנוניים במקרא : חרוז

החרוז הוא יחידה שירית בעלת מבנה ותוכן מוגדרים. הוא נוצר על ידי שילוב של כמה צלעות שמספרן בין 2 ל-6.

על פי רוב החרוז הוא בעל שתי צלעות:

חרוז בעל שתי צלעות - חרוז דו-צלעי:

"האזינו השמים ואדברה / ותשמע הארץ אמרי פי" (דברים ל"ב 1).

בדוגמא זו צלע א' נרדפת לצלע ב' – ולפנינו תקבולת נרדפת.

חרוז בעל שלוש צלעות - חרוז תלת-צלעי:

"מלאתי משפט / צדק ילין בה / ועתה מרצחים" (ישעיהו א' 21).

בחרוז זה תקבולת נרדפת בין צלע א' לצלע ב', וצלע ג' מנוגדת לצלעות א', ב' – בתקבולת ניגודית.

חרוז בעל ארבע צלעות - חרוז ארבע-צלעי:

"הוי גוי חוטא / עם כבד עוון / זרע מרעים / בנים משחיתים" (ישעיה א' 4)

בחרוז זה ארבע צלעות נרדפות זו לזו – תקבולת נרדפת.

חרוז בעל חמש צלעות – חרוז חמש-צלעי:

"למדו היטב / דרשו משפט / אשרו חמוץ / שפטו יתום / ריבו אלמנה" (ישעיה א' 17).

בחרוז זה כל צלע מוסיפה פרט מסויים לרעיון, מכאן שהצלעות משלימות זו את זו לכלל רעיון אחד, בתקבולת משלימה.