בן יהויקים מלך יהודה.
מלך שלושה חודשים ביהודה, בשנת 598 לפני הספירה, והוגלה לבבל על-ידי נבוכדנאצר מלך בבל. יחד אתו הוגלתה כל צמרת המדינה - ההנהגה המדינית, הדתית, הרוחנית ואף הכלכלית. זוהי "גלות יהויכין".
אחריו עלה לשלטון דודו צדקיהו.
לפי ארבע תעודות בבליות משנת 592 לפני הספירה, בהן רשימות של הקצבות מזון, נקרא יהויכין בשם "מלך ארץ יהודה", כלומר, נשמר מעמדו כמלך גולה, עם בניו ונשותיו.
לאחר שלושים ושבע שנות שבי הוציאו המלך הבבלי החדש מבית הכלא, ושיפר את תנאי חייו. צאצאיו עמדו בראשם של שבי-ציון.
רמזים לשביו ולגלותו של יהויכין נשמעים בנבואות ירמיהו ויחזקאל ובמגילת איכה.
