פרוזה היא ספרות שכתובה בלשון פשוטה וחופשית, ללא כללים של מקצב אומנותי, בלי משקל וחרוזים.
סוגי פרוזה חשובים הם הסיפור והרומן, ביקורת ופובליציסטיקה.
הפרוזה המקראית משלבת לעיתים לשון נשגבה, ואז היא נוטה להתעלות ולהתקרב לצורת השירה, ואפשר לכנותה "פרוזה נשגבה", או "פרוזה שקולה".
למשל: בסיפור הבריאה (בראשית א') מופיע פסוק שירי: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם" (פסוק 27);
"למה חרה לך, ולמה נפלו פניך. הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב – לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו, ואתה תמשל בו" (בראשית ד' 6-7);
"שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפיים שש כנפיים לאחד, בשתיים יכסה פניו, ובשתיים יכסה רגליו, ובשתיים יעופף" (ישעיהו ו' 2).
