תשובה - משורש שוב, שמשמעותו תנועה ופניה לכאן או לכאן. אפשר לשוב אל משהו, לפנות אליו, או לשוב ממשהו, להתרחק ממנו. ובהשאלה: שיבה אל אלוהים – "ושבת עד ה' אלוהיך" (דברים ד' 30).
התשובה נתפסת במקרא כמפנה ממשי בהתנהגות האדם ובמעשיו.
התשובה המעשית מלווה ברגשות חרטה ובווידוי, ולעיתים בפעילות פולחנית – כפרה באמצעות קורבן.
תהליך התשובה הוא: הכרה בחטא, שינוי התנהגות, חרטה ובקשת סליחה, קבלת סליחה מה' וביטול הפורענות הצפויה כעונש על החטא. בלשון הרמב"ם: עזיבת החטא, חרטה, וידוי, קבלה לעתיד (משנה תורה, הלכות תשובה, פרק א', הלכה א').
התשובה היא עקרון חשוב ביהדות, וקבלתה על ידי ה' נחשבת לאחת המתנות הגדולות של אלוהים לאדם.
אחד התפקידים העיקריים של הנביאים היה להחזיר את העם בתשובה, כציבור וביחידים. הקריאות לתשובה משולבות בנבואות תוכחה או בנבואות נחמה. הקריאה לתשובה מציעה לשומע ברירה: אם יישוב – ייטב לו, אם לא ישוב – ייענש.
נושא התשובה מקבל הרחבות וגיוונים בספרי המקרא ובפי הנביאים. לעיתים מושמעות קריאות לחזור בתשובה, ולעיתים יש ספק בסיכויי התשובה. לעיתים מבוטא ייאוש בסיכויי התשובה בהווה, והתקווה למרפא שבתשובה הועברה לעתיד. הנסיבות הפוליטיות של התקופות משפיעות גם הן על הדוברים.
לפי המסורת היהודית, כל אסון בקהילה יהודית מצריך חשבון נפש וחזרה בתשובה, מלווים בצום. כדי לאפשר לאדם לחזור בתשובה כראוי נקבעו "עשרת ימי תשובה" שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שבהם מקל אלוהים על האדם במיוחד לחזור בתשובה. בתפילות הימים הנוראים נאמר במפורש כי "תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה" שגוזר אלוהים על האדם לשנה הקרובה. השבת שחלה בתוך ימי התשובה נקראת " שבת שובה" או "שבת תשובה", וקוראים בה בהפטרה את הושע י"ד 2-10: "שובה ישראל עד ה' אלוהיך, כי כשלת בעוונך".
