עיוות הדין, משפט שלא בצדק.
התנ"ך ברור מאד בתביעתו מהשופטים שלא להטות דין:
"לא תטה משפט" (דברים טז 19);
"ארור מטה משפט גר-יתום" (דברים כז 19);
"לא תטה משפט אביונך בריבו" (שמות כג 6).
שופטים שהיטו דין – נחשבים לרשעים גמורים, ומודחים מתפקידם וממעמדם, כבניו של שמואל: "ולא הלכו בניו בדרכיו, ויטו אחר הבצע, ויקחו שוחד, ויטו משפט… ויאמרו אליו [זקני ישראל]: הנה אתה זקנת, ובניך לא הלכו בדרכיך, עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים" (שמואל-א, ח 3, 5).
הטיית הדין מסמלת את מעשי העוול והדיכוי החברתי, ומאפיינת תקופות גרועות מבחינה חברתית ודתית בתולדות העם.