חלוצי התעופה : חלק א'

ז'וזף מישל (1740-1810) וז'אק אטיין מונגולפייה (1745-1799) - חלוצי הכדור פורח

שני האחים לבית מונגולפייה נולדו בצרפת והחלו את הקריירה האווירית שלהם בחקירת העשן המיתמר מארובת ביתם. תחילה חשבו שהעשן מסוגל לגורם לדברים לעלות וייחסו לעשן את תכונת ה "קלות". אך לאחר מכן גילו שחימום האוויר הוא הגורם לעשן לעלות. הם ביצעו מספר ניסיונות עם שקי משי שמולאו עשן עד שב-1783 הצליחו למלא שק בקוטר 10 מטרים באוויר חם שנפלט ממדורה גדולה שבערה תחתיו. השק התרומם לגובה של 1500 מטרים לקול תשואותיהם של תושבי הכפר ושב לקרקע.
במהלך הזמן שיכללו את המצאתם ובמקום אוויר חם, מילאו את הכדור בגז קל. הם בחרו במימן שהיה בעל צפיפות קטנה פי 15 מזו של האוויר. בספטמבר של אותה שנה, שלחו לראשונה יצורים חיים לטיסה אווירית. הנוסעים המכובדים היו כבש, תרנגולת וברווז. הללו המריאו ריחפו ונחתו בשלום על הקרקע. הגיע תורם של בני האדם.
חודשיים לאחר בעלי החיים, ב-21 בנובמבר 1783, עלו ז'אן-פרנסואה פילטר דה-רוזיה והמרקיז ד'ארלנד לאוויר. המראתם בוצעה מפריס והבלון, שקושט לכבוד המעמד, נשא עמו אל על את שני האמיצים. הם נחתו בשלום לאחר ששהו באוויר 23 דקות תמימות ופתחו בכך את עידן הטיסות בכדורים פורחים - ספינות אוויר עבור בני האדם.

הנרי ג'יפר (1825-1882) - חלוץ ספינות האוויר הממונעות

הכדור הפורח שהומצא על ידי האחים מונגולפיה המריא ונחת, אך בכל הנוגע לתנועה אווירית אופקית, היה נתון לחסדי הרוח. ג'יפר, שהיה מהנדס מוכשר, הבין כי ספינת האוויר הזו זקוקה למנוע כדי לשלוט בכיוון התנועה והוא אכן התקין בה מנוע קיטור במשקל 160 ק"ג . ב-1852 יצא לטיסה הראשונה בכלי תעופה ממונע, מפריס, למרחק של 32 ק"מ.
המשיך בדרכו, אלברטו סנטוס דימון הברזילי, שהיה הראשון שהצליח להתקין מנוע בעל בעירה פנימית (שהדלק נשרף בתוכו ולא מחוצה לו). בעזרתו ניתן היה לטוס למרחקים ארוכים יותר וביתר ביטחון.

פרדיננד פון צפלין (1838-1917) - חלוץ ספינות האוויר הקשיחות

הכדורים הפורחים, אשר חוברו להם מנועים, נקראו תחילה בשם ספינות אוויר. בהמשך הם נחלקו לשלוש קבוצות:
1. הספינות ה"רכות" - אלה היו בלונים פורחים אשר, כלי להובלת נוסעים בשם גונדולה חובר מתחתם בעזרת חבלים.
2. הספינות הקשיחות למחצה - היו אלה אשר נשאו את הגונדולה באמצעות מסגרת מתכת שחוברה לכדור הפורח.
3. המפותחת מכולם הייתה הספינה הקשיחה. זו הורכבה משלדה עשויה חישוקי אלומיניום שנעטפה בבד אטום לגז. חלק זה חולק למספר תאים שבכל אחד - מיכל גז מימן. החלוקה נעשתה לשם גיבוי. במקרה וחלה תקלה באחד התאים היה תא אחר שיכול היה להחליפו.
צפלין, אציל גרמני, היה הראשון שהחל בבניית ספינות אלו בשנת 1900. הוא התמחה בבנייתן ובין השנים 1910-1914 כבר היו ברשותו 5 ספינות אוויר קשיחות ששימשו להובלה. הבעיה בספינות אלו היה גז המימן הדליק שבהן מולאו.
עד מהרה הפך צפלין לשם נרדף לספינות אוויר וכלי תעופה זה הפך לכלי תעופה מסחרי שהתחרה במטוסים הראשונים. הידועה ביותר הייתה ה"גראף צפלין" שאורכה היה 200 מטרים. זו הקיפה את העולם ב-20 יום בשנת 1929.
שימושן המסחרי של ספינות האוויר הסתיים עם אסון ה"הינדנבורג" ב-1937. ספינת ענק זו, שאורכה הגיע ל-249 מטרים, ערכה טיסות בין אירופה לארה"ב. באחת מהן, עם הנחיתה בניו ג'רזי, התלקחה ונשרפה כליל. 35 מתוך 97 הנוסעים נספו באסון. גם החלפת גז המימן הדליק בגז ההליום, שנעשתה לאחר מכן, לא השכיחה את האסון וכלי זה חדל מלשמש בהובלת נוסעים. כיום משתמשים בהן לצרכי פרסום ומעקב אווירי.

השקת הגראף צפלין.
Credit: Daniel J. Grossman

אסון ההינדנבורג.
Credit: Pictures Now

להמשך הכתבה: חלוצי התעופה : חלק ב'

למתעניינים:

/http://inventors.about.com/education/inventors/gi/dynamic/offsite.htm?site=http://www.airships.net

http://www.americanblimp.com/pictures.htm

http://trivia.about.com/games/trivia/gi/dynamic/offsite.htm?site=http://www.aviation.nmstc.ca/exhibits/r100/r1.htm