|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > מדעים > רפואה וקידום הבריאות |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
אלרגיה למזון היא נושא שכיח בשיחות היום-יום ולמרות זאת יש אי-בהירות בעניינה. אלרגיה למזון היא תגובה לאכילת מזון כלשהו, המאופיינת בזמן הופעתה ובאופן הופעתה. התגובה האופיינית מתרחשת בתוך דקות ולכל היותר בתוך שעות אחדות מהחשיפה – קרי מזמן האכילה. לפיכך החולה לרוב חושד ואף יודע שאכילת המזון הספציפי היא שגרמה לאלרגיה. מהן התגובות? ובכן, מדובר בקשת רחבה של תגובות, החל בעקצוץ בחך, עובר לתפרחת בעור, גודש בעיניים, דמעת, צפצופים בדרכי הנשימה וכלה בתגובה קשה המכונה אנפילקטית ואף מוות. מזונות מעטים יחסית אחראים כמעט לכל סוגי האלרגיה למזון: חלב פרה, ביצים, דגים, פירות ים, בוטנים, שקדים, אגוזי קשיו (cashew), שומשום, חיטה, סויה וקיווי (kiwi). מעניין להדגיש שמזונות אלרגיים "מפורסמים" כגון תות שדה ושוקולד נעדרים מרשימה זו. אלה דוגמה לסוגי מזון שבפולקלור ידועים כאלרגניים אולם אינם כאלה באמת.
אלרגיה למזון מאובחנת בקלות יחסית בעזרת תבחיני עור – "טסטים". התבחינים נעשים בכל גיל, אך לא בכל מצב: עור חולה מאוד כמו Atopic Dermatitis ("אסתמה של העור") עשוי לעתים לפגוע במהימנות הבדיקה; חולה שנוטל תרופות אנטי-היסטמיניות עשוי אף הוא להראות טסט שלילי כוזב למרות קיום האלרגיה. חלופה טובה לתבחיני עור היא בדיקת דם לאלרגיה. בבדיקה זו נמדדים נוגדני IgE (נוגדנים המסוגלים לגרום לתגובה אלרגית) ספציפיים לכל סוג מזון. זו רגישה פחות מתבחין העור ויקרה הרבה יותר. יתרונה לחולה הוא בעובדה שבדיקת דם יחידה מאפשרת להעריך קיומה של אלרגיה למזון לסוגיו. נטילת אנטי-היסטמינים אינה פוגעת במהימנות בדיקה זו. יש בדיקות דם אחרות שנעשות בחו"ל ובהן נבדקים מדדים כגון IgG (נוגדנים שמספקים הגנה ומעידים שהגוף רק מכיר את החלבון הנבדק). ואולם לרוב מדובר בשרלטנים המנצלים את תמימות החולים למען בצע כסף. הם מראים לנבדק שיש לו נוגדנים למזונות רבים, בעוד מדובר למעשה בנוגדנים שאינם גורמים למחלה. לכל אלרגיה לסוג מזון מאפיינים המיוחדים לה. אלרגיה לבוטנים ולשקדים למיניהם מאופיינת בתגובות קשות במיוחד ובהן מקרי מוות, וכמוה גם אלרגיה לדגים. האלרגיה לשתי קבוצות אלה מתפתחת בגיל צעיר (בוטנים) או מאוחר יותר (דגים) והיא נוטה להתמיד כל החיים. תופעות אלרגיות למיני אגוזים ("פיצוחים") ולדגים יכולות להתפתח אפילו מריחם בלבד.
אם יש חשד שהתינוק אלרגי לחלב פרה, יש להפסיק להאכילו בחלב ולעבור לתחליף חלב (סויה בדרך כלל). כעת יש לעשות לו תבחין עור ו"טסט אלרגיה". אם הוא מפורש שלילי, יש לקבוע שאין אלרגיה למזון, בהסתייגות אחת שתבואר להלן. אם הטסט מפורש חיובי, קרוב לוודאי שהתינוק אלרגי לחלב פרה ויש למנוע ממנו מזון זה. אין מקום ל"דעה הפופולרית" שאי אפשר לאבחן אלרגיה של תינוקות רכים לחלב פרה בתבחין עור. במהלך חיי התינוק יש לשוב ולבדוק: אם התבחין נהפך מחיובי לשלילי או קטן באופן משמעותי – עובדה סוגסטיבית שהמחלה חולפת – אפשר, לפי עצת רופא, לנסות להאכילו בחלב. בכל מקרה יש להיוועץ ברופא, שכן אלרגיה למזון היא בגדר מצב חירום רפואי והיא עשויה להיות מסוכנת. קיימת אי-סבילות אחרת לחלב פרה. זו מתבטאת בשלשולים או בהקאות כשעתיים עד 24-48 שעות לאחר החשיפה למזון זה. במקרה זה תבחין העור מפורש שלילי ואין בו כדי לסייע באבחנה. רבים מילדים אלה אף לא יוכלו לשתות סויה. סוג שלישי של אלרגיה לחלב פרה הוא אי-היכולת לפרק את סוכר החלב – לקטוזה. מצב זה שכיח בגיל יותר מאוחר, והוא מסתמן בכאבי בטן ובגזים לאחר אכילת חלב ומוצריו. אי-סבילות ללקטוזה מאובחנת בתבחין נשימה מיוחד. יש לציין שאי-סבילות לחלב פרה מהסוג השני והשלישי אינם מצב מסכן חיים. לכן אם תבחין העור מפורש שלילי, אפשר לפחות לסכם שאין החולה מסתכן בחייו בחשיפה לחלב. אלרגיה אמיתית לחלב עשויה להיות קטלנית אף בחשיפה לכמויות זעירות. לפני שנים מספר פורסמה בעיתון רפואי בארצות-הברית כתבה על אדם שאכל טופו (מאכל סויה) שהיה מסומן "פרווה". מיד עם הנגיסה איבד את הכרתו ורק לאחר מאמצי החייאה קשים ניצלו חייו. לאחר בדיקות מדוקדקות נתברר שהיו במוצר שרידי חלבון חלב שדבקו בו לאחר שעובד בכלים שהכילו חלב קודם לכן. אלרגיה לביצים מופיעה בעיקר בקרב תינוקות ורבים הסיכויים שתיעלם. האלרגיה היא לחלבון הביצה ("הלבן") ולא לחלמון ("הצהוב"). אצל ילדים יש לה היבט מיוחד הקשור בחיסון בנגיף חצבת המוחלש. הנגיף שמיועד לחיסון גדל על ביצים, וילדים אלרגיים עשויים להגיב לשאריות הביצים שבתרכיב. ילדים שאובחנו כרגישים לביצים, יש לחסנם בהשגחה רפואית לפי הנחיית האלרגולוג. יש לציין: כמות חלבון הביצה ש"מזהם" את תרכיב החיסון זניחה, ולכן אפשר ואף נדרש לחסן את כל התינוקות מפני המחלה. הסיכון באי-חיסון גבוה הרבה יותר מהסיכון בחיסון תינוק אלרגי לחלבון ביצה. האלרגיה לשומשום ומוצריו – טחינה חלבה וכדומה – שכיחה יחסית בישראל. "אלרגופוביה" ממזון. מאות סוגי מזון נחשדו בהיותם גורמי אלרגיה ובהם מונוסודיום גלוטמאט, צבע מאכל צהוב ואדום, סוכרים, מרק עוף ותות שדה. אלפי מבוגרים בטוחים שהם אלרגיים למזון ורופאים, דיאטנים ואחרים מטפחים פוביות אלה. ואולם בתבחין ניסוי ותעייה כפול (גם הבודק וגם הנבדק לא יודעים אם החומר הנבדק "אמיתי" או דמה (Placebo), אפשר לבטל חששות אלה. מניסיוני למדתי שתבחינים אלה שנעשו במטופלים הוכיחו מעל לכל ספק שחששם היה לשווא. ואולם "פוביה" זו עדיין נפוצה. אלרגיה למזון מצריכה גישה הגיונית ומסודרת כדי להפחית חרדות-שווא מצד אחד, וכדי להתריע מפני סכנות אמיתיות מצד אחר. מזון ואלרגיה – הפער בין האמונות הטפלות לאמת
הטבלה מדגימה למעשה את הבורות הרווחת בעניין אלרגיה למזון. כדאי להדגיש כמה נקודות:
עוד בנושא אלרגיה: אלרגיה ועונות השנה
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
