יוד

היסוד: יוד (I).

מידע כללי:

היוד הוא אל-מתכת מוצקה ונדיפה שצבעה סגול כהה. שמו אף רומז על צבעו, שכן המילה Iodine נגזרת מהמילה היוונית Iodeides שפירושה "צבוע בסגול". מבין כל ההלוגנים, היוד הוא בעל האלקטרו-שליליות הנמוכה ביותר, וזו הסיבה שהוא הכי פחות פעיל מכל ההלוגנים.
ליוד יש תופעה נדירה: כאשר מחממים יוד מוצק לא מקבלים יוד נוזלי כי אם אדי יוד שצבעם סגול כהה. היוד הופך ישירות ממוצק לגז, ללא מצב נוזלי. תופעה זו נקראת סובלימציה.
גופנו זקוק לכמות קטנה אך קבועה של יוד לשמירת הפעילות התקינה של חילוף החומרים. בלוטת התריס היא מאגר היוד בגוף, והיא המפרישה לגוף הורמונים המכילים יוד. את היוד אנו מקבלים ממאכלים מסוימים, אולם ישנם אזורים שבהם אין מאכלים המכילים יוד, ובהעדר מקור חלופי ליוד עלולה להתפתח מחלת הזפק.

מס' אטומי	מסה אטומית	נקודת התכה	נקודת רתיחה	מצב צבירה בטמפ' החדר	צפיפות
53	126.9	113°C	184°C	מוצק	4.95 גר' לליטר

היסטוריה:

היוד התגלה ע"י ברנרד קוטויס הצרפתי בשנת 1811. הוא הפיק את היוד מאפר של אצות ים באמצעות הגבה של אצת ים עם חומצה גופרתית.

הפקה:

כמו הברום והכלור, גם היוד אינו מצוי באופן חופשי בטבע אלא כיונים. כברום, גם ליוד יש מס' שיטות ההפקה, כשהעיקרית שבהן היא הפקה באמצעות הגבה של יוני יוד עם הגז כלור. בעבר, הדרך המקובלת להפקת היוד הייתה כפי שעשה מגלה היוד קוטויס – מאפר של אצות.

היוד בטבע:

היוד אינו מצוי בטבע כיסוד חופשי (כמו שאר ההלוגנים), וגם מחצבי יוד הם נדירים מאד. מי ים מכילים כמות קטנה של יוד, וכמו כן היוד נמצא גם באצות ים. כמו כן, מרבצי מלח מצ'ילה מכילים עד 0.3% סידן יודי, וזהו אחד המקורות להפקת היוד.

דוגמאות לתרכובות היוד:

יודופורם (CHI₃) – זהו מוצק שצבעו צהוב והוא בעל מבנה גבישי. מופק בתעשייה באמצעות אלקטרוליזה של אשלגן יודי שמומס בתמיסה המכילה אשלגן פחמתי. השימוש העיקרי שלו – כחומר חיטוי.
יוד חמש- חמצני (I₂O₅) – זהו מוצק גבישי בעל צבע לבן המתקבל כאשר מחממים חומצה יודית לטמפ' של 200°C. תחמוצת זו היא היציבה ביותר מבין כל התחמוצות של היוד. יש לו שני שימושים עיקריים: 1) לקביעת כמות הגז המסוכן פחמן חד-חמצני באוויר. 2) בטיטרציה. מהי טיטרציה? זהו תהליך שבו מוסיפים באמצעות ביורטה (כלי מעבדה) תמיסה בעלת ריכוז לא-ידוע לתמיסה בעלת ריכוז ידוע, וכל התהליך הזה מתרחש בנוכחות אינדיקטור. (למשל, כשרוצים לסתור חומצה באמצעות בסיס בריכוז לא ידוע, לוקחים נייר לקמוס אדום, וכאשר הנייר מכחיל נדע כי התמיסה הפכה מחומצית לבסיסית.)
יוד חד כלורי (ICl) – זהו נוזל שצבעו אדום כהה, המתקבל כתוצאה מתגובה של כלור ויוד. שימושו העיקרי – כממס. זוהי אחת הדוגמאות לפוטנציאל היינון הנמוך של היוד, שבגללו היוד נמצא בתרכובת זו כאלקטרו-חיובי.

שימושי היוד:

יוד כספי משמש להכנת סרטי צילום.
יוד המומס באתאנול (כוהל אתילי) משמש לחיטוי פצעים וחתכים. בוודאי כבר נתקלתם בו אם נחתכם חתך עמוק במקצת – זהו החומר השורף ששמים על הפצע.
כדי לזרז את ירידת הגשם, מפזרים על העננים גבישים זעירים של כסף יודי.
משתמשים ביוד לגילוי הפחמימה עמילן, שכן העמילן מכחיל כאשר היוד יוצר עמו מגע. אתם יכולים לראות את השפעת היוד על העמילן במו-עיניכם. פשוט חתכו תפוח אדמה לשניים, טפטפו על החלק הפנימי קצת יוד, ותראו שחלק ממנו נצבע בכחול.

יוד ומחלת הזפק:

בלוטת התריס, המצויה בחלק התחתון, אחראית להפרשת ההורמון תירוקסין, שאחראי על מהירות התגובות הכימיות בגוף. התירוקסין מופרש מופרש כתוצאה מהפרשת ההורמון המגרה את בלוטת התריס (TSH), המופרש ע"י יותרת המוח. מהירות התגובות הכימיות תלויה בכמות התירוקסין. כשכמות ההורמון עולה, מהירות התגובות הכימיות בגופנו עולה.

מרכיב חיוני ביותר בתירוקסין הוא היוד. אנו מקבלים יוד בכמות מספקת בעיקר מדגים ומוצריהם, וכן ממי השתייה. אולם כאשר יש מחסור ביוד בתפריט נוצרת תפיחה בלתי רעילה בקדמת הצוואר, הזפק. בגלל המחסור ביוד בלוטת התריס אינה מפרישה כמות תקינה של תירוקסין.

יותרת המוח מגלה את המחסור בתירוקסין בדם, ומפרישה כמות מוגברת של TSH. הכמות המוגברת גורמת לבלוטה לגדול (כדי לנסות ולגרום לבלוטה להפריש עוד תירוקסין).

במקרה ומבחינים בתפיחה בקדמת הצוואר יש לגשת לרופא. אם הזפק הוא פשוט (כלומר אינו רעיל), הטיפול הטוב ביותר יהיה להרבות במזונות עתירי יוד.