היחס אל זרים בממלכתו של דוד

על פתיחות בקבלת זרים וגרים לחברה הישראלית אנו למדים ממחזור הסיפורים על דוד. בעיצומו של מרד אבשלום מושמעת באוזני דוד הצהרת נאמנות מרגשת:

"...ויאמר חי יהוה וחי אדני המלך, כי אם במקום אשר יהיה שם אדני המלך אם למות אם לחיים כי שם יהיה עבדך": (שמואל ב טו 21)

מי הוא המצהיר הצהרת אמונים ונאמנות מרשימה כל כך?
איתי הגיתי הוא האומר את המילים היפות והמרגשות האלה. בסיפור מרד אבשלום נוצר מצב מוזר – שבט יהודה – עצמו ובשרו של המלך – מורד בו, ודווקא שכיר חרב פלישתי נשבע לו אמונים.
מהו מעמדו של איתי הגיתי על פי הפסוקים שלהלן?

"וכל עבדיו עברים על ידו וכל הכרתי וכל הפלתי וכל הגתים שש מאות איש אשר באו ברגלו מגת עברים על פני המלך": (שמואל ב טו 18)

"וישלח דוד את העם השלישית ביד יואב והשלישית ביד אבישי בן צרויה אחי יואב והשלושת ביד אתי הגתי ויאמר המלך אל העם יצא אצא גם אני עמכם:" (שמואל ב יח 2)

מרשימות שונות במקרא ניתן לקבל מידע בעל ערך ופרטים מעניינים. מרשימת גיבורי דוד ניתן ללמוד כי מינוי של לא-ישראלי לתפקיד בכיר בצבא המלך לא היה נדיר. עיינו בשמואל ב כג 34-39.

"אלה שמות הגבורים אשר לדוד... אליפלט בן אחסבי בן המעכתי אליעם בן אחיתפל הגלני: חצרי הכרמלי פערי הארבי: יגאל בן נתן מצבה בני הגדי: צלק העמני נחרי הבארתי נשא כלי יואב בן צריה: עירא היתרי גרב היתרי: אוריה החתי כל שלשים ושבעה": (שמואל ב כג 8, 34-39)

בין מקורבי דוד בתקופה שבה נרדף על ידי שאול היה עוד איש חיתי – אחימלך:

"ויקם דוד ויבא אל המקום אשר חנה שם שאול וירא דוד את המקום אשר שכב שם שאול ואבנר בן נר שר צבאו ושאול שכב במעגל והעם חנים סביבתיו: ויען דוד ויאמר אל אחימלך החתי ואל אבישי בן צרויה אחי יואב לאמר מי ירד אתי..." (שמואל א כו 5-6)

ארגון צבא קבע על יחידותיו, ארגון גביית המסים שהחזיק את בית המלך, מס עובד לביצור ערים וסלילת דרכים – כל הפעולות הממלכתיות האלה לא היו מוכרות בחברה הישראלית השבטית שקדמה לימי המלוכה. משום כך דוד גייס לשירותו פקידים ואנשי צבא זרים שסייעו לו בארגון ממלכתו. נכרים אלה היו מעמי ארץ כנען השונים, והמשטר המלוכני על מינויו ותפקידו היה מוכר להם. המינויים בממלכת דוד אינם מבוססים על מוצא שבטי לאומי, אלא על שיתוף פעולה של כל היושבים בטריטוריה נתונה. דוד מקרב אנשים לא על פי מוצאם, אלא לפי כישוריהם והתועלת שהם יכולים להביא לעניין המשותף ולעניין הציבורי.

פתיחותו של דוד באה לידי ביטוי בתחום נוסף. מהו תחום זה לפי הפסוקים הבאים?

"ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי והשלישי אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור": (שמואל ב ג 3)

"וישמע תעי מלך חמת כי הכה דוד את כל חיל הדדעזר: וישלח תעי את יורם בנו אל המלך דוד לשאל לו לשלום ולברכו על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו כי איש מלחמות תעי היה הדדעזר ובידו היו כלי כסף וכלי זהב וכלי נחושת": (שמואל ב ח 9-10)

"ויהי אחרי כן וימת מלך בני עמון וימלך חנון בנו תחתיו: ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש כאשר עשה אביו עמדי חסד וישלח דוד לנחמו ביד עבדיו אל אביו ויבאו עבדי דוד ארץ בני עמון": (שמואל ב י 1-2)

"וישב דוד במצדה ויקרא לה עיר דוד ויבן דוד סביב מן המלוא וביתה: וילך דוד הלוך וגדול ויהוה אלהי צבאות עמו: וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו בית לדוד": (שמואל ב ה 9-11)

עמדנו על פתיחותו של דוד לזרים הן במינויים בחצרו והן ביחסי החוץ שלו. פתיחות זו נבעה מהאינטרסים הפוליטיים והמדיניים שעמדו לנגד עיניו כמלך. בשל מדיניות זו הגיעו אנשים, שבהתאם למסורת המשטר השבטי לא היו מגיעים לעמדות ניהול, לתפקידים בכירים בניהול הממלכה. יש הטוענים כי בשל מדיניות זו דוד שילם מחיר יקר – הישענותו על יסודות נכריים היא אחת הסיבות שגרמו לשבטי ישראל – לרבות השבט שלו עצמו – למרוד נגדו.