חלוקת התנ"ך לפרקים המוכרים לנו היום היא חלוקה נוצרית שנעשתה תחילה בידי המעתיקים הנוצרים של תרגום התורה ליוונית וללטינית. החלוקה הסופית לפרקים נעשתה בידי כומר קתולי מאנגליה, ההגמון סטפן לנגטון.
הוא קבע בשנת 1205 את החלוקה לפרקים המקובלת עד היום.
בשנת 1516 יצא לאור בוונציה שבאיטליה התנ"ך העברי הראשון עם החלוקה לפרקים, וממנו התפשטה השיטה לכל דפוסי התנ"ך. לא תמיד החלוקה לפרקים מתאימה לתוכן, ולפעמים היא אפילו מנוגדת למסורה. למרות זאת נאלצו היהודים לקבל את חלוקת הפרקים הנוצרית, וזאת מכיוון שבתקופות שונות כפו השלטונות על היהודים ויכוחים עם אנשי דת נוצרים, שציטטו מובאות מן התנ"ך על-פי אותה החלוקה לפרקים.