כנציגת העם עומדים לרשות הכנסת¹ אמצעים רבים לפיקוח על עבודת הממשלה ולביקורת על פעולותיה:

1. הבעת אמון והבעת אי אמון: על פי התיקון ל'חוק יסוד: הממשלה' בשנת 2001 וביטול הבחירה הישירה של ראש הממשלה, הכנסת מביעה אמון בממשלה ויכולה לחלופין להביע אי אמון בה. במקרה אחד אף נפלה הממשלה: מדובר בממשלה ה- 23 בראשות יצחק שמיר, אשר הוקמה בשנת 1988 ונפלה בעקבות הצבעת אי אמון בכנסת בשנת 1990.
2. חקיקה: כפי שהסברנו בסעיף הקודם, הממשלה זקוקה לאישור הכנסת לכל חוק שהיא רוצה לחוקק. בהעדר אישור כזה תתקשה הממשלה לפעול כגוף ביצועי.
3. תקציב: תקציבה של הממשלה מאושר על ידי הכנסת, ורק על פי אישור זה היא יכולה לפעול ולממש את תכניותיה. אישור התקציב כולל גם אישור לדרכי מימונו, ובכלל זה אישורם של המסים שהממשלה מתכוונת להטיל. באמצעות הפיקוח על ההוצאות ועל ההכנסות בתקציב, הכנסת יכולה לפקח על עבודת הממשלה.
4. דרישת מידע: הכנסת רשאית לדרוש מן הממשלה מידע על פעולותיה, וזאת היא עושה בדרכים שונות – באמצעות ועדות הכנסת, בעזרת ועדות חקירה פרלמנטריות, באמצעות דיונים, הצעות לסדר היום ושאילתות המוצגות במליאת הכנסת. נעסוק בכך בהרחבה בהמשך הפרק.
5. מבקר המדינה: נבחר על ידי הכנסת, ותפקידו לערוך ביקורת על משרדי הממשלה ומוסדות נוספים ולמסור דו"חות לכנסת באמצעות הוועדה לביקורת המדינה. הכנסת דנה בדו"חות אלה ומאשרת אותם.

האופוזיציה בישראל

האופוזיציה הפרלמנטרית, המורכבת מן הסיעות בכנסת המתנגדות למדיניותה של הממשלה, פעילה במיוחד בתחום הביקורת על הממשלה והפיקוח על פעולותיה. חברי האופוזיציה פעילים במיוחד בהגשת הצעות אי אמון בראש הממשלה, ובהצגת הצעות לסדר היום ושאילתות - כל אלה במגמה להעלות לדיון ציבורי את תפקודה של הממשלה, להצביע על מחדלים ולמקד את תשומת לב הציבור בנושאים שהם חשובים בעיניהם. עד שנת 2000 לא היה לראש האופוזיציה בישראל מעמד רשמי, אך ראשי הממשלות נהגו למסור למנהיג המפלגה הגדולה שבאופוזיציה דיווחים בנושאים מרכזיים ועל החלטות חשובות². בשנת 2000 נוסף לחוק תיקון הקובע: בישראל ראש האופוזיציה³ הוא חבר כנסת מן הסיעה הגדולה ביותר מסיעות האופוזיציה⁴ שסיעתו בחרה בו לתפקיד זה, או חבר כנסת אחר שנתמך על ידי יותר ממחצית חברי האופוזיציה שהודיעו על כך ליו"ר הכנסת. על פי החוק יזמין ראש הממשלה את ראש האופוזיציה לפי הצורך (לא פחות מפעם אחת בחודש), וימסור לו עדכון בענייני המדינה. ראש האופוזיציה רשאי לנאום במליאת הכנסת מיד לאחר נאום ראש הממשלה, הוא משתתף בטקסים ממלכתיים שראש הממשלה משתתף בהם, ושכרו נקבע על ידי ועדת הכנסת (והוא לא פחות משכרו של שר).

האופוזיציה הפרלמנטרית איננה מסתפקת בביקורת על הממשלה ועל מדיניותה, אלא מנסה להציג לפני הציבור אלטרנטיבה ולהפיל את הממשלה. לעתים קרובות האופוזיציה נעזרת בכוחות פוליטיים שמחוץ לפרלמנט ובדעת הקהל כדי להפעיל לחץ על הממשלה לשנות את מדיניותה. בישראל, שיש בה מפלגות רבות, קיימים לעתים קרובות פערים בעמדות של הסיעות השונות השותפות באופוזיציה, ולכן לעתים קרובות אין האופוזיציה מציגה עמדה זהה ואחידה כלפי מדיניות הממשלה.

לאופוזיציה הפרלמנטרית יש חשיבות רבה במשטר הדמוקרטי:

• האופוזיציה מבקרת את השלטון ומפקחת על פעולותיו.
• האופוזיציה מציגה דרך אלטרנטיבית לדרכה של הממשלה בניהול ענייני המדינה.
• האופוזיציה שומרת על האינטרסים של הציבור שבחר בה, ונאבקת נגד פגיעה בהם.
• האופוזיציה מבטאת את הרעיון הדמוקרטי של הגנה על זכויות המיעוט ואת העיקרון הדמוקרטי של ויכוח ושכנוע כדרכים נאותות לקבלת הכרעות בענייני ציבור.

ועדת חקירה פרלמנטרית

אחד האמצעים העומדים לרשות הכנסת כדי לקבל מידע על פעולות הממשלה היא ועדת חקירה פרלמנטרית. על פי החוק,* הכנסת רשאית למנות ועדת חקירה המורכבת מחברי כנסת כדי לחקור עניינים שהיא רואה בהם חשיבות לאומית מיוחדת. ועדת חקירה מטעם הכנסת יכולה להיות אחת הוועדות הקבועות של הכנסת, והיא יכולה להיות ועדה מיוחדת המורכבת מחברי כנסת והפועלת כוועדת חקירה.**

על פי החוק, בוועדת החקירה משתתפים גם נציגים של סיעות האופוזיציה שאינן שותפות לממשלה, לפי יחסי הכוחות ביניהן בכנסת. החוק קובע שאת סמכויותיה של ועדת החקירה הפרלמנטרית תקבע הכנסת. יש הרואים בהוראה זאת מתן אישור לוועדה לכפות על עדים להופיע בפניה, ולחייבם בהצגת מסמכים.

מאחר שוועדת החקירה הפרלמנטרית היא גוף שהכנסת ממנה והיא מורכבת מחברי כנסת שהם נציגי סיעות בכנסת, לעתים מתעוררים כלפיה ביקורת ואי אמון כלפי מסקנותיה, בטענה שהיא אינה גוף מקצועי בלתי תלוי אלא גוף פוליטי.

* מדובר ב'חוק יסוד, הכנסת', סעיף 22.
** קיימים סוגים נוספים של ועדות חקירה בישראל.

השאילתה, דרישת מידע הן הממשלה

השאילתה היא שאלה שחבר כנסת מציג לאחד משרי הממשלה והעוסקת בתחום פעילותו של המשרד הממשלתי שהשר מופקד עליו. השר חייב להשיב על השאילתה תוך זמן קצוב. השאילתה היא אחת הדרכים שבאמצעותן חבר הכנסת יכול לקבל מידע מן הממשלה על פעולותיה ועל מחדליה. מדי שנה מוגשות בכנסת מאות שאילתות, והכנסת עוסקת בהן בישיבותיה. חלק גדול מן השאילתות עוסק בענייני מדיניות, אך שאילתות רבות עוסקות בנושאים מחיי היום-יום של האזרחים. לעתים חבר הכנסת מציג שאילתה הנובעת מפנייה של אזרח אליו.

לשאילתות שחברי הכנסת מציגים יש מטרות רבות, לדוגמה: לקבל מידע מן הממשלה בנושאים שונים, להעביר ביקורת על הממשלה ופעולותיה ולדרבן אותה לתקן ליקויים ולשפר את השירות הניתן לאזרחים; למקד את תשומת לב הציבור לנושא מסוים.

השאילתה מוגשת על ידי חבר הכנסת בכתב ליושב ראש הכנסת, אשר בודק אם היא "כשרה". יו"ר הכנסת רשאי לפסול שאילתה מסיבות שונות, כגון: אם היא כוללת ביטוי או כינוי מעליב, אם יש בה פגיעה בכבוד הכנסת, אם יש בה ויכוח, ואם היא כוללת דברים שאינם הכרחיים להבנת השאלה.

בדרך כלל השואל הוא חבר באופוזיציה, המתנגדת לממשלה, אך גם חברי הקואליציה מציגים שאילתות. בדרך כלל השאילתה היא שאלה קצרה ובה חבר הכנסת מציג בפני השר עובדות מסוימות ומבקש הסבר או מבקש לדעת מה בדעת השר לעשות בעניין.

יושב ראש הכנסת מעביר את השאילתה אל השר הממונה על הנושא, והשר משיב תוך 21 יום על השאלה.

חברי כנסת רשאים להציג לשרים גם "שאילתה בעל פה". אחת לשבוע, בימי רביעי, מוצגות בכנסת כמה שאילתות בעל פה שנמסרו ליו"ר הכנסת עד ליום שני בשבוע. השרים משיבים עליהן בדברים קצרים בעל פה, ומיד אחר כך השואל רשאי להגיב בעל פה על תשובת השר וכן רשאים שני חברי כנסת נוספים להוסיף שאילתות לשר באותו נושא. כך מתפתח במליאת הכנסת ויכוח קצר בנושא.

במקרים מסוימים חבר הכנסת מעדיף לשלוח את השאילתה בכתב אל השר. זוהי "שאילתה ישירה", שהשר משיב עליה בכתב ולא במסגרת ישיבת הכנסת.

קראו עוד:

מבנה הכנסת ומוסדותיה
הכנסת כרשות מחוקקת

הערות

1. לממשלה יש בדרך כלל רוב בכנסת ולכן עיקר תפקיד הביקורת והפיקוח הוא למעשה בידי האופוזיציה.
2. דוגמה לדיווח לראש האופוזיציה בישראל במקרה חשוב:
   לפני מלחמת ששת הימים (1967) דיווח ראש הממשלה לראש האופוזיציה על המצב הביטחוני-המדיני.
3. על האופוזיציה בבריטניה
   בבריטניה יש לראש האופוזיציה מעמד רשמי חוקי. מנהיג האופוזיציה עומד בראש "ממשלת צללים", המכינה עצמה לקראת חילופי שלטון בבחירות, והעוסקת במעקב אחר פעילות השלטון בתחומים השונים.
4. סיעות האופוזיציה מוגדרות בחוק
   כ"הסיעות בכנסת שאינן צדדים להסכמים המחייבים תמיכה בממשלה, ושהודיעו על כך ליושב ראש הכנסת" ('חוק הכנסת, תשנ"ד- 1994')

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok