|
הסדרי נגישות |
עמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > מוסדות השלטון > נשיא המדינהעמוד הבית > ישראל (חדש) > שלטון וממשל > רשויות השלטון > נשיא המדינה |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
'חוק יסוד: נשיא המדינה'1 מגדיר את מעמד הנשיא, את דרך בחירתו ואת תפקידיו. סעיף 1 בחוק זה קובע: "בראש המדינה עומד נשיא." נשיא מדינת ישראל הוא, אם כן, ראש המדינה. הוא בעל מעמד ממלכתי2 רם והוא עומד מעל לכל רשויות השלטון. רוב נשיאי ישראל היו פוליטיקאים לפני כניסתם לתפקיד הנשיא. אולם מרגע שנכנס לתפקידו, הנשיא אינו מייצג מפלגה מסוימת ומצפים ממנו שיתעלה מעל לשיקולים מפלגתיים וימלא את תפקידו באופן ממלכתי. מצד שני, למרות שתפקיד הנשיא מוגדר כממלכתי, יש בסמכויותיו ממד פוליטי. תפקידו של הנשיא אף אינו ביצועי ואין הוא מנהל את ענייני המדינה. תפקידו בעיקר ייצוגי וסמלי: הוא מייצג את מדינת ישראל כלפי חוץ - כלפי מדינות אחרות וכלפי יהודי התפוצות, וכלפי פנים - העם בישראל רואה בו סמל לאחדותו. הציבור מצפה מן הנשיא שיהיה דמות העומדת מעל לוויכוחים הפוליטיים והמייצגת את ההסכמה הרחבה בציבור. הנשיא נבחר לתקופת כהונה אחת בת 7 שנים. נשיא המדינה נבחר על ידי הכנסת בבחירות חשאיות, בישיבה מיוחדת שנועדה לעניין זה בלבד. החוק דורש רוב מוחלט3 של חברי הכנסת לבחירת נשיא, כלומר לפחות 61 חברי כנסת. אם אף מועמד לא קיבל רוב מוחלט בהצבעה הראשונה, חברי הכנסת מצביעים שנית. אם אין אף לאחד מהמועמדים רוב מוחלט גם בהצבעה השנייה - חוזרים ומצביעים, כאשר בהצבעה השלישית ובכל הצבעה נוספת נופלת המועמדות של מי שקיבל בבחירה הקודמת את מספר הקולות הקטן ביותר. במקרה זה הנבחר הוא המועמד שקיבל בהצבעה השלישית או בהצבעה שלאחריה את קולותיהם של רוב חברי הכנסת אשר השתתפו בהצבעה.
מרבית תפקידיו של הנשיא מוגדרים ב'חוק יסוד: נשיא המדינה', וחלקם בחוקים אחרים. אולם חלק מתפקידי הנשיא אינם מוגדרים בחוקים.
תפקידי החובה של הנשיא הם אותם תפקידים שהחוק קבע שעליו למלא. בתפקידים אלה הנשיא נותן תוקף רשמי להחלטות של רשויות השלטון השונות, בעיקר הכנסת והממשלה:
בין תפקידי הנשיא המוגדרים בחוק, יש 3 תפקידים שבהם הוא מפעיל סמכות ושיקול דעת: תפקידו בכינון הממשלה, תפקידו בפיזור הכנסת, וסמכות החנינה הנתונה בידו. תפקיד הנשיא בכינון הממשלה לפי התקנון ל'חוק יסוד: הממשלה' (משנת 2001): תפקידו של הנשיא בהרכבת הממשלה כרוך בשיקול דעת: הנשיא ישקול מיהו חבר הכנסת בעל הסיכוי הטוב ביותר להרכיב ממשלה שתקבל את אמונם של רוב חברי הכנסת. בדרך כלל סביר שהנשיא יפנה אל ראש המפלגה הגדולה, אך הוא עשוי לפנות אל חבר כנסת שאינו משתייך לסיעה הגדולה אם הוא מעריך שביכולתו ליצור קואליציה הנתמכת על ידי רוב חברי הכנסת. תפקיד הנשיא בפיזור הכנסת על פי התיקון ב'חוק יסוד: הממשלה' (משנת 2001), אם נוכח ראש הממשלה כי קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלתו ושעקב כך נמנעת אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה, הוא רשאי, בהסכמת נשיא המדינה, לפזר את הכנסת. גם תפקיד זה מחייב בשיקול דעת, שהרי החוק קובע שפיזור הכנסת ייעשה "בהסכמת נשיא המדינה" (סעיף 29 בחוק). במצב המתואר יפנה ראש הממשלה אל הנשיא ויבקשו להיענות ליוזמתו ולפזר את הכנסת. לנשיא המדינה נתונה על פי החוק הסמכות להסכים או לא להסכים לכך. שיקול הדעת שיפעיל הנשיא במקרה זה הוא טובת המדינה והיכולת להפעלה מסודרת ותקינה של השלטון. סמכות החנינה הנתונה בידי הנשיא 'חוק יסוד: נשיא המדינה', קובע: בדרך כלל הנשיא מקבל המלצות לחנינה ממשרד המשפטים וחותם עליהן, ורק במיעוט המקרים הנשיא מביע התנגדות להמלצת המשרד. יש הטוענים כי סמכותו של הנשיא בנושא זה היא רחבה מדי, וכי ניסוח הסעיף בחוק מלמד שהנשיא אינו מוגבל בהחלטתו להעניק חנינה. אחרים טוענים כי הענקת החנינה דורשת גם את חתימתו של שר המשפטים, כלומר, שיקול דעתו של הנשיא בנושא זה הוא די מוגבל. לסיכום, תפקידיו של נשיא המדינה:
הערות
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
123 |