המשטר הדמוקרטי המודרני הוא שלטון של נציגי העם. במדינה המודרנית אין אפשרות לקיים דמוקרטיה ישירה,1 והסיבות לכך הן רבות: במדינות המודרניות, שמספר אזרחיהן גדול מאוד, אין אפשרות לכנס את כל העם כדי לקבל הכרעות בנושאים הציבוריים, לאזרחים אין די ידע ומומחיות כדי להחליט בנושאים המסובכים של המדיניות הלאומית, ולעתים יש צורך לקבל החלטות בתוך פרק זמן קצר ואין זמן לכנס את הציבור ולשאול את דעתו.
בגלל סיבות אלה וסיבות אחרות, יצרו מדינות מודרניות שיטת ממשל של נציגים.
גם במשטר של נציגים, העם הוא הריבון והוא המקור לסמכותו של השלטון, אך במשטר של נציגים העם מוסר את סמכות ההחלטה בענייני הציבור לידי נציגים שבחר בבחירות דמוקרטיות. בבחירות אלה העם מבטא את תמיכתו במועמדים ובמפלגות, המתחרים ביניהם על השלטון. הבחירות מבטאות את הדעות השונות הקיימות בציבור ואת העדפותיהם של האזרחים.
כתוצאה מן הבחירות מתרחשים לעתים שינויי שלטון. בכך בא לידי ביטוי עקרון הכרעת הרוב. תוצאות הבחירות משקפות גם את דעת המיעוט, כי גם הוא מקבל ייצוג בבית הנבחרים בהתאם לתמיכה בו בקרב הבוחרים.
 |
הבחירות מבטאות את עקרונות הדמוקרטיה |
רוב האזרחים אינם פעילים בחיים הפוליטיים. רובם הם צופים פסיביים בהתרחשויות הפוליטיות: קוראים חדשות בעיתונים, משוחחים עם חברים ובני משפחה על המתרחש וצופים במהדורות החדשות בטלוויזיה. הבחירות הופכות את האזרחים למשתתפים פעילים בחיים הפוליטיים, אם כי הבחירות הן ביטוי למעורבות אזרחית ברמה בסיסית ביותר. רק חלק קטן מן האזרחים פעילים במערכת הבחירות: פעילים במערכת התעמולה של המפלגה, מארגנים חוגי בית, חברים במפלגה ומארגנים פגישות עם פוליטיקאים. אולם עצם העובדה שהעם מוזמן לומר את דעתו ביום הבחירות - מגבירה את רגישותם של הפוליטיקאים לדעות הציבור, ופעילותם ביחס לציבור הופכת נמרצת יותר.
"האזרח הדמוקרטי" הוא אזרח מתעניין ומעורב בחיים הציבוריים, ולפיכך מצפים ממנו שישתתף בבחירות ויבחר מתוך אחריות ואכפתיות. וככל ששיעור ההשתתפות של האזרחים בבחירות גבוה יותר, כך יש לתוצאות הבחירות תוקף רב יותר. כאשר שיעורי ההצבעה בבחירות נמוכים מאוד, קיימת סכנה שהשלטון הנבחר ייצג רק מיעוט מן העם. מכאן שאדישות פוליטית היא מסוכנת לדמוקרטיה.
הבחירות הדמוקרטיות מגבירות את מעורבות האזרח בחיים הציבוריים ונותנות לו אפשרות לפעול ולהשפיע. רק במשטר הדמוקרטי קיימת תחרות אמיתית בין מפלגות או אישים.
תחרות זאת מתבטאת במתן הזדמנות שווה לכל מתמודד, בחופש ביטוי ובחופש התארגנות למשתתפים בה. מעורבותו של האזרח גוברת ככל שהוא רואה הבדלים בין השקפותיהן של המפלגות השונות, וככל שהוא מאמין ביכולתו להשפיע על תוצאות הבחירות.
אם הבוחר חש שאין לו אפשרות ממשית להשפיע על החיים הציבוריים, אם הוא חש שאין לו בחירה אמיתית בין חלופות או שאין לו אפשרות להשפיע על הרכב המועמדים ועל עמדותיהם, תצטמצם נטייתו ליטול חלק בבחירות.
בבחירות המתקיימות במשטר הדמוקרטי משתקפים עקרונות המשטר הדמוקרטי:
- עקרון הייצוג: העם בוחר את נציגיו, ואלה ייצגו אותו בהחלטותיהם ובחוקים שייקבעו.
- עקרון הפלורליזם: ייצוג של מיגוון דעות והשקפות המקובלות בציבור.
- עקרון הוויכוח: הבחירות מבטאות את הדרך הדמוקרטית לקבלת החלטות על ידי ויכוח ושכנוע.
- עקרון הכרעת הרוב: המתבטא בכך שהרוב בציבור מכריע מי יהיה הנבחר.
- עקרון חופש ההתארגנות וחופש הביטוי: המתבטא בהתארגנותן של מפלגות ובחופש להביע דעות ולבטא השקפות פוליטיות.
- עקרון השוויון: שפירושו, קול אחד לכל אחד.
- עקרון המעורבות וההשתתפות הפוליטית: הבא לידי ביטוי בעצם ההשתתפות בהכרעה הפוליטית ובתהליך ההכנה לבחירות, באספות בחירות, בחוגי בית ובתעמולה.
- עקרון חילופי השלטון: לעתים תוצאות הבחירות גורמות להחלפת השלטון – כביטוי לרצון העם.
|
מאפייני הבחירות הדמוקרטיות |
בחירות נערכות לעתים גם במדינות שמשטרן אינו דמוקרטי - מכאן שעצם קיום הבחירות אינו תנאי מספיק כדי שמשטר יהיה דמוקרטי. הבחירות הן תנאי הכרחי אך לא מספיק לקיום משטר דמוקרטי. מה, אם כן, צריך לאפיין את הבחירות הדמוקרטיות?
לבחירות הדמוקרטיות יש כמה מאפיינים:
- הבחירות הן כלליות, כלומר לכל אזרח יש זכות לבחור ולהיבחר. לעתים קיימות הגבלות על הזכות לבחור ולהיבחר, אך הגבלות אלה הן מעטות ככל האפשר. למשל, בישראל רשאים לבחור מגיל 18. בעבר, גיל הזכאות לבחור במדינות דמוקרטיות רבות היה 21, וכיום הוא 18; לעומת זאת נדרש גיל מבוגר יותר מן הזכאים להיבחר לפרלמנט.
בישראל נדרש גיל 21 כדי להיבחר לכנסת.
- הבחירות הן שוות. פירוש הדבר הוא שלכל בוחר יש קול אחד. קולו של המשכיל שווה לקולו של חסר ההשכלה, קולו של העשיר שווה לקולו של העני. השוויון בזכות ההצבעה משקף את ההכרה בערך השוויון בדמוקרטיה. כולנו שווים בזכותנו להשפיע על המדיניות.
- הבחירות חוזרות ונשנות כל פרק זמן קבוע בחוק. קיימים כללים הקובעים כל כמה זמן ייערכו בחירות. למשל, בישראל הבחירות לכנסת נערכות כל 4 שנים. השלטון הקיים אינו יכול לשנות באופן שרירותי את מועד הבחירות לפי רצונו ונוחותו.
- בבחירות משתתפות לפחות שתי מפלגות או לפחות שני מועמדים. האזרח בוחר בין חלופות.
- הבחירות הן חשאיות. קיימים אמצעים שנועדו להבטיח את חשאיות הבחירה, כך שאין אפשרות להפעיל לחץ לא הוגן על הבוחר ולשכנעו להצביע עבור מועמד מסוים תוך שימוש באמצעים פסולים. למשל, מניחים את פתק ההצבעה במעטפה אטומה, ופרגוד מסתיר את המצביע ומונע אפשרות לראות במי בחר.
- הבחירות הן הוגנות. כלומר, הן מתנהלות על פי כללים מוסכמים ועל פי חוקי המדינה. הבחירות הדמוקרטיות משקפות הסכמיות לגבי כללי המשחק.
- הבחירות מבטאות את חירויות האזרח: חירות הביטוי והבעת הדעה, הסובלנות לדעות שונות, חירות ההתאגדות וההתארגנות הפוליטית.
הערה:
1 דמוקרטיה ישירה - שיטת משטר שבה האזרחים משתתפים באופן ישיר בניהול ענייני המדינה. במשטר של דמוקרטיה ישירה ההנחה הבסיסית היא שהמדינה שייכת לכל האזרחים, ולכן כל אזרח שותף בשלטון. שלטונו של העם כולו מתבטא בהשתתפות כלל האזרחים בקבלת החלטות במסגרת אספה כללית. בשיטה זאת העם כולו קובע בכל העניינים המשותפים לו, וכל אזרח מכהן מדי פעם בתפקידי השלטון. שיטת משטר זאת התקיימה באתונה הקדומה.
