הספורט כמעוז השוביניזם

תרבות הספורט היא מרכיב נכבד בתרבותו של עם, ומעמד האישה בספורט משקף את מעמדה בחברה. ויש המוסיפים - כי מעמד האישה בחברה הוא ביטוי מהימן להתפתחותה של אותה חברה. בחברות המעודדות קידום חברתי, האישה זוכה לחירויות רבות יותר מאשר בחברות נחשלות, בהן קיים דיכוי חברתי. הגוף והנפש אחד הם, ועל כן יש חשיבות רבה בפיתוח המודעות לעיסוק בפעילות גופנית ובספורט.

היתרונות והרווח שיש לאדם מעיסוק בספורט הם רבים: בריאות, כושר גופני, התרגשות, שמחה, אתגר אישי, פיתוח מוטיבציה, פיתוח מיומנות חברתית וקבוצתית, פיתוח אסרטיביות והערכה עצמית גבוהה, כיבוד חוקים, משחק הוגן ועוד.

ילדות זכאיות לנגישות ליתרונות הללו, שהם תוצאה ישירה של העיסוק בספורט. לכן, חובה להשריש בקרב הבנות כבר מגיל צעיר את המודעות לכך ששדה הספורט שייך להן בדיוק כפי שהוא שייך לבנים, והן יכולות לראות בו במה להצלחה.

היחידה לקידום נשים בספורט הוקמה ב- 1994 על רקע האי-שוויון הקיים בין נשים לגברים בכל ענפי הספורט בישראל. חלקן של הנשים בספורט התחרותי בישראל הוא כיום כרבע (24%) בממוצע מכלל הספורטאים המשתתפים. פחות מ- 10% נשים שותפות בהנהלות ארגוני הספורט, ומבין המאמנים יש פחות מ- 10% מאמנות. פחות מ- 5% מהכתבות בעיתונות הספורט נכתבות על נשים, ובטלוויזיה עוד פחות.

ראוי לציין מספר "אבני דרך" שבעקבותיהן ניכר שמתחיל שינוי- הוועדות הציבוריות שמונו בעשור האחרון כגון: ועדת מליניאק, ועדת בן דרור, ועדת לוין, הקמתה של התאחדות הספורט לבתי-הספר, והיחידה לקידום נשים בספורט; כל אלה גרמו לספורט הנשים בארץ "לעלות כיתה". אין ספק שחל שינוי במודעות הציבורית לכך שדברים צריכים להתנהל אחרת. עם זאת מקבלי ההחלטות עדיין לא הטמיעו את הגישה השונה.

המסע לקידום נשים בספורט עושה את צעדיו הראשונים, אבל הדרך ארוכה והמכשולים רבים.

חזון הספורט בישראל הוא: לבנות ייצוג הולם (60%-40%) של נשים באיגודים ובאגודות הספורט באופן שנשים תהיינה גורם פעיל במוקדי ההחלטות, וממילא בחלוקת המשאבים; להגיע להשתתפות של לפחות 40% נשים מסך כל ספורטאי ההישג בישראל; להגדיל באופן משמעותי את מספר הנשים העוסקות באימון הספורט; להגדיל ולהרחיב את החשיפה של נשים בספורט באמצעי התקשורת הכתובה והאלקטרונית כמודל חיקוי לילדות ולנערות.

במדינות רבות קידום נושא הייצוג ההולם נעשה באמצעות חקיקה ואכיפת החוק בפועל, זאת על-ידי הגבלות תקציביות לגופים אשר לא יקיימו את המתחייב על-פי החוק, ובמקביל ניתנים מענקים ותמריצים תקציביים לגופים שיקדמו ייצוג הולם של נשים מעבר למתחייב. יש לפעול באופן מתמשך ולהכשיר יותר נשים לתפקידי ניהול בספורט ולהטמיע בציבור, בעיקר בקרב ציבור הגברים המנהל כיום את עולם הספורט הישראלי, את זכותן של הנשים לייצוג הולם בין מקבלי ההחלטות.

בד בבד, לא פחות חשוב ואולי אף יותר, לפתח תשתיות ולהגדיל באופן משמעותי את מספר הילדות העוסקות בספורט; זאת באמצעות הקמת קבוצות של ילדות בספורט בכל הענפים מגיל צעיר – כחלק מההתפתחות הטבעית שלהן, דרך התאחדות הספורט לבתי-הספר, אשר פעולותיה פרוסות על פני כל הארץ, ביישובים מרוחקים בעיר ובמגזרים הערבי והדרוזי.

הטרדה מינית בספורט

עולם הספורט הוא עולם גברי במיוחד; לגברים יש לא רק עדיפות מספרית גדולה אלא גם שליטה כמעט בלעדית בעמדות של מקבלי ההחלטות, כאשר הם אלה שמנתבים את חלוקת המשאבים על-פי הבנתם ותפיסתם. מרבית המאמנים הם גברים, וגברים הם אלו שמאמנים נשים, נערות וילדות. חשוב להדגיש זאת שכן המאמן תופס מקום מאוד משמעותי וחשוב בעולמו של הספורטאי.

מתפתחת תלות רבה בין הספורטאיות לבין המאמן. הספורטאית מייחסת חשיבות רבה לכל הערותיו של המאמן והיא מבחינה בכל שינוי או אמירה, מתבוננת בשפת הגוף שלו ומפנימה כל התרחשות בסביבתו.

לעתים אנו עדים לכך שהספורטאית מפתחת הערצה למאמן, והיא מוכנה לעשות כל שיבקש.

הטרדה מינית וניצול מיני הן תופעות חברתיות בעייתיות וקשות, שנחקרו עד כה על-ידי פסיכולוגים, סוציולוגים, קרימינולוגים ומשפטנים, בעיקר בהתייחס לעולם העבודה או המשפחה, ולאחרונה החלו לחקור את הנושא גם בעולם הספורט. ב- 1998 נערך מחקר גדול משותף למדינות נורבגיה, ספרד, אנגליה וגרמניה, אשר חקר את הסוגיה וגילה ממצאים קשים ביותר – שבספורט אכן קיים ניצול מיני במידה רבה יותר מהממוצע בכלל האוכלוסייה.

אחת הבעיות המתעוררות בחקירת נושא רגיש זה היא ההגדרות והתפיסות של הטרדה מינית וניצול מיני בתחום הספורט, משום שתחום זה מעצם טבעו כולל מגע גופני. האם מאמן האוחז בזרועה של טניסאית כדי להדגים מכה נכונה, או תומך במותניה של מתעמלת בעת גלגול, עלול להיחשד בהטרדה? או אם מאמן המתאהב בספורטאית צעירה שבהדרכתו, מחזר אחריה ומפתה אותה לפרשיית אהבה - יואשם בניצול מיני גם אם הדבר אינו נעשה בכפייה?

ההשפעות הקשות של מקרי הטרדה וניצול על נפש הספורטאית מצד אחד ועל עבודתם של המאמנים מצד אחר, מחייבות טיפול והתייחסות גם בישראל. נושא זה לא נחקר, לא עלה לדיון ציבורי ולא טופל די הצורך בידי כל האחראים להתפתחות הספורט.

יש הטוענים שניצול מיני מצד מאמן דומה לגילוי עריות, בגלל הקשר הדמוי-משפחתי, שנוצר במסגרת הקבוצה הספורטיבית. ההתמסרות הטוטלית של ספורטאים לעיסוק בספורט, גורמת לכך שהספורטאית נמצאת במחיצתו של המאמן שעות רבות, לפעמים יותר מ- 16 שעות ביממה. מדובר בספורטאיות צעירות, אשר פעמים רבות רואות במאמן מורה, מדריך, אב או חבר, ונוטות אפילו להתאהב בו.

עקב מצב מורכב זה לא ברור אם יש הסכמה בציבור בכלל ובין העוסקים בספורט בפרט באשר להגדרות של ניצול מיני. יש הטוענים למשל שאם מגע מיני נעשה בהסכמת שני הצדדים אין כאן בעיה, אך כמובן שזהו בפירוש עברה על החוק כאשר מדובר בספורטאית קטינה, קיים גם ניצול של ספורטאים צעירים אשר נופלים קרבן לניצול מיני ונפשי בידי מאמנים, אך בדרך-כלל - הדפוס הוא של מאמן וספורטאיות.

מספר חוקרות טוענות שארגוני הספורט והממסד הספורטיבי נוטים לטאטא עניינים מתחת לשטיח, הן מתוך זלזול בתלונות הספורטאיות והן מתוך החשש לפגיעה בשמם הטוב של המאמנים, הספורטאיות ואגודות הספורט.

מעורבות ההורים בכל מה שקורה לבנותיהן חשובה ביותר. לעתים נראה שההורים נוטים לסמוך ולבטוח במאמן המבוגר ומאמינים באמונה שלמה שכל רצונו הוא לדאוג לשלומה של הספורטאית ולקידומה המקצועי. למעשה הם אינם ערים לתופעות שליליות שמתרחשות לעתים מתחת לאפם.

יש להגביר את המודעות בקרב ההורים להיות קשובים לילדיהם, לבדוק ולשאול שאלות. מודעות זו חשובה לבריאותן הנפשית והגופנית של בנותיהן.

בשנים האחרונות נאלצו מאמנים בכמה מקומות בארץ להפסיק עבודתם עם ספורטאיות עקב קשרים אינטימיים ביניהם. בעבר היו מקרים שבהם מאמן קרטה נהג לעשות מסג' לספורטאיות הצעירות שלו וביקש מהן להתפשט ולהישאר רק בתחתונים. או מאמן סיף שקיים יחסי מין עם שתי ספורטאיות צעירות מתחת לגיל 14.

לפני יותר מ- 35 שנה התפרסם מקרה שבו מאמן בן 45, נשוי ואב לשלוש בנות, התאהב בשחיינית שלו, עזב את אשתו וברח לחו"ל עם השחיינית, כי לא יכול היה להמשיך לחיות בקהילה כשהדבר התגלה. המערכת אינה יכולה להתעלם מהתופעות הנ"ל שהן שכיחות יותר בספורט עקב היותו פעילות פיזית, עקב הקרבה ביחסים והערצת המאמן שהוא דמות מרכזית ומשמעותית בחייו של הספורטאי.

יש לבנות ראשית כול קוד אתי של התנהגות בספורט, לפרסם אותו ולחייב בו את כל העוסקים בספורט. כמו-כן יש להחמיר בענישה ולאפשר לספורטאיות אוזן קשבת ופתרונות בשעת מצוקה.

כיום, כשגברה המודעות לתופעות חריגות, יש תפקיד חשוב למערכת - לעסוק במניעה, להפר את קשר השתיקה ולפתוח בהסברה כוללת, אינטנסיבית, בנוגע לנורמות ההתנהגות, להרחיב את ההסברה בנושאים של ניצול מעמד, סמכות וניצול מיני, והחשוב מכול - יש לעודד ספורטאיות לפנות ולהתלונן בידיעה שהן תמיד תזכינה בתמיכה.

בתוקף תפקידי כמנהלת המחלקה לקידום נשים בספורט במשרד המדע התרבות והספורט אני מתכוונת בימים אלה, בשיתוף פעולה מלא עם בית- הספר למאמנים במכון וינגייט והעמותה לקידום נשים בספורט, לגבש קוד אתי כתוב, עליו יחתמו כל מאמן ומאמנת בסיום לימודיהם.

תיחתם אמנה למניעת אלימות בספורט ובה יודגש נושא מניעת הטרדה מינית וניצול מיני בספורט. כן יתורגמו שלוש חוברות שהן חומר הסברתי אשר הופק באוסטרליה והמופנה לקהל המאמנים, הספורטאים, ההורים והפעילים בספורט. החומר יופץ בין כל אגודות הספורט בארץ.