הורה לי דרך : כיווני מחשבה להורים בנושא הסמים

איך זה קרה? איך זה שלא ידענו?
לפני כשנה, בשעת ערב מאוחרת קיבלתי צלצול טלפוני מחברתי הקרובה: "בואי אלינו אני מודאגת מיגאל (שם בדוי), נדמה לי שהוא משתמש בסמים... הוא שמכיר אותך מקטנותו הסכים שתבואי אלינו, שנדבר...". קולה רעד מהתרגשות, מבקש, תולה תקווה. הגעתי אליהם בסביבות שמונה בערב. היה זה קיץ ירושלמי נעים. יגאל עמד לפני שחרורו מצה"ל ותכנן טיול למזרח. ישבנו במרפסת, מול נוף ירושלמי קסום ועשיר, משוחחים על החיים. הכול נראה יפה, יגאל משתייך לקבוצת נגנים שמנגנת ב"רגילות" או בסופי שבוע. עושים חיים, מתכוננים לשחרור ולנסיעה למזרח. הכול נראה כל כך יפה ומוצלח...

"מדוע אימא כל כך מודאגת?", שאלתי, "מדוע ביקשה שאבוא לשוחח אתך? מדוע הסכמת?".
"היא עושה עניין מקצת גראס (מריחואנה) שגילתה שאני מעשן", אמר, "וחשבתי שאני אוכיח לה בנוכחותך שזה שום דבר, זה הרי פחות מזיק מסיגריה! וחוץ מזה אני כבר מעשן גראס מגיל ארבע-עשרה ולא קרה לי שום דבר".

פניה של חברתי חוורו, היא שמעה זאת בפעם הראשונה בחייה. היא גם לא חשדה אף פעם, לא זיהתה סימנים, על כל הקשיים שבהם נתקלה אמרה תמיד: "משובת נעורים...".

לבקשתי, סיפר לי יגאל על הנגינה ועל השימוש בגראס. הוא הגדיל כמויות במשך השנים, כך סיפר, בזמן האחרון התחיל לשים לב שבלי "הסם" הנגינה לא מתנגנת כמו קודם, חסרה לו ההתלהבות, חסר המרץ, חסרה המוטיבציה.

"תגדיל כמויות", אמרתי לו באופן פרובוקטיבי, "ואולי ההרגשה תשתפר".
יגאל הסתכל בי בחוסר אמון ואמר: "את מציעה לי הצעות כאלה? אני הרי מגדיל כמויות כל השנים ופתאום אני מרגיש שבעצם בלי הגראס אני לא יכול לתפקד במיטבי, אני לא כל כך מבין מה קורה... האם נפגע לי החופש? האם קרה לי משהו? הרי אני בסך הכול מרגיש נהדר". חברתי ישבה המומה, לחלוחית בעין, דמעה נסתרת... איך זה שלא ידעה כל הזמן? איך זה שרק עכשיו התחילה לחשוש, להבין? אולי ראתה משהו והכחישה, התעלמה?

"האם אתה רוצה להבין מדוע הגדלת כמויות במשך השנים?", שאלתי, "ומדוע מצב רוחך תלוי בשימוש בסם? האם אתה רוצה להבין איך זה שהחופש נפגע?".
יגאל גילה עניין. התעוררה בו מוטיבציה לדעת. למרות שעדיין הסתכל בי בחשדנות ובמבט האומר: מה את כבר יכולה לחדש לי?

דיברנו על השפעת הסמים, על הנפש ועל המוח, דיברנו על התרמית הגדולה בעניין "הסמים הקלים", דיברנו על חיים בלי סמים... על הנאות ועל קשיים, דיברנו על כל הסמים, מגראס ועד הרואין שהם הוירוס של המוח האנושי: הסברתי לו שכשם שהוירוס במחשב פוגע בזיכרון שלו, משבש ומוחק נתונים, כך הגראס וכל שאר הסמים פועלים על המוח. השינוי בהרגשה נגרם בשל השיבוש בפעילות המוח, והמוח הוא המחשב המשוכלל מכל המחשבים. הסם משבש את פעילות המנגנון במוח, מתערב בהעברות חשמליות, ב"כימיה", וגורם לשינוי בלתי רצוני בתחושות, במחשבות ובהתנהגויות. התהליכים מתרחשים בערוץ הנפשי ובערוץ הביולוגי במקביל, וגורמים לאדם להתרגל אליהם ולהתגעגע אליהם בהיעדרם. ההבדל בין הוירוס והסם הוא שאת הנזקים של הוירוס במחשב רואים בדרך כלל מידית בעין, כשיושבים מול המחשב; השפעות הגראס וסמים אחרים, לעומת זאת, אמנם מענגים בתחילה, נותנים תחושה של כיף והנאה, תחושת ביטחון, תחושת ביחד וקשה למשתמש הצעיר להבין שהתחושות האלה נגרמות בשל שיבוש במנגנון המוח. לשיבוש זה ולנזקים הנגרמים בעקבותיו האדם מודע רק בשלבים מאוחרים יותר, לעתים מאוחר מדי.

"הצלחת לבלבל אותי", אמר יגאל, "לא חשבתי בצורה כזאת. חשבתי שגראס זה 'סם קל' אני באמת מרגיש שבלעדיו אני כבר לא כל כך מאושר, אני לא יכול להרגיש שמחה וכיף, אני מתחיל להבין... אני לא בטוח מה אעשה עכשיו, הייתי בטוח שיש לי תשובות נחושות, שאוריד את אימא מעליי ועכשיו?".
"עכשיו", אמרתי, "אולי רק עכשיו אתה מוכן להתחיל לחשוב על הדברים קצת אחרת".

הורים רבים ישאלו את עצמם אחרי שקראו את הסיפור: מה עושים? האם ייתכן שישנם הורים שלא יודעים מה מתרחש מתחת לאפם, בביתם, עם ילדיהם, במשך שנים כה רבות? האם יש דרך? האם גם אצלם? מה עליהם לדעת על מנת להקטין את הסכנה שילדיהם יהיו מעורבים בסמים? ומה יש לעשות אם הם כבר מעורבים בזה? אנסה להביא בפניכם נקודות וכיוונים למחשבה שאולי יסייעו לכם להבין ולפעול. החינוך להימנעות משימוש בסמים הוא מורכב, רב פנים ודורש הסתכלות רבת משתנים במסרים שהילד קולט מרגע לידתו והמשפיעים על עמדתו והתנהגותו גם בנושא הסמים.

בחברה המערבית, הפוסט-מודרנית, דפוסי השימוש בסמים לסוגיהם (גראס, אקסטזי, אלכוהול וכד') נפוצים במידה כזו שניתן למצוא אותם בכל מקום, המסרים נגד שימוש בסמים ונגד שתייה מופרזת של אלכוהול אינם חד-משמעיים והגבולות אינם ברורים. לגבי אלימות, לעומת זאת, יש קונצנזוס לאומי; אין לגיטימציה לאלימות קלה, אין ויכוחים בטלוויזיה, בכנסת, בעיתונות. אך באשר לסמים נשמעים קולות שיש "סמים קלים". קמה מפלגת "עלה ירוק", מאמרים רבים נכתבים עם מידע שגוי, אותרו שמונה מיליון אתרי אינטרנט בנושא הסמים. הצעירים גדלים בחברה המטפחת סגנון חיים הדוניסטי ושימוש בחומרים טבעיים ומלאכותיים לשם השגת סיפוקים מידיים, פתרונות מהירים למרפא לגוף ולנפש באמצעותם.

אמצעי התקשורת ההמוניים מעצבים תפיסת עולם שעל פיה "נשיות" ו"גבריות: הצלחה וכישלון קשורים למשקאות אלכוהולים, לסיגריות ולסמים.

המהפכה הפרמקולוגית (מהפכת התרופות) היתה מחשבה שניתן להשיב את בריאותו של האדם ואת תפקודו למצב תקין; ניתן להשיג תחושת עונג ואושר באמצעות חומרים חיצוניים, כימיים או טבעיים. גם ריבוי שעות הפנאי שינה את התייחסות האנשים לסמים ולאלכוהול והם עצמם נתפסים כאמצעי בידור ובילוי מקובלים. מהפכת האינטרנט וההצפה במקורות מידע, שחלקם הגדול מגמתי ומטעה, חושפות את בני הנעורים לדעות ולעמדות סותרות, המפגישות אותם באופן וירטואלי עם צעירים שרואים בסמים, ובמיוחד בגראס ובאקסטזי, סמל לחופש ולשלטון הנעורים על הממסד ועל עולם המבוגרים. החיפוש אחר תשובות מיסטיות, רוחניות ובריאותיות גם הוא תגובה לעולם שבתוכו גדלים הילדים. נוסף על כל אלה השינויים הפנימיים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים אצל הצעירים, גורמים לסמים להיתפס ככאלה שיכולים לתת מענה לצרכים הייחודיים המאפיינים את גיל ההתבגרות – כגון סקרנות, ריגושים, בדיקת גבולות, הרפתקנות.

נוסף על כל אלה מתרחש תהליך של אבדן הילדות ואבדן ההורות (בעקבות "אבדן הילדות" של ניל פוסטמן). ההורים אינם נוקטים עמדות חד-משמעיות, הגבולות שהם מציבים אינם ברורים ופעמים רבות אף לא עקיבים. הילד לא לומד לדחות סיפוקים ומשום כך מתקשה לגייס את כוחותיו הפנימיים כדי לחוות את יפי העולם מצד אחד ולמצוא פתרונות למצוקותיו מצד אחר בלי להזדקק לחומרים חיצוניים.

להורים תפקיד חשוב

במציאות המורכבת כפי שתוארה לעיל נועד להורים תפקיד חשוב ביותר. על פי המחקרים והדיווחים מהשדה כ- 10% מתלמידי בתי-הספר מתנסים בשימוש בסמים (כ- 70,000 תלמידים), אך גם אם התופעה רחבה יותר, עדיין ניתן לומר שרוב התלמידים אינם משתמשים בסמים. על פי הספרות המקצועית ובהתייחס למחקרים שנעשו בנושא, הבית הוא המקום הראשון, גם בעידן המודרני, שמקנה לצעיר כוחות בריאים להתמודד בחיים בכלל ועם סכנות בפרט.

הגישות המקובלות כיום מכירות ביחסים של הצעיר עם קבוצת הגיל ועם הוריו כיחסים המשלימים זה את זה ותורמים להתפתחותו כאדם בריא בנפשו, המסוגל להתמודד עם פיתויים וסכנות.
המתבגרים מחפשים קבלה והדרכה מצד ההורים לגבי יצירת סטנדרטים ערכיים ומטרות חינוכיות.

ההורים הם אלה המעניקים לילדיהם תחושת ביטחון באמצעות מתן חום מצד אחד וקביעת כללים וחוקים המיועדים להימנעות מעשיית מעשים מסוכנים מצד אחר.
היעדר דרישות וחוקים בבית משפיעים על יכולת השליטה בדחפים ועל האחריות החברתית המתפתחת אצל הילד. ההורים צריכים להציב סטנדרטים ברורים להתנהגות, לאכיפה ללא ענישה. עליהם לתת הסבר לתביעותיהם, לאפשר משא ומתן לגביהן, ולספק מידע לגבי סיכונים שהילדים עלולים להיחשף להם.

בנושא הסמים, ובמיוחד סמים נפוצים כגון גראס, אקסטזי ואחרים, שלגביהם קיים בלבול רב, דרושה מצד ההורים עמדה אישית, ברורה ובהירה.

כיצד תדעו אם עמדתכם ברורה לילדים?
נסו לענות על שלוש השאלות הבאות:

שאלה ראשונה: האם בנך/בתך יודעים מהן עמדתכם בנושא הסמים?

שאלה שנייה: האם שוחחתם על נושא הסמים בבית, על הסכנות ועל הדילמות המעסיקות אותם בנושא זה?

שאלה שלישית: האם יש הבדל בין עמדתכם כהורים לבין עמדתם של הורים אחרים שבנכם/בתכם מכירים?

מהתשובות לשאלות אלו תוכלו להסיק עד כמה חשובים התקשורת והאמון בנושא. אם מתברר מהתשובות לשאלות אלו שעמדתכם אינה ברורה דיה, לא העליתם את הנושא בבית, ובסביבה קיימות השפעות שאינן תואמות את עמדתכם - אזי הגדירו את עמדתכם, הוו דוגמה אישית, קיימו שיחות בגובה העיניים, סייעו לילד לבנות דימוי עצמי חיובי ומערכת ערכים השוללת שימוש בחומרים ממכרים; הקשיבו והתייחסו, היו פתוחים וגלויים אך קבעו גבולות.

השימוש בסמים בקרב מתבגרים הוא לרוב שימוש במגוון סמים בו זמנית (עישון טבק, אלכוהול, גראס ואחרים). חשוב להבחין בין שימוש מזדמן (שימוש לעתים רחוקות ובגבולות) שימוש יתר (שימוש תכוף יותר ואבדן גבולות), ופיתוח תלות בסם (קושי לעצור את השימוש). ההתמכרות אינה שכיחה בתחילת ההתבגרות שכן זו מתפתחת לרוב בעקבות מספר שנים של שימוש עקיב.

כיצד תבחינו אם ילדיכם משתמש בסמים?

בשלב ראשון
מרבית המשתמשים עושים שימוש ניסיוני שנובע מסקרנות, חווייתיות, חיפוש אחר הנאה וכיף, רצון לקחת סיכונים וכד'. התוצאה היא משנית לעצם חויית השימוש. בשלב זה לא ניכרים סימני השימוש.

בשלב השני
כשהשימוש יהיה תכוף, הצעיר יפתח קשרים חברתיים סביב השימוש בסם. הוא מרגיש אז טוב, בטוח בעצמו, קליל, חופשי, פתוח וחברותי יותר מאשר ללא הסם. הסם מספק לו רווחים חברתיים, השתייכות, ביטחון, עליזות, מקובלות וכד'. גם בשלב זה יוסתר השימוש מההורים וממבוגרים אחרים כדי למנוע עימותים אתם והתערבות בהתנהגותו.

בשלב השלישי
הסם הופך כלי להתמודדות עם מצוקות. המתבגר מחפש דרכים להקל על עצמו, והוא משתמש בכל מה שיעזור לו לחוש בטוח בעצמו. המתבגר יתחיל אז להחליף חברים ולהתרועע עם מי שעמדותיו והתנהגותו דומים לו. ציוניו יתחילו לרדת, היעדרויותיו מבית-הספר תהיינה תכופות ורבות יותר, המוטיבציה ללמוד ולהשתתף בפעולות עם ההורים תרד. ההורים יתחילו אז להבחין בשינוי התנהגותי; המתח בבית יעלה ואתו קונפליקטים רבים.

בשלב הרביעי
המתבגר יפתח התמכרות תוך שימוש קבוע ותכוף, כשהסם הופך אז לכלי ההתמודדות היחיד. החיים החברתיים יצטמצמו למסגרת של חברים משתמשים; השפה, הביגוד והסגנון יותאמו לקבוצה; הצעיר ירגיש אבדן שליטה אך יתכחש למצבו. ההכחשה של המצב תתחזק כדי ליצור תחושה של "שליטה במצב". בשלב זה תהיה פגיעה ברורה בתפקודיו של הצעיר: היעדרות מבית-הספר, הסתגרות, חוסר שיתוף פעולה, עוצמות רגשיות, התרחקות מפעולות משפחתיות וכד'.

בכל השלבים הנ"ל ההורים יחושו בשינויים התנהגותיים מסוימים אך ייחסו אותם לבעיות אוניברסליות של גיל ההתבגרות. ואכן קשה מאוד להבחין איזו התנהגות מצביעה על קשיי התבגרות נורמטיביים ואיזו קשורה לשימוש בסמים. הסימנים צריכים לעודד עשייה אם הם מעוררים בהורים חרדה ודאגה, מעלים שאלות בלתי פתורות, נמשכים זמן רב ונמצאים בתהליך החרפה והסלמה. רשימת סימני האזהרה שיצוינו בהמשך אינה מצביעה בהכרח על שימוש בסמים ועל כן חשוב מאוד שלא להסיק מסקנות חפוזות. יחד עם זאת יש להתייחס לסימנים בכובד ראש ולהתייעץ עם אנשי מקצוע - כגון יועץ בית-הספר, פסיכולוג, מחנך הכיתה וכד'.

קיימים סימנים שצריכים לעורר דאגה: דרישה גוברת לכסף, יציאות תכופות לבילויים, שימוש במשקאות אלכוהוליים הנמצאים בבית, תגובה קשה או מתחמקת כאשר עולה נושא הסמים, התרחקות מבילוי משפחתי, חוסר רצון לשוחח. הילדים יגלו פחות אחריות לחובות בבית, ישתמשו בתירוצים, בשקרים, יחליפו חברים, ישנו את סגנון הדיבור והלבוש, יגלו אדישות או תוקפנות, יסבלו משינויים במצבי הרוח, ירצו לישון, יסתגרו בחדר. יראו עליהם סימנים פיזיים בסמוך לשימוש – כגון אדמומיות בעיניים, צמא, רעב וחיוורון. מצבם בלימודים יוחמר והם ירבו להיעדר ולאחר.

אם תרגישו שהסימנים חוזרים על עצמם לאורך זמן, לא חל בהם שיפור - ולהפך, יש הסלמה בהתנהגות, אל תחששו לדבר עם ילדכם בבירור ולבטא את דאגתכם. שוחחו על מכלול הסימנים המדאיגים, חכו להזדמנות טובה לדבר בפרטיות - ולא כאשר הצעיר מגיע הביתה באיחור או יוצא לבילוי. חשוב שתמצאו את העיתוי המתאים; אל תטיפו מוסר ואל תטיחו כעס, זה יגרום לכעס מידי ורק ייצור נתק. עמדו על כך שעליכם לקבל ביחד ייעוץ, אל תוותרו, ילדיכם יתכחש ויתנגד אך בלבו הוא רוצה עזרה והכוונה. כבדו את רצונו ודעותיו אך עמדו על דרישתכם, הוא זקוק לזה.

בשיחה תוכלו להשתמש במשפטים הבאים:

אין סמים "קלים"; כל הסמים הם הוירוס של המוח האנושי.
האם תסכים שיהיה וירוס במחשב שלך? האם תסכים שיהיה וירוס במוח שלך?
כל סם גוזל את החופש; כשאתה בהשפעת הסם לא תוכל לשלוט בהתנהגותך וברגשותיך.
סמים מספקים אשליה של פתרון; לאחר שפגה השפעתם - המציאות נראית קשה יותר.
לכל סם נזקים פיזיולוגיים ונפשיים. הפגיעה הנפשית קשה יותר מהגופנית.
צעיר המתרגל ליהנות או להתמודד באמצעות סם כלשהו, יאבד את יכולתו לעשות זאת בלעדיהם.
אף אדם לא יודע מתי תגיע נקודת הסיכון ומתי יאבד שליטה.
שימוש בסמים גורר אותך לעולם הפשע,
שימוש בסמים הוא עבירה על החוק. גם גראס, חשיש ואקסטזי הם עבירה על החוק.

החיים המודרניים מורכבים ותובעניים, הסמים נעשו זמינים יותר מבעבר וילדינו חשופים לסכנותיהם.
רוב הילדים לא התנסו בסמים וגם לא יתנסו בהם.
תפקידנו כהורים לתת להם כיוון ודרך ולשמש להם משענת בעת הצורך. עלינו לנקוט עמדה ברורה ויחד עם זה לגלות נכונות להתמודד עם כל שאלה וקושי. כל אלה יסייעו לצעירים לבחור את הדרך הנכונה.