הַמַמְצִיא הַצָרְפָתִי של שיטת הכתב המיוחדת לעיוורים הפך לעיוור בעקבות תאונה, כשהיה בן שלוש. הוריו של לוּאִיס בְּרַיְל (1809-1852) שלחו אותו לבית ספר לעיוורים בְּפָרִיס כשהיה בן עשר. בזמן לימודיו, החליט בְּרַיְל לשפר את הַטֶכְנִיקָה שהמציא צָ'ארְלס בָּרְבִיאָר ושהייתה נהוגה בַּצָבָא הַצָרְפָתִי. שיטה זו אִפְשְׁרָה לחיילים לקרוא הוראות קרב בלילה. היא הייתה מורכבת מִצֵרוּפִים של 12 נקודות, אותן יכול היה החייל לְמַשֵׁשׁ בחושך. בְּרַיְל החליט לשפר את השיטה ולהפוך אותה לפשוטה יותר. הוא הִקְטִין את כמות הנקודות לְשֵׁשׁ בלבד ויצר 63 סימנים, הכוללים את אותיות ה-א'-ב', סִימָנֵי הַפִּסוּק והמספרים. אנשים הסובלים מִלִקוּי רְאִיָה חמור עד כדי עיוורון נעזרים בחוש המישוש, המחליף את חוש הָרְאִיָה הפגום שלהם. באמצעות הנקודות הבולטות מן הַדַף, הצליחו העיוורים לקרוא, להדפיס, לכתוב ואף ליצור מוסיקה. כְּתַב הַבְּרַיְל התקבל בעולם רק בשנת 1854, כשנתיים לאחר מותו של לוּאִיס בְּרַיְל.