|
![]() |
![]() ![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() |
הסדרי נגישות
![]() |
![]() |
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > מבוא למקרא > הספרים החיצונייםעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > סיפורי הראשית > סיפור המבול |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||
|
במחקר רווחת המגמה לראות בספרים המשכתבים את המקרא והנמנים עם יצירות הספרות החיצונית, פרשנות.1 סיפור דור המבול שבמקרא יכול להיות מקרה מבחן לטענה זו. הטקסט שבמקרא ארוך, לעתים תמוה, וכולל כפילויות ואף סתירות.2 ספר היובלים, השייך לקטגוריה של שכתוב המקרא, נסב על המאורעות שבספר בראשית, והשוואה בין המקרא לבין ספר היובלים תלמדנו על דרכו של האחרון; גם השוואה בין סיפור המבול בבראשית לבין חיבור מכתבי קומראן שעוסק בכרונולוגיה של המבול ומפרש את המקרא (4Q252) יכולה לסייע בבחינת שאלה זו.3 אשווה תחילה בין סיפור המבול בשלושה מקורות אלה, ואנסה לבחון האם השכתוב הוא פרשנות טהורה או פרשנות יישומית.4 בעקבות זאת אמשיך ואשווה בין המקרא לבין ספר היובלים באשר לעיצוב מאורעות דור המבול וההתרחשויות לאחר צאת נח מן התיבה. בסופו של המאמר אעמוד על הקשר בין דרכו של ספר היובלים כאן לבין מחלוקת אחת: בין ההלכה הכוהנית להלכת חכמים.
סיפור המבול מתחיל בבראשית ז, ו ומסתיים שם בפרק ח, יט. נזכיר את התאריכים הבאים בסיפור. המבול מתחיל בשבעה עשר בחודש השני בשנת שש מאות לחיי נח (ז, יא); התיבה נחה על הרי אררט בשבעה עשר בחודש השביעי (ח, ד); באחד בחודש העשירי בשנה זו נראים ראשי ההרים (ח, ה), ובאחד בחודש הראשון, בשנת שש מאות ואחת לחיי נח, הוא פותח את מכסה התיבה ומגלה שהמים חרבו (ח, יג). בעשרים ושבעה בחודש השני של שנת שש מאות ואחת לחיי נח, יבשה הארץ ונח יוצא מהתיבה (ח, יד). עם זאת, בסיפור ניכרים קשיים כרונולוגיים:
עוד נעיר, שהסיפור המקראי נע בין שני לשונות שונים (אחד מהם ציורי ומאניש), המתארים לעתים מאורע אחד: מצויים בו תיאור כפול של הצפה (ז יא, יב); תיאור כפול של התגברות המים (ז, יז; ז, יח, כד); תיאור כפול של כיליון החי (ז, כא-כב, ז, כג) ותיאור כפול של הפסקת המבול (ח, בא, ח, בב). לדעת החוקרים, מקור P הוא שנקט את הלשון הציורי והמאניש. ברנשטין כבר הראה יפה שקטע קומראן 4Q252 מתמודד עם שאלות הכרונולוגיה. קטע זה ער לתאריכים שבאים במקרא, ועל-פיהם הוא בונה מערכת כרונולוגית מסודרת, בקיצור ובתמצית: המבול מתחיל בשנת שש מאות שנה לחיי נח, בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש (ז, יא). חולפים ארבעים ימים של גשם ונביעת מים (ח, יב, יז) ואנו מגיעים ליום העשרים ושישה בחודש השלישי (עמודה 1 שורה 6), היום בו פסק הגשם. מאה וחמישים יום חולפים מתחילת המבול (ז, כד; ח, ג) ואנו מגיעים ליום הארבעה עשר בחודש השביעי (עמודה 1 שורה 8). ביום זה המים מתחילים לחלחל (נראה שזהו הפירוש ל'ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום' [ח, ג]), ובשבעה עשר לחודש השביעי נחה התיבה על הרי אררט (ח, ד). באחד לחודש העשירי – נראים ראשי ההרים (ח, ה), וכעבור ארבעים יום (ח, ו), בעשרה לחודש האחד עשר (עמודה 1 שורה 14), נח שולח את היונה. כאן מוסיף מחבר הקטע מקומראן תאריכים נוספים לציון המועדים שבהם נשלחה היונה אל מחוץ לתיבה (הוא מתעלם כליל מן הסיפור המקראי על שליחת העורב): ביום השבעה עשר (כנראה) וביום העשרים וארבעה לחודש האחד עשר (עמוד 1 שורה 16-17), ובאחד לחודש השנים עשר (עמודה 1 שורה 19). באחד לחודש הראשון של שנת שש מאות ואחת לחיי נח, הוא פותח את מכסה התיבה (ח, יג), ויוצא ממנה ביום השבעה עשר לחודש השני של אותה שנה (עמודה 2, שורה 1-2). במהלך פירוש זה, שניתן לראותו כ'פרשנות טהורה', נפתרות כמה בעיות. ארבעים היום נכללים במאה וחמישים הימים; הגשם נעצר לאחר ארבעים יום, ואילו חלחול המים באדמה מתחיל לאחר מאה וחמישים יום מתחילת המבול. שנה מלאה עוברת מתחילת המאורע ועד סופו, שכן המחבר נוקט את לוח השמש. נעיין כעת בספר היובלים, שגם בו מאורע המבול מסופר בקיצור רב (11 פסוקים, לעומת 52 במקרא). אביא את פסוקי ספר היובלים ולצדם הערות באשר לדרכו של מחבר הספר.5 פרק ה: [כג] [...] באחד לחדש השני עד יום הששה עשר נכנס הוא וכל אשר הבאנו לו (והמלאכים) אל התבה. [הערה: 'וכל אשר הבאנו לו אל התבה' מבאר את הניסוח הפסיבי שבמקרא: 'באו אל נח אל התבה' (ז, ט).] וסגר ה' מחוץ בשבעה עשר בערב. [הערה: במקרא הניסוח הוא: 'ויסגר ה' בעדו' (ז, טז). ספר היובלים משקף כאן את נוסח תרגום השבעים.] [כד] ופתח ה' את שבע ארבת השמים ופיות מעינות תהם רבה שבעה פיות במספר. [הערה: ניסוח זה אינו רחוק מהניסוח במקרא: 'נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו' (ז, יא), אך מוסיף לו חיות והנפשה.] [כה] והחלו הארבת להוריד מים מן השמים ארבעים יום וארבעים לילה ומעינות תהם העלו מים עד שנמלא כל העולם מים. [הערה: במקרא נאמר: 'ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה (ז, יב). בספר היובלים נמצא אפוא ניסוח של מקור P לעובדה השייכת למקור J.) [כו] ורבו המים על הארץ, חמש עשרה אמה עלו המים על כל הר גבוה, ועלתה התבה מעל הארץ ושטה על פני המים. [הערה: ספר היובלים מסדר את הדברים על-פי ההיגיון: קודם מכסים המים את ההרים, ואחר-כך ניתקת התיבה מהארץ ושטה. במקרא הניסוח נראה תמוה: 'ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וירבו המים וישאו את התבה ותרם מעל הארץ. ויגברו המים וירבו מאד על הארץ ותלך התבה על פני המים. והמים גברו מאד מאד על הארץ ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל השמים. חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים' (ז, יז-כ).] [כז] ועמדו המים על פני הארץ חמישה חדשים, מאה וחמישים יום. [הערה: זהו פירושו של הפסוק: 'ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום' (ז, כד).] [כח] והלכה התבה ונחה על ראש לובר, אחד מהרי אררט. [כט] בחדש הרביעי נשלמו מעינות תהום רבה וארבות השמים נכלאו. [הערה: במקרא בא: 'ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים' (ח, ב). זהו שילוב של לשונות P ו-J. ספר היובלים משתמש רק בלשון של P. על-פי המקרא, ארך המבול ארבעים יום, ואם תחילתו היתה בשבעה עשר לחודש השני, הרי עשרים ושישה לשלישי הוא התאריך שבו נפסק הגשם. זהו אכן התאריך שמופיע בקטע קומראן 4Q252. התאריך שבא בספר היובלים, החודש הרביעי, סותר את מה שמשתמע מן המקרא; עם זאת, ספר היובלים מנצל את חוסר הבהירות במקרא שנובע ממיקומו של פסוק זה (ח, ב) לאחר 'מאה וחמישים יום' ולא לאחר 'ארבעים יום'.] ובתחילת החודש השביעי נפתחו כל פיות מעמקי ארץ והחלו המים לרדת אל תהום תחתיה. [הערה: תיאור הארץ הוא ציורי; גם כאן אנו מוצאים הנפשה אף יותר מבמקור P. ולעניין התאריך: גם במקרא משתמע שבחודש השביעי החלו המים לחלחל, שכן בשבעה עשר לשביעי נחה התיבה על ההר, אולם תאריך חלחול המים הוא לאחר מאה וחמישים הימים: 'ויחסרו המים מקצה חמישים ומאת יום' (ח, ג). קטע קומראן 4Q252 עוקב אחר הטקסט המקראי ומספר על חיסור המים במשך מספר מועט של ימים (מארבעה עשר עד השבעה עשר בחודש). ספר יובלים בוחר בתאריך האחד השביעי, ולפיכך סותר את המקרא. יש גם להעיר שהידיעה בספר היובלים על מנוחת התיבה (פס' כח) אינה במקומה; היינו מצפים למוצאה כאן, לאחר הידיעה בדבר חלחול המים, ולא בפסוק כח.] [ל] ובתחילת החדש העשירי נראו ראשי ההרים ובתחילת החדש הראשון נראתה הארץ. [לא] ויבשו המים מעל הארץ [...] ובשבעה עשר בחודש השני יבשה הארץ. [הערה: ניתן כאן פתרון לבעיית התאריכים הכפולים: בחודש הראשון 'נראתה הארץ', ובחודש השני 'יבשה הארץ'.] [לב] ובעשרים ושבעה בו פתח נח את התבה ושלח מתוכה את החיה והעוף והרמש. [הערה: כאן נמצא פתרון לבעיית אורך השנה: בשבעה עשר בחודש יבשה הארץ ובעשרים ושבעה יצא החי מהתיבה.] פרק ו: [א] ובראשית החדש השלישי יצא מן התיבה ובנה מזבח על ההר ההוא. [הערה: נח משלח את החיות בעשרים ושבעה לחודש השני, אך יוצא מהתיבה רק בחודש השלישי.] יש להעיר על כמה נקודות חשובות בשכתוב זה. הצבענו על הזהירות שננקטת באשר ללשון והניסיון להימנע מהכפילות שבאה במקרא, היכולים להיכלל במסגרת 'פרשנות טהורה'. במסגרת זו אפשר לכלול גם את דרכו של המחבר באשר לחלק מאי-הבהירויות בכרונולוגיה. גם כאן, כמו בקטע האמור מקומראן, ארבעים היום נכללים במאה וחמישים; אולם בצד זאת ניכרים כאן שינויים חשובים בהשוואה למקרא, שאי-אפשר לשייכם לפרשנות גרידא. ראשית, הבחירה בתאריך יציאתו של נח מהתיבה – החודש השלישי. תיארוך זה הוא ייחודי לספר היובלים, וטעמו הוא רצונו של המחבר לקשור את הברית והשבועה שבין נח לאל אל הברית והשבועה של חג השבועות, החל בחודש השלישי, בט"ו לחודש: ברית חג השבועות שבין האל לישראל היא חידוש הברית שבין האל לנח.6 ועוד: אנו רואים שמחבר ספר היובלים אינו מזכיר תאריך שבא במקרא: התאריך שבו נחה התיבה על הר אררט, היום השבעה עשר לחודש השביעי של שנת שש מאות לחיי נח (ח, ד). מספר 150 חסר אפוא עוגן של תאריך. לעומת זאת, מחבר ספר היובלים מוסיף תאריכים שאינם במקרא, אף כי הם עומדים, כפי שהערנו, בסתירה לפשוטו של מקרא: (א) הוא מזכיר את תאריך האחד ברביעי שאין לו כל אחיזה בכתוב; (ב) הוא מזכיר את האחד בשביעי שסותר את הכתוב (התעלמות מהתאריך שבעה עשר בשביעי מסייעת לאמינות השכתוב). האחד ברביעי, האחד בשביעי, האחד בעשירי והאחד בראשון (מועדים שאכן נזכרים במקרא) הם תאריכים המציינים את תחילת רבעי השנה בלוח השנה של השמש. ואך אף אומר בעל ספר היובלים, בפרק ו: 'וראשית החודש הראשון וראשית החודש הרביעי וראשית החודש השביעי וראשית החודש העשירי ימי זכרון הם וימי חג הם' (פסוק כג). ספר היובלים נוטע תאריכים שחשובים לו בסיפור המבול מתוך רצון לתת להם אחיזה במאורע מרכז.7 נוכל אפוא לקבוע, שבצד פרשנות טהורה באה כאן פרשנות יישומית, והיא עיקר מטרתו של המחבר. הערות:
* מאמר זה נכתב בסיוע קרן הזיכרון לתרבות יהודית.
לפרטים אחרים:
|
|||||||||||||||||||||||||||||||
![]() |
|
123 |