העוף הוורוד מאגם הסודה

לפני קצת למעלה מעשור קיננו מיליוני פלמינגו באגם נאקורו בקניה. החיזיון הוורוד המרהיב נעלם באחרונה ומספר העופות הידלדל מאוד, עקב הרעלה מתמשכת של מומי האגם בשפכי מתכות רעילות. עוד תבוסה קשה לחסידי שימור הסביבה והטבע.

העוף המוזר, בעל כסות הנוצות הוורדרדה, הגוף הגבוה והאלגנטי, הצוואר הגמיש והמקור המיוחד, הצית את הדמיון האנושי כבר בתקופות קדומות, וסביבו נרקמו מיתוסים ואגדות.

בתלמוד מופיע סיפור אודות הפלמינגו (או בשמו העברי, שקיטן), העוף היחיד מכל נוסעי התיבה שלא הטריד את נוח בבקשת אוכל. לפיכך ברכו נוח בחיי נצח.

בשיא פריחתה של האימפריה הרומית ניצודו עופות אלו באלפיהם. בשרם וביציהם נאכלו, ולשונותיהם שנחשבו כמעדן הוגשו על שולחנות אצילי העיר רומי במשתאות והילולות.

בביקורי הראשון באגם נאקורו שבקניה, לפני למעלה מ-15 שנים, התקשיתי לזהות ממרחק מה פשר המשטחים הוורודים הענקיים. למרות שציפינו לפגוש בפלמינגו, לא שיערנו כי זו התמונה המרהיבה שתתגלה לעינינו. באגם הצטופפו כשני מיליון פלמינגו, וממרחק נראו פני המים כשטח עצום, ורוד משפע הציפורים שכיסו אותו.

נאקורו הוא אחד המפורסמים באגמי השבר הסורי-אפריקני. האגם מצוי בשמורת נאקורו, הפארק הלאומי הראשון שנוסד בקניה ב-1968. שטח הפארק הוא 75 קמ"ר, והאגם משתרע על 40 קמ"ר מתוכו. לאגם אין מוצא ושלושה נחלי אכזב מנקזים אליו מים ומינרלים, שריכוזם עולה עם השנים. מים אלה יצרו אגם אלקלי (הנקרא גם "אגם סודה"), בעל ריכוז מינרלים גבוה ביותר. בעולם כולו חיים כשישה מיליון פלמינגו, מחציתם באגמי הסודה של השבר הסורי-אפריקני בקניה וטנזניה. משפחת הפלמינגו כוללת חמישה מינים, שלושה מהם חיים בדרום אמריקה, ושניים נוספים באפריקה ואירופה: הפלמינגו הזוטר, המצוי רק באזור השבר הסורי-אפריקני, ואחיו הגדול הנמצא באפריקה, אסיה ואירופה. זהו הפלמינגו המגיע גם לישראל.

הפלמינגו חיים באגמי הסודה, בשל הריכוז הרב של אצות כחוליות (ספירולינה), המכפילות את עצמן אחת למספר שעות. להקות הפלמינגו המקננות במימי אגם נאקורו זוללות כ-200 טון אצות ליום ומפרישות כ-50 טון לשלשת. זו מפורקת על-ידי בקטריות, ושבה אל מארג המזון הטבעי.

מסדר כנפיים

מקורו של הפלמינגו מיוחד במינו. מבנהו מזכיר בוכנה השואבת מים ומעבירה אותם על תכולתם דרך מסננת זיפים. בתנועת הלשון מועברים לתוך הלוע בעלי-חיים זעירים ואצות.

הפלמינגו ניזון בעיקר מאצות וחד-תאיים, סרטנים ורודים, רכיכות וזחלי חרקים. את מזונו הוא מלקט משכבת המים העליונה, בשיטה מתוחכמת: הוא רוקע ברגליו על קרקעית מקווה המים, וחלקיקי המזון עולים היישר אל מקורו הפעור.

בגופם של האצות והסרטנים מהם ניזון הפלמינגו מצוי קרוטן, החומר המעניק לעוף את צבעו הוורוד. הקרוטן נספג מהמזון שבמעיים למחזור הדם, ונאסף בבלוטות השומן מעל לזנב. השומן בבלוטה זו משמש לסיכת הנוצות. כך מגן הפלמינגו, כמו כל עופות המים, על נוצותיו מפני רטיבות ושומר על חוזקן. כשהפלמינגו סך את נוצותיו בשומן, נספג הפיגמנט הוורוד-כתום לתוכן. בגני חיות מאבדים הפלמינגו את צבעם היפה, אלא אם מוסיפים למזונם קרוטן באופן יזום.

כנפיו של הפלמינגו הבוגר אדומות ושוליהן שחורים. במעופו מתבלטות כנפיו האדומות כלהבה, ומכאן נגזר שמו (flamma בלאטינית - להבה).

הפלמינגו הם עופות חברותיים ומקננים במושבות גדולות וצפופות, במועדי קינון שאינם ידועים מראש. עד שנת 1954 לא היה ידוע רבות על אורחות הקינון של הפלמינגו. לסלי בראון, חוקר ציפורים שטס מעל אגם ניטרון שבטנזניה, גילה בלב האגם מושבה שלא נראתה מהחוף, מרחק 5 קילומטרים בלבד משם, בשל תעתועי החום.

החום באגם ניטרון מגיע ל-68 מעלות, והמים מכילים מינרלים צורבים. תנאים קשים אלו מספקים הגנה מעולה מפני טורפים כתנים וצבועים, הנמנעים מלהיכנס למים הרדודים אך הלוהטים, ולחמוס ביצים וגוזלים.

עיר של מגדלי בוץ

בעונת הרבייה מתכנסים זכרי הפלמינגו כדי לבצע את תצוגת החיזור. זהו חיזיון מרהיב, שבו אלפי עופות מבצעים תנועות טקסיות הנראות כמחול מבוים ביד אמן. מידי פעם הם משתופפים לארץ תוך משק כנפיים ותנועות נמרצות של הצוואר והראש. הטקס, המלווה בקריאות קולניות, נועד למשיכת הנקבות ויצירת הזוגות לרבייה.

כל זוג בוחר לעצמו מתחם קטן ובונה קן הנראה כמגדל בוץ. גובהו כחצי מטר, ובראשו שקערורית בה מוטלת ביצה יחידה. הבוץ מתקשה, והמבנה החזק שומר על הגוזל ממי האגם החמים. המרחק בין קן לקן הוא כ-80 ס"מ, ומושבת הקינון נראית כעיר שלמה של מגדלי בוץ. הדגירה על הביצה היחידה אורכת כשלושה שבועות, ושני ההורים מתחלקים במלאכה. בבקיעתו עוטה הגוזל פלומה לבנה ורכה.

בתחילה מאכילים אותו הוריו בנוזל אדום המופרש מהזפק, וערכו התזונתי דומה לחלב אצל היונקים.

בחמשת הימים הראשונים לחייו רובץ הגוזל בראש המגדל, ואז יורד מהקן לסיור ראשון עם הוריו. כשהגוזלים גדלים מעט, הם מתקבצים ל'גני ילדים' המוניים, בזמן שההורים עפים לחפש מזון. כשהבוגרים חוזרים, מוצא כל זוג את הגוזל הפרטי שלו - כנראה לפי צליל קולו.

גוזלי הפלמינגו פורחים מהקן עוד בטרם השלימו את גידולם, בגיל חודש עד חודש וחצי. לבגרות הם מגיעים רק בגיל שנתיים-שלוש.

שיעור התמותה בקרב הגוזלים הוא גבוה: כ-50% מהם נופלים קורבן לטורפים שונים. המחצית ששרדה והגיעה לבגרות, נהנית מתוחלת חיים גבוהה יחסית, 30 שנה. פלמינגו החיים בשבי אינם מצליחים להתרבות, מכיוון שמספר הפרטים בעונת החיזור קטן מידי. משהבינו זאת החוקרים הם הגו רעיון מקורי: הם הקיפו את המכלאות במראות גדולות, שיצרו אשליה של המוני פלמינגו, ואכן הצליחו להביא את הפלמינגו לידי קינון בשבי.

הרעלת עופרת באגם

בשנים האחרונות הידלדל מאוד מספרם של הפלמינגו באגם נאקורו, והמבקר בשמורה לא יזכה לחיזיון המרהיב של לפני 10-15 שנים. היו שתלו את הסיבות לכך בשנות בצורת ממושכות שהביאו לירידה במפלס המים, אך לאחרונה התבררה סיבה מדאיגה בהרבה: ריצ'ארד ליקי, חוקר מוצא האדם ומי שכיהן בעבר כשר האחראי על שיקום שמורות הטבע בקניה, עוסק זה שנים בבעיות שימור הסביבה בקניה. לדבריו, האשמה העיקרית בפגיעה בעופות מרהיבים אלה היא העיר הסמוכה נאקורו, ההולכת ומתפתחת והופכת למרכז תעשייתי.

לאחרונה נחנך בה מפעל לייצור סוללות ומצברי עופרת, המספק את תצרוכת המדינה כולה. המפעל, השוכן בסמוך לאגם, מזרים אליו שפכים רעילים המכילים עופרת ומתכות כבדות, באין מפריע. כאמור, לאגם נאקורו אין מוצא, ומה שנכנס – מצטבר במימיו. ליקי טוען, כי תוך 20 שנים יורעלו מי האגם והפלמינגו ייעלמו.

בעולם השלישי הזקוק נואשות למקורות קיום, נושאי איכות הסביבה נחשבים מותרות. התופעה הנוראית של הרס נכסי טבע בעולם השלישי, הפכה מזה שנים לבעיה עיקרית בשימור הטבע בעולם. מדינות עניות, שתושביהן מתקיימים בדוחק, מקימות תעשיות ומפעלים הפוגעים בצורה בלתי הפיכה באקולוגיה ובסביבה. כריתת יערות הגשם, הרעלת אגמים והרס שמורות באפריקה, הן רק אחדות מהדוגמאות.

העולם המערבי הנאור נזעק, אך כל עוד לא יימצא פתרון חלופי, יהיה קשה לדרוש ממנהיגי הארצות המתפתחות שיעדיפו את שימור הטבע על-פני רווחת אזרחיהם. כל זמן שהעולם העשיר אינו מסייע במימון מתקני טיהור באגם נאקורו ובהקמת שמורות לבעלי-החיים, אין סיכוי רב שהנכסים הללו יישמרו. מדינות כמו קניה פשוט חסרות את המשאבים ההכרחיים לפתרון הבעיה. אם קניה תיכפה את תקנות המערב על תעשיות כמו זו שבעיר נאקורו, התעשייה פשוט תעבור למקום אחר באפריקה שבו לא יגבילו אותה.

הזעקה להגנת האגם המדהים הזה, על מיליוני הפלמינגו שבו, חייבת להיות מלווה בעזרה ממשית מהמערב. ריצארד ליקי צופה שהפלמינגו באגם נאקורו, שהם כיום עדיין חיזיון הצפרות הגדול ביותר בעולם, ייעלמו בתוך 20 שנה. נאקורו היא דוגמה למשבר השימור העולמי, שכבר הגיע לרגע האמת. אגב, המטיילים בקניה יכולים לצפות בריכוזים נאים של פלמינגו גם באגם בוגוריה שמצפון לנאקורו. כאן צפיתי בקינונם של מספר זוגות, לא רחוק מהגייזרים הרותחים שבשמורה. מראה הפלמינגו המהלכים ומעופפים בתוך מסך האדים במים כמעט רותחים, הוא מדהים.

שטיח של ורדים

גם לאזורנו הגיע הפלמינגו, אך מאוכלוסייה ים תיכונית משגשגת בעבר, נותרו רק מושבות פזורות ומבודדות בצרפת ובדרום ספרד, בים הכספי ובצפון אפריקה. חוקר-הטבע הנודע ישראל אהרוני כתב, כי עד ראשית המאה הקודמת היו להקות ענקיות של פלמינגו חולפות מעל עמק הירדן, ו"הן דמו לשטיח של ורדים במעופן".

לאחר השמדת האוכלוסייה הים תיכונית של הפלמינגו, נראו עד לשנות ה-70' רק פרטים בודדים, צעירים ברובם, שנוצותיהם חומות אפורות, אשר חרפו בעיקר בחוף הכרמל. משנת 1971 עלה מספר הפלמינגו החורפים בארץ למאות ספורות.

בשנים האחרונות חורפים כמעט כל שנה עשרות פלמינגו בבריכות המלח באילת ובעתלית, ומי שרוצה לצפות בעוף הוורוד, יכול לעשות זאת במשך כל החורף מצפון לאילת.