הספרייה הוירטואלית של מטח - קווים לתיאור אמונתם של האבות : ההתעוררות האמונתית

עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > עולם המקרא > אמונות ודעות במקראעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > משפחת האבות


	קווים לתיאור אמונתם של האבות : ההתעוררות האמונתית מחבר: פרופ' מנחם הרן

הסוכנות היהודית לארץ-ישראל. המחלקה לחנוך ולתרבות

חזרה3

היה בדת האבות גם משהו מן החידוש לעומת השלב ההיסטורי שקדם לה. רמזים שונים במסורות ס' בראשית עשויים לאשר את ההנחה, שבקרב שבטי העברים, או בחלק מהם, נתחולל בתחילת תקופת האבות שינוי מסוים שהעלה אותם לדרגה חדשה בתודעתם הדתית. המקרא מרכז את השינוי הזה בדמותו של אברהם ואותו הוא מצייר כאישיות הפותחת תקופה חדשה. יחד עם זאת מניחות מסורות ס' בראשית, שהשינוי כאילו חזר ונתחולל מחדש בחייהם של יצחק ויעקב. והנה מבחינה זו יש משהו מן האמת בהשקפתן של האסכולות הישנות – אלא שהתמורה לא היתה מונותיאיסטית, כפי שהללו חשבו. כל עיקרו של השינוי לא היה אלא במעבר לשלב תיאיסטי חדש. ונראה שהמעבר נסתמן בקבלת אמונת-האבות עצמה, אמונת השבטים העבריים, אותה אמונה שאת רישומיה החטופים ניסינו לצרף בעמודים הקודמים.

שכן עובדה בולטת היא, שכל סימני-ההיכר המאפיינים את דת האבות מתחילים באברהם (או באחד מן האבות האחרים). אין במסורת המקרא המשך רצוף מן התקופה שקדמה לאברהם אל התקופה שלאחריו – מסתמן מעין "שבר" פתאומי (וממש כך גם בין התקופה שלפני ברית סיני לבין זו שלאחריה). ואותם הקווים הדתיים המיוחדים לתקופת האבות, מתחילים אצל אברהם (ושאר האבות) בסימן של ראשונות.

שמות ה"אלים" מתגלים לאבות מבלי שידעו עליהם קודם לכן, או שהם טובעים את השמות האלה על מקומות-קודש בפעם הראשונה. סכימאטי ובהיר ביותר בנדון זה הוא, כרגיל, המקור הכהני: השם אל שדי הופך אצלו לסמלה המובהק של תקופה מיוחדת בתולדות האנושות. בשם זה מתגלה האלהים לבני האדם (היינו לאבות) במשך כל אותה התקופה שהתחילה באברהם ונסתיימה במשה, ממש כשם שב"אלהים" הוא נודע במשך התקופה שבין אדם הראשון לאברהם, ואילו בשמו המפורש – בתקופה שלאחר ברית-סיני (נמצא, שמן הבחינה התיאולוגית-היסטורית נתפסת אצלו תקופה זו השלישית כשלב "אחרון"). וכן אנו מוצאים, שהאבות נותנים למקומות שונים שמות תיאופוריים עם המרכיב "אל": יעקב קובע את השם "פנואל" (בר' ל"ב, לא-לב) ואת שמה של לוז הוא מחליף ל"בית אל" (שם כ"ח, יט; ל"ה, ו, טו; השווה שופ' א', כג). אפילו שמו שלו מוחלף מיעקב ל"ישראל" (בר' ל"ב, כח-כט; ל"ה, ט-י). שינוי שמו של אדם – בין אם הוא נקרא למלוכה (מבלי שנועד לה מלכתחילה), או לשליחות, או שמקבל על עצמו אמונה חדשה – מסמל אצל הקדמונים אתחלה של חיי-נפש חדשים, ביטוי לתוכן רוחני חדש שכאילו הוחדר לתוך ישותו. משהו מן ה"התגיירות" וההתחדשות הרוחנית הזאת משתמע מתוך חילוף שמו של יעקב לישראל⁵⁰. וכן מושג "אלהי האב" מופיע לראשונה אצל אברהם (שם ל"א, נג) וממנו ואילך הוא חוזר ומופיע עד למעמד הר סיני.

הוא הדין ביחס לסימן-ההיכר הריטואלי של דת-העברים הקדומה – המילה. לפי תיאורו של המקור הכהני, אברהם הוא שהתחיל לקיים את ה"אות" הזה בבני ביתו ובזרעו אחריו. ודאי שיש בכך משום סכמטיזאציה נוקשה של המציאות ההיסטורית, אך גם לפי הנחת המקורות האחרים קדם המנהג הזה לימי משה (בר' ל"ד) ובחוג הקרוב לישראל לא חרג היקף תפוצתו מחוץ לאותה קבוצה של עמים שנחשבו כבני אברהם ולוט. לפיכך מתקבל הדבר על הדעת, שאותם שבטים עבריים שנדדו מעמק הפרת מערבה אמנם סיגלו לעצמם את מנהג המילה ושילבו אותו בהוויתם הדתית החדשה. ואפשר שהגיע אליהם המנהג הזה ממצרים והדבר נתרחש כבר בתקופה הקדומה של נדודיהם בין קדמת אסיה למצרים. שכן המסורות מספרות, שהאבות היו יורדם למצרים כל פעם שרעב היה פוקד את ארץ כנען ושהיתה להם זיקה מסוימת למצרים עוד קודם שירדו אליה ירידה אחרונה ונעשו לעבדים. אגדה קדומה מספרת, שכבר אברהם ירד למצרים (בר' י"ב, י-כ). וכן מסופר, שהגר שפחתו מצרית היתה (שם ט"ז, א) ושגם לישמעאל ניתנה אשה מארץ מצרים (שם כ"א, כא). למצרים כמעט שירד גם יצחק (שם כ"ו, ב) ואין צריך לומר, שיוסף מתגלגל לשם ועולה לגדולה ואף נושא בת כהן מצרי לאשה.

ולא עוד אלא שכמה חוקרים הרגישו יפה כבר מזמן, שאברהם אינו מצטייר במסורות כדמות אתנוגרפית גרידא. שום אומה בעולם לא נקראת בשמו. ואף שהוא יכול לגלם באישיותו קיבוץ אתני מסוים, הרי לא פחות מזה מתבלטת בו ובמעשיו משמעות דתית⁵¹. במקרא הוא מצטייר, קודם כל, כגיבור של התעוררות רוחנית, כמי שניתק מקרקע גידולו והולך אל ארץ חדשה על מנת לחיות בה באמונה חדשה. כך מתוארים הדברים גם בסקירה ההיסטורית של יה' כ"ד, א-ח⁵². משמעות דתית נודעת לדמותם של האבות במיוחד בסיפורי ס' בראשית עצמו. כל המקורות קובעים, שעם כל אחד מהם כרת האלהים ברית – ואין לך סמל בעל משמעות דתית מובהקת יותר מזה. במסגרתן של הבריתות האלה מבטיח האלהים לאבות להרבות את זרעם ולהנחיל להם את ארץ כנען. החובות שנוטלים האבות לקיים על עצמם כבר מסוגננים על-פי מושגיה של דת ישראל בגיבושה ההיסטורי ועל-ידי כך מיטשטש מתוך סיפורי-הבריתות כמעט לחלוטין אותו חידוש דתי מיוחד שציין את תחילתה של תקופת האבות. ובכל זאת ניכר בסיפורים, שהם מתאמצים לצייר את החובות שהוטלו על האבות בצורת ערכים דתיים דווקא, ואין זה אלא טבעי שהם נאחזים כאן בכמה ערכים ותכונות שנשארו נערצים בצל כנפיה של דת יהוה. בהקשר זה מתואר אברהם כמי שהאל "ידע" אותו, "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בר' י"ח, יח-יט; והשווה כ"ו, ה). כן הוא מתואר כבעל בטחון ("והאמין בה'") ותכונה זו נחשבת לו לזכות גדולה (שם, ט"ו, ו; והשווה כ"ב, טו-יח). המקור הכהני נאמן אף כאן לאפיו הפורמאליסטי: החובה שהוטלה על אברהם בשעת כריתת הברית היתה, לפי תפיסתו, אותה המילה של בשר הערלה⁵³. למנהג המילה אמנם נודעה משמעות דתית מובהקת במעשה – כמעשה בעל משמעות דתית הוא נתפס לא רק אצל השבטים העבריים שסיגלוהו, אלא אצל כל עם שהחזיק בו מעולם.

נוכל לסכם אפוא, שבתחילת תקופת האבות, באותה שעה שהשבטים העבריים עקרו מעמק הפרת מערבה⁵⁴, נתחוללה בחייהם איזו התעוררות רוחנית שהכניסה אותם לתוך מסגרת דתית חדשה. אין מחסור במקבילות היסטוריות לכך, שהתעוררות גדולה לנדודים תתלווה על-ידי התעוררות רוחנית ותתגבש בדפוסים דתיים. במקרא כבר לא יכלה ההתעוררות הדתית שבאה על האבות להצטייר בבהירות. היא הוטבעה בגושפנקה ישראלית-מונותיאיסטית ודבר זה הוא שהטעה, כנראה, את החוקרים הראשונים (בעיקר מן האסכולה ה"בבלית") לחשוב, שההתעוררות מונותיאיסטית היתה – אך יפה הבחינו הללו בעצם קיומה של התעוררות דתית בתחילת תקופת האבות. לשם אחיזה היסטורית עשויים לשמש לנו אותם קווים המאפיינים את דת האבות ומסתמנים מאברהם ואילך. ולפיכך יש לומר, שהשבטים העבריים אשר נדדו מארם-נהרים נתפסו לאמונה ב"אלים" שונים (שהעיקרי שבהם הוא אל שדי) ובמושג הדתי המיוחד של "אלהי האב" וקיבלו על עצמם את מנהג המילה.

ואפשר שהיה בתכנה של דת-העברים הקדומה משהו שקירב אותה אל דת יהוה הישראלית-ההיסטורית, משהו שסייע והחיש את קבלתה של זו על-ידי שבטי ישראל⁵⁵. שהרי עובדה היא, שגם לאחר השתלטות דת יהוה על שבטי ישראל, המשיכו הללו להשתמש בשמות אלהיים שבאו להם בירושה מן הדת העברית הקדומה, כשם שירשו מאותה הדת גם את מנהג המילה – ובלא ספק עוד כמה וכמה נימוסים ומוסדות. ובעיקר – רק מתוך כך יקל עלינו להבין, למה נתלתה ההבטחה לרשת את ארץ כנען באבות דוקא. מופלא ומאלף הוא הדבר, שההסתערות הממשית לכבוש את ארץ כנען התחילה רק לאחר הבשורה של משה והמעשה נסתיים זמן ניכר אחרי משה. אבל הרגשת האדנות על הארץ וטענת הבעלות עליה, אין להן, בתודעתם של שבטי ישראל, שום קשר לא עם משה ולא עם הבשורה שלו. הן נסמכות רק על ההבטחות שניתנו לאברהם וליצחק וליעקב.

מפתח הקיצורים הלועזיים

(כתבי-העת צוינו לפי הקיצורים המקובלים)

אולברייט, Shaddai and Abram	W. F. Albright, The Names Shaddai and Abram, JBL 54 (1935), pp. 173-204
אולברייט, Stone Age	W. F. Albright, From the Stone Age to Christianity, Baltimore 1940
אייספלדט, El and Yahweh	O. Eissfeldt, El and Yahweh, JSSt 1 (1956), pp. 25-37
א אלט, Kleine Schriften	A. Alt, Kleine Schriften zur Geschichte Israel, ler Band, München 1953
ארבט, Judentum	W. Erbt, Das Judentum, Die Wahrheit über sein Entstehung, Detmold 1921
באודיסין, Kyrios	W. W. Graf Baudissin, Kyrios als Gottesname im Judentum usw., III, Giessen 1929
בהל, Zeitalter	F. M. Th. Böhl, Das Zeitalter Abrahams, Der Alte Orient 29, 1, Leipzig 1930 (= Opera Minora, Groningen 1952, pp. 26-49)
בנטש, Monotheismus	B. Baentsch, Altorientalischer und israelitischer Monotheismus, Tübingen 1906
ברייט, History	J. Bright, A History of Israel, London 1960
גונקל, Genesis	H. Gunkel, Genesis übersetzt und erklärt (3e Auff., 1910)
גרסמן, Mose	H. Gressmann, Mose und seine Zeit, Göttingen 1913
גרסמן, Sage	H. Gressmann, Sage und Geschichte in den Patriarchen-erzählungen, ZAW 30 (1910), SS. 1-34
דה-וו, RB י53, 55, 56	R. de Vaux, Les Patriarches Hebreux et les décovertes modernes, RB 53 (1946); 55 (1948); 56 (1949)
דיסו, Les Découvertes	R. Dussand, Les Découvertes de Ras Shamra (Ugarit) et l'Ancien Testament, 1941
דליטש, Babel und Bibel	F. Delitzsch, Babel und Bibel, Leipzig 1905
הופטיצר, Verheissungen	J. Hoftijzer, Die Verheissungen an die Drel Erzväter, Leiden 1956
היאט, Yahweh	J. P. Hyatt, Yahweh as the God of my Father, VT 5 (1955), pp. 130-136
וולי, Abraham	Sir L. Woolley, Abraham, Recent Discoveries and Hebrew Origins, London 1936
וייפרט, Erwägungen	M. Weippert, Erwägungen zur Etymologie des Gottesnamens 'El Saddaj, ZDMG 111 (1961). SS.42-62
וינקלר, Abraham	H. Winckler, Abraham als Babylonier, Leipzig 1903
ירמיאס, ATAO	A. Jeremias, Das AT im Lichte des Alten Orients, 3e Auff., Leipzig 1916
ירמיאס, Strömungen	A. Jeremias, Monotheistische Strömungen innerhalb der babylonischen Relision, Leipzig 1904
לגרנג', Etudes	P. M. J. Lagrange, Etudes sur les religions semitiques, Paris 1905
לודס, Israël	A. Lods, Israël des origines au milieu du VIIIe siacle, Parism 1930
לודס, Origins	A. Lods, The Religion of Israel - Origins, Record and Revelation (ed. H. Wheeler Robinson), Oxford 1938, pp. 187-215
לוי, Les textes	J. Lewy, Les textes paléo-assyriens et l'Ancien Testament, RHR 110 (1934), pp. 50-64
לנג, The Making	A. Lang, The Making of Religion, 3rd edition, 1903
לנגדון, Mythology	S. H. Langdon, Semitic Mythology, Boston 1931
מאי, The God	H. G. May, The God of My Father - A Study of Patriarchal Religion, JBR 9 (1941), pp. 155-158
מאי, The Patriarchal Idea	H. G. May, The Patriarchal Idea of God, JBL, 60 (1941), pp. 113-128.
מיק, Primitive Monotheism	Th. J, Meek, Primitive Monotheism and the Religion of Moses, Review of Religion 4 (1940), pp. 286-289.
מרסטון, The Bible	Sir Ch. Marston, The Bible Comes Alive, New York 1937
נות, Mari und Israel	M. Noth, Mari und Israel, Geschichte und Altes Testament, Tübingen 1953, SS. 127-152.
פופ, El	M. H. Pope, El in the Ugaritic Texts, Leiden 1955
פטצוני, Essays	R. Pettazzoni, Essays on the History of Religions, Leiden 1954
פריצ'רד, ANEP	J. B. Pritchard, The Ancient Near East in Pictures Relating to the OT, Princeton 1954
פריצ'רד, ANET	J. B. Pritchard, Ancient Near Eastern Texts Relating to the OT, Princeton 1950
צימרלי, Ich bin Jahwe	W. Zimmerli, Ich bin Jahwe, Geschichte und Altes Testament, Tübingen 1953, SS. 179-209.
קזל, Supplémentי7	H. Cazelles, art. Patriarches, Supplément au Dictionnaire de la Bible, Tome 7me, 1961, pp. 81-156.
קיטל, Geschichte	R. Kittel, Geschichte des Volkes Israel, ler Band, 5e und 6e Auf., 1923
קניג, Religion	E. König, Geschichte des Alttestamentlichen Religion, Gütersloh 1912
קניג, The Modern Attack	E. König, The Modern Attack on the Historicity of the Religion of the Patriarchs, JQR N.S. 22 (1931-2), pp. 119-142
רבין, Studien	I. Rabin, Studien zur vormosaischen Gottesvorstellung, Festschrift zum 75jahrigen Bestehen des jüdisch theologischen Seminars, ler Band, Breslau 1929, SS. 257-356
רולי, From Joseph	H. H. Rowley, From Joseph to Joshua, London 1950
רולי, Mose	H. H. Rowley, Mose und der Monotheismus, ZAW 69 (1957), SS. 1-21
רולי, Recent Discovery	H. H. Rowley, Recent Discovery and the Patriarchal Age, The Servant of the Lord and other Essays, London 1952, pp. 271-305 (=BJRL 32, 1949-50, pp. 44-79)
רנן, Histoire	E. Renan, Histoire du peuple d'Israel, Tom I, Paris 1887
שטדה, Theologie	B. Stade, Biblische Theologie des AT, ler Band Tubingen 1905
שמידט, Ursprung	P. W. Schmidt, Der Ursprung der Gottesidee, 2e Auff., Münster, 1926-1937
שמידט, Origin	P. W. Schmidt, Origin and Growth of Religion, Translated by H. J. Rose, New York 1931

הערות שוליים:

הערה: משעה שנמסר מאמר זה לפירסום, הופיעו כמה מחקרים הנוגעים בצדדים שונים של הנושא הנדון כאן, וכבר לא היתה אפשרות להזכירם ולהתיחס אליהם בגוף המאמר. מעל לכולם תיזכר, מבחינה זו, עבודתו של קרוס:
F. M. Cross, Yahweh ans the God of Patriarchs, HThR 55 (1962), עמ' 225-229. במהדורה הלועזית של מאמרי זה, שתופיע בקרוב, אשוב ואתיחס אל אותם מחקרים אחרונים ואגלה את דעתי על ההשקפות המובאות בכמה מהם.

50. השווה לענין זה בהל, Zitalter, עמ' 33-32, האומר דברים אלה ממש על חילוף השמות אברם-אברהם. לחילוף יעקב-ישראל אין הוא נוטה לייחס משמעות של "גיור". לדעתי, ההפך הוא הנכון: תלותו של החילוף הראשון בהשפעות לשוניות-דיאלקטיות ניכרת לעין, והסיפור על כך יכול להיווצר מתוך מאמץ הרמוניסטי, ואילו יעקב וישראל שמות שונים הם מעיקרם ומלכתחילה אין להבין את הסיפור על החלפתם אלא מתוך משמעות של "גיור".
51. בנקודה זו ודאי צדקו החוקרים מן האסכולה ה"בבלית", שהטעימו את הצד הדתי בדמותו של אברהם. הצגה די נכונה של הדברים ראה, למשל, אצל בהל, שם, עמ' 41.
52. חוקרים ראשונים השתמשו בפרק זה כדי להוכיח את המפנה המונותיאיסטי שהחל באברהם. עיין, למשל, קניג, Religion, עמ' 28-26. אבל נראה, שהצביון המונותיאיסטי של המפנה מדומה כאן מתוך מושגיה של האמונה הישראלית בגיבושה ההיסטורי. ועיין שם כ"ד, יד: "הסירו את אלהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים ועבדו את ה'". הסופר חש, בכל זאת, שגם היציאה ממצרים היתה כרוכה במפנה דתי, כדבר המוסכם בכל המקרא כולו.
53. מנהג המילה נתפס אצלו אפוא כ"אות" של הברית וגם כחובה שנטל אברהם על עצמו, בעת ובעונה אחת (בר' י"ז, ט-יד). ה"אות" האובייקטיבי של הברית מתהווה על-ידי עצם קיום החובה הדתית-האישית – "ונמלתם... והיה לאות ברית ביני וביניכם" (שם, פס' יא).
54. על נדידה זו השווה ברייט, History, עמ' 82-78.
55. בענין זה, כשלעצמו, יש משהו מן האמת בדברי אלט (Kleine Schriften, א', עמ' 62 ואילך), שדת האבות היתה בבחינת שלב של הכנה לקראת דת יהוה ושבזכות הראשונה הצליחה זו האחרונה להשתלט על שבטי ישראל. מה שאיני יכול לקבל הרי זה עצם התיאור שהוא נותן לדת האבות. על דת האבות כהקדמה לדת יהוה ראה גם דברי קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, כרך ב', עמ' 31. תפיסה כזאת היתה שוררת, כמובן, גם בין החוקרים מן האסכולה ה"בבלית".

ביבליוגרפיה:

כותר:	קווים לתיאור אמונתם של האבות : ההתעוררות האמונתית
מחבר:	הרן, מנחם (פרופ')
שם הספר:	עז לדוד : קובץ מחקרים בתנ"ך, מוגש לדוד בן-גוריון במלאת לו שבעים ושבע שנים
תאריך:	תשכ"ד
הוצאה לאור:	החברה לחקר המקרא בישראל; הסוכנות היהודית לארץ-ישראל. המחלקה לחנוך ולתרבות; החברה היהודית העולמית לתנ"ך
הערות:	1. לא הצלחנו לאתר את בעלי זכויות היוצרים. במידה ויאותרו בעלי הזכויות, נפנה אליהם לקבל את הרשאתם.
הערות לפריט זה:

חזרה3

הדפסה

החומר במאגר זה הינו לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של בעלי זכויות היוצרים השונים, המצויינים בתחתית כל פריט.

Cancel